לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונה שארעה ביום 29/7/2019.

טענות הצדדים:

כעולה מכתב התביעה, רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת וגרם לו לנזקים בצדו הימני. על אף שלאחר התאונה הנתבעת הודתה באחריותה לאירוע, היא סירבה לפצות את התובעת בגין הנזקים וניסיונם של הצדדים לסיים המחלוקת ביניהם לא עלה יפה.

הנתבעת חולקת על סמכותו המקומית של ביהמ"ש באשדוד לדון בתובענה וזאת נוכח מקום מגוריה בעיר אשקלון ומקום התרחשות התאונה בעיר נתיבות.

לגופו של עניין, טוענת הנתבעת בסעיף 21 לכתב ההגנה כי לא גרמה כל נזק לרכב התובעת. בנוסף, טוענת התובעת כי הודתה בכתב באחריותה לתאונה מתוך בלבול ולחץ שהופעל עליה. עוד טוענת הנתבעת כי משביקשה לפצות את התובעת בגין הנזק שנגרם לרכב, ניגשו השתיים למוסך ושם הבינה בהמשך לשיחת טלפון שקיבלה מהבעלים של המוסך כי, התובעת מבקשת להתעשר על חשבונה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש לפניי ושמעתי את טענות הצדדים ואת סיכומיהם נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

על אף שהנתבעת לא חזרה על טענותיה לעניין העדר סמכות מקומית ונראה כי זנחה אותה, אציין כי נוכח הסמכות המקבילה של בתי המשפט במחוז דרום, לבימ"ש זה נתונה סמכות מקומית לדון בתובענה.

לגופו של עניין, העידה התובעת כי התאונה ארעה עת נהגה בנתיב הישר, ורכב הנתבעת אשר בכיוון נסיעתו הוצב תמרור "תן זכות קדימה", הגיע מימינה ופגע עם חזית הרכב בצידו הימני של רכבה מהדלת הקדמית ועד לכנף אחורית.

הנתבעת אישרה כי אכן הגיע עם רכבה, מהכיוון בו הוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה" אך ציינה כי לתובעת אשם תורם מאחר ונסעה במהירות מופרזת.

עוד העידה כי אכן אישרה בכתב כי היא נוטלת על עצמה האחריות לאירוע התאונה, אך ציינה כי עשתה זאת בשל הלחץ בו הייתה נתונה. מנגד אישרה כי, התובעת התעניינה בשלומה, לאחר התאונה וכי: "בתחילה היית בסדר, אבל מה שהיה בנוסף היה לא בסדר".

העולה מן המקובץ כי, הנתבעת כלל אינה חולקת גם היום, על כך שהאחריות לאירוע התאונה מוטלת לפתחה ועדותה לפניי באשר להתנהלות התובעת כלפיה לאחר אירוע התאונה אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי ההודאה באחריות ניתנה בשל הלחץ שהופעל עליה.

באשר לטענת הנתבעת כי לתובעת אשם תורם באירוע התאונה, הרי שלא מצאתי כי עלה בידה להרים הנטל המוטל לפתחה ולהוכיח כי התובעת נהגה במהירות מופרזת. אכן, הפגיעה ברכב התובעת היא פגיעה מתמשכת, אך אין ללמוד ממנה על מהירות הנסיעה, אלא על עצם העובדה שברגע התאונה הרכב היה בנסיעה.

באשר להתנהלות בין הצדדים במוסך אליו ניגשו בניסיון להביא לפתרון המחלוקת מחוץ לכותלי ביהמ"ש, הרי שלא הובאה לפניי כל ראיה, התומכת בטענת הנתבעת כי הבעלים של המוסך יצר עמה קשר על מנת להתריע כי היא התבקשה לשלם סכום גבוה יותר מהנדרש.

מכל מקום, הובאה לפניי חוות דעת שמאי מטעם התובעת אשר לא נסתרה, לא באמצעות חקירת השמאי ולא באמצעות הגשת חוות דעת נגדית ומשכך, הנני מוצאת לאמצה.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,393 ₪ בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב בתוספת שכ"ט השמאי בסך 794 ₪.

כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בגין ניהול הליך זה, לרבות אגרת משפט בסך של 500 ₪.

אינני מוצאת כי בנסיבות תיק זה הוכחה עוגמת נפש המצדיקה פיצוי ולכן, תביעת התובעת בגין ראש נזק זה נדחית.

הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בב"ש בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ' כסלו תשפ"ב, 24 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.