לפניי תביעת שיבוב בסך 12,330 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בעטיה של תאונת דרכים.

רקע וטענות הצדדים

1. התובעת, חברת ביטוח, ביטחה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה רכב מסוג סקודה מ.ר. 24-016-38 אשר היה בבעלות המבוטחת הגב' זכות אדריאה.

הנתבעת 1 הינה תאגיד ישראלי הייתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הבעלים או המחזיקה כדין של רכב מ.ר. 307-72-201 (להלן: הרכב הפוגע).

הנתבעת 2 הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה במועדים הרלוונטיים לאירוע המתואר את הרכב הפוגע.

1. לטענת התובעת, ביום 30.3.2020 נהג ברכב התובעת מר זכות שמואל (להלן: הנהג הנפגע) וזאת כדין ועל פי הוראות תקנות התעבורה. תוך כדי נסיעתו על כביש פנימי בנתניה סטה לעברו הרכב הפוגע תוך כדי ניסיון השתלבות לנתיב נסיעתו וזאת מבלי שיוכל היה הנהג הנפגע למנוע או לצפות אירוע זה (להלן: התאונה). נטען כי מדובר בחבות מוחלטת של הנהג הפוגע, עת הפר את הוראות סעיפים 21, 22, 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.
2. בעקבות התאונה ניזוק הרכב הנפגע כמפורט בחוות דעת השמאי, והתובעת נשאה בתשלום הנזקים המסתכמים לסך של 12,330 ₪, ומכאן כי קמה לה זכות התחלוף מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח.
3. הנתבעת 1 טענה בכתב הגנתה כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף מחמת היעדר יריבות, שכן לטענתה, רכבה כלל לא היה מעורב בתאונה עם רכב התובעת. כן הוסיפה הנתבעת 1 כי הנתבעת 2 כל ללא ביטחה את רכב הנתבעת 1.
4. התביעה כנגד הנתבעת 2 נמחקה בהסכמת הצדדים.
5. ביום 17.10.2021 נחקר בפניי נהג התובעת מר זכות אשר גולן, אשר העיד לפניי אודות התרחשות התאונה באופן הבא (בפרוטוקול בעמ' 1, שורות 15-20):

"... ליד בית משפט השלום בנתניה יש שני נתיבים, ישר לכיוון הקניון ושמאלה כביכול לבית ליד. מצד שמאל יש גדר הפרדה ירוקה שאין לאןלברוח. אני הייתי בנתיב השמאלי כדי לקחת שמאלה ונהג משאית שהוביל ציוד כבד הרגשתי מכה. הסתכלתי במראה, הוא המשיך לנסוע, גורר את כל הצד, שפשף לאורך צד ימין של רכבי, לא היה לי לאין לברוח, יש מעקה שזה צמוד. הוא לא שם לב כי זה עגלה גדולה, אני צפרתי לו והוא סימן לי עם היד מה, אמרתי לו שיעצור. הוא רצה להמשיך לנסוע ישר. הוא לא בא בכוונה."

עד ההגנה מר מחמוד טופארה העיד לפניי ביום 13.2.2022, כלהלן (בפרוטוקול בעמ' 4, שורה 8):

"אני לא הייתי מעורב בתאונה הזאת. אני בכלל הייתי בסידור בבאר שבע."

1. ב"כ הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב והתיק הובא בפניי למתן הכרעה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן ישיר, כן נתתי ליבי לסיכומי ב"כ הצדדים, באתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 פסק הדין ינומק בתמצית.
2. כלל בהליך אזרחי כי "המוציא מחברו עליו הראייה", היינו, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן ההסתברויות. בעל דין נדרש להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד.
3. התובעת עליה מוטל הנטל להוכיח את כלל היסודות העובדתיים של התביעה, לא עמדה בנטל ברמה הנדרשת ממנה במשפט האזרחי.
4. התובעת סמכה תביעתה בטופס הודעה לחברת הביטוח אודות התאונה, ולפיו הנהג ברכב בעת התאונה היה מר זכות דור שמואל. בנוסף צירפה התובעת רישיון נהיגה של זכות שמואל, ואף בכתב התביעה נטען כי הנהג הוא מר זכות שמואל, אלא שבדיון לפניי התייצב אדם אחר בשם זכות אשר גולן.
5. העד אשר טען כי הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה. בניסיון להסביר את הסתירה בין האמור במסמכי התביעה, טען כי היו שתי תאונות וככל הנראה היה בלבול (עמ' 2, ש' 9). העד לא ידע לומר באיזה תאריך הייתה התאונה בה הוא היה מעורב (שורה 19).
6. עוד נשאל העד אשר מדוע לא צוין כי הוא נהג ברכב וטען כי הוא לא מילא את הטפסים (שורה 13). כך גם כאשר נשאל מדוע ישנו צילום של בנו שנהג, התחמק העד ממתן תשובה ישירה ועמד על כך כי הוא נהג ברכב ולא בנו (שורה 15).
7. לטענת העד, הוא לא היה לבד ברכב בעת התאונה, יחד עם זאת בחר הוא שלא לזמן לעדות את מי שהיה אתו ברכב, זאת על אף כי הדבר יכול היה לסייע בבירור המחלוקת (עמ' 2, שורה 5).
8. באשר להתרחשות התאונה, טען העד כי הוא עמד עם רכבו ברמזור אדום וכך גם המשאית. לדבריו, המשאית ביקשה לנסוע ישר אך מדובר בכביש צר (עמ' 1, שורה 23). הוא נשאל, בנסיבות אלו כיצד המשאית פגעה בו, והשיב "זה שני נתיבים קטנים, רחוב צר. הצד השמאלי שלי גדר בטיחות ונתיב, ברגע שיש לי רמזור ירוק אני לוקח שמאלה, הקו שלו הוא לפני. לי אין לנסוע ישר רק שמאלה."
9. העד תיאר את המשאית כבעלת קבינה לבנה ועגלה צהובה (עמ' 3, שורה 12). הוא העיד כי לא לקח פרטים של המשאית.
10. בנוסף טען אשר, כי אין ברשותו תמונות ממקום התאונה. לטענתו המשטרה צילמה, אולם לא הוצגו בפניי תמונות אותנטיות של התאונה.
11. עד ההגנה, מר מחמוד טואפרה הכחיש בעדותו את מעורבותו בתאונה וטען כי פרק סחורה בשוק בבאר שבע באותו היום (עמ' 4, שורות 8-20).
12. הוא אישר כי רק הוא עבד על המשאית הזו, אך תיאר אותה בניגוד לתיאורו של עד התובעת וטען כי המשאית בצבע כחול (עמ' 5, שורה 1).
13. בניסיון לבסס את טענתו כי היה בבאר שבע הציגה הנתבעת תעודת משלוח מיום 13.2.22 לפיו פרק סחורה ביהוד.
14. אין באמור להוכיח כי הנתבעת לא הייתה בנתניה באותו היום, אולם אף התובעת לא הצליחה להוכיח כי משאית הנתבעת היא זו שהייתה מעורבת בתאונה.
15. מקרה התאונה בנסיבות המתוארות לא הוכח בפניי. עדותו של עד התובעת לא שכנעה אותי ולא מצאתי לקבלה. על התובעת הנטל להוכיח את כלל יסודות התביעה והיא לא עמדה בו. היא לא הצליחה להוכיח את מעורבות משאית הנתבעת בתאונה או את מעורבותו של נהג המשאית אשר הכחיש את מעורבותו בתאונה.
16. בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' סיוון תשפ"ב, 01 יוני 2022, בהעדר הצדדים.