מונחת בפניי בקשה דחופה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, במסגרתה מבוקש להורות לרשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") שלא להתקשר בהסכמי השבה בקשר למקרקעין מושא התביעה עם המשיבים 4-2, ובה בעת, להורות למשיב 7 שלא לחלק לידי המשיבים 5-1 את התגמולים הכספיים שהתקבלו על פי הסכמי ההשבה עם רמ"י.

בתמצית, ייאמר כי המבקשים טוענים כי בשנות ה-90' הציע להם המשיב 1, קרוב משפחתו של המבקש 1, לרכוש חלקות קרקע שונות באזור אשקלון, כפי פרטיהם הנקובים בבקשה, הקרויים חלקות 18, 75 ו-77 (להלן: "המקרקעין"). המבקשים פעלו לרכוש את המקרקעין וזכותם נרשמה בלשכת רישום מקרקעין.

לפי הנטען, בשנת 2017 פנתה רמ"י לכלל בעלי הזכויות במקרקעין ודרשה השבת המקרקעין לידיה, תמורת פיצוי כספי. זאת, עקב שינוי הייעוד של המקרקעין, באופן ההולם את הסכמי החכירה והחלטות מועצת מקרקעי ישראל.

בה בעת. ברבות הזמן, גילו המבקשים כי המשיב 1 פעל למכירת המקרקעין לאחרים, וגם כאשר דבר המכירה נגלה, טען המשיב 1 כי הדבר נעשה בטעות.

נוכח זאת, עתרו המבקשים למתן הסעדים כאמור, על מנת לוודא כי הפיצויים מושא הסכמי ההשבה יועברו אליהם, ולא לידי הרוכשים המאוחרים.

אחר עיון בבקשה, בתצהיר הנלווה ובמצורפי התביעה, לא מצאתי ליתן סעד זמני במעמד צד אחד.

במסגרת הבקשה צוין כי כבר בסוף שנת 2017, נודע למבקש 1 כי קיימת אי התאמה בין הרישומים בלשכת רישום מקרקעין לבין המידע הקיים ברשות המבקשים לגבי בעלי הזכויות במקרקעין. הודעה מתאימה לגבי חלקות 18 ו-75 נמסרה להם באותה שנה. חרף זאת, לבד מפנייה כללית בטיבה למשיב 1, לא פעלו המבקשים לבחון את כלל סימני השאלה הבולטים שהתעוררו בנדון.

בתחילת שנת 2019 קיבלו המבקשים דרישה מרמ"י לתשלום דמי הסכמה, ואף הפעם לא עשו דבר בעניין.

בהמשך, בשנת 2020 הודיע המשיב 7 למבקשים כי נראה שלא בוצעה כלל העברת זכויות במקרקעין, וכי עניין זה מעכב את קידום עסקאות ההשבה. כן נאמר למבקשים כי נציגם, המשיב 1, אינו משתף פעולה בנדון.

לפי הנטען, במחצית שנת 2020 נודע למבקשים כי במאגר העסקאות של מס הכנסה מופיע כי הם מכרו את המקרקעין לאחר, לפני כעשרים שנה. המבקשים קיבלו פרטי הרוכשים וערכו בירורים נוספים.

השתלשלות עובדתית זו מלמדת כי הגשת הבקשה מלווה בשיהוי רבתי, אשר די בו כדי להצדיק את דחיית הבקשה, בוודאי במעמד צד אחד. לא הוברר מדוע לא פעלו המבקשים בהליך משפטי מתאים מאז שנת 2017, ולמצער מאז שנת 2019, ובפרט בשנת 2020 עת נודע להם כי נציגם אינו משתף פעולה וכי המקרקעין נמכרו לאחרים.

הלכה היא מלפנינו כי מי אשר חפץ לשכנע את ביהמ"ש בדוחק הנסיבות, שיש בה כדי להצדיק התערבות מוקדמת במעמד צד אחד, עליו להגיש הבקשה ללא שיהוי, שכן, בעצם הגשת הבקשה המאוחרת יש משום ראיה לסתור טענתו שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי.

בקשה למתן סעד זמני הינה במהותה סעד מן היושר, הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. לאור זאת רשאי ביהמ"ש לשקול, בהחליטו האם ליתן סעד הצהרתי כמבוקש, גם את התנהגות המבקש, דהיינו , בין היתר, שיהוי (ראה, למשל, ע"א 19/81 ביבי נ' הורברט, ל"ז (2)497; בג"צ 453/84 איתורית בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד לח(4) 615, 621).

יתר על כן. המבקשים טוענים כי לאחרונה נודע להם שבכוונת רמ"י להתקשר בהסכם השבה ביחס לחלקה 18 עם המשיבה 4 ולא עמם, וכך גם אפשר כי ייחתמו הסכמים דומים לגבי חלקה 75.

חרף כותרת הבקשה, למעשה, עניינו של הסעד המבוקש הוא כספי בעיקרו, שככלל אינו עילה למתן סעד זמני.

לאמור. המבקשים אינם כופרים בזכותה של רמ"י לדרוש השבת הקרקע לחיקה נוכח שינוי הייעוד של המקרקעין. הסוגיה הטעונה הכרעה היא האם הזכאות לקבלת הפיצוי מושא הסכמי ההשבה נתונה למבקשים או לרוכשים המאוחרים.

הלכך, לא זו בלבד שספק בעיניי אם הסעד מצוי בסמכות ביהמ"ש המחוזי (בס' 40 לבקשה צוין כי הפיצויים הם "קטנים יחסית"), אלא שלמעשה אף אם רמ"י תתקשר בהסכמי השבה עם אחרים זולת המבקשים, בסופו של יום מדובר במחלוקת כספית מצומצמת הנוגעת לשאלת הזכאי לקבלת הפיצויים.

בהלכה הפסוקה נקבע כי על מנת לבסס זכות לקבלת סעד זמני, על המבקש להצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לו. נזק בלתי הפיך פורש כנזק ממשי ששום פיצוי כספי לא יהא בו כדי לתקנו, או שלא ניתן לאמוד את הפגיעה בכסף. על כן, כאשר ביהמ"ש שוקל האם ליתן הסעד המבוקש, עליו ליטול במניין שיקוליו את השאלה האם פיצוי בסוף ההליך, ככל שיוכיח המבקש טענותיו, יכול לפצות המבקש על נזקיו.

כב' ביהמ"ש העליון כבר קבע: "אם הדין הוא עם המשיבים, יוכלו הם למצוא את תקנתם בתובענה לסעד כספי, ולפיכך אין צידוק מספיק להגן על זכויותיהם, אם תוכחנה, ע"י מתן סעד של צו עשה זמני" (רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב, מה(4) 225, 229; השוו: רע"א 3031/97 ארז שיווק והפצת סיגריות נ' שמיע - פורסם במאגרים).

נוכח האמור, בהינתן שבמקרה דנא, עניינו של הסעד הזמני סב אחר היבט כספי בעיקרו, ולא הוכח כי בתביעה העיקרית לא יהא כדי להיטיב את נזקם הנטען של המבקשים, אינני מוצא כי יש מקום ליתן הסעד הזמני, למצער במעמד צד אחד.

מוצע כי המבקשים ישקלו עמדתם ביחס לבקשה במתכונתה, ובפרט ביחס להליך העיקרי נוכח הסעדים הנתבעים. המבקשים יודיעו עמדתם בנדון לא יאוחר מיום 9.12.20.

בשים לב לעמדת המבקשים, תינתן החלטה משלימה לעניין מחיקת התביעה, ולחלופין, לקבלת תגובת המשיבים ולאחר מכן לקביעת מועד דיון.

המבקשים יפעלו להמציא העתק הבקשה והחלטה זו במסירה אישית לידי כל אחד מהמשיבים עד ליום 7.12.20 בשעה 13:00, וימציאו על כך אסמכתא לתיק ביהמ"ש עד ליום 8.12.20.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים, ותעורר ההליך בפניי ביום 10.12.20.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשפ"א, 04 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.