1. לפניי תביעה כספית שעילתה פיצוי בגין נזקים והפסדים שנגרמו לתובע בגין חשיפת מידע בנקאי אודות התובע בפני צד ג'.

טענות הצדדים

2. לטענת התובע, סניף הבנק – סניף דקר בבת ים בבנק לאומי לישראל בע"מ – בו התנהל חשבונו בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "הבנק") מסר לבאת כוחה של גרושתו פירוט דפי חשבון עו"ש וחיובי כרטיס אשראי לפי צו בית הדין הרבני. אולם, לטענת התובע, צו זה לא היה בתוקף והמידע שניתן חרג מגבולות התקופה שהצו מתייחס אליו. לטענת התובע, הצו היה תקף עד לחודש אוקטובר 2017 אלא שבפועל המסמכים שהומצאו לב"כ של גרושתו היו עד מאי 2020.

לטענת התובע, כתוצאה מכך נחשף מידע אישי ופיננסי שלו מול גרושתו. התובע מבקש לציין כי אף שהוא גרוש מאשתו משנת 2017 הוא עדיין מצוי בהליכים משפטיים מולה הקשורים לחלוקת רכוש. התובע טוען כי פרטיותו נפגעה והופרה חובת הסודיות בין בנק –לקוח. לטענת התובע, הבנק אינו לוקח אחריות על הנזק שנגרם לו כתוצאה מהרשלנות והחוסר תשומת לב, ומציע פיצוי של 5,000 ₪ בלבד. לטענת התובע, מדובר בפיצוי מגוחך.

3. מנגד, טוען הבנק כי מדובר בתביעה מופרכת וקנטרנית. לטענת הבנק, הוא המציא את המסמכים בהתאם לצו בית הדין הרבני שהומצא לו. עוד טוען הבנק כי העברת המידע נעשתה בידיעתו ובהסכמתו של התובע. לטענת הבנק, הצו נוקט במילים "עד ליום קבלת פסיקתא זו" ביחס לנתונים הקשורים בחשבונו של התובע בבנק. במילים אחרות, טוען הבנק כי על הנתונים להיות תקפים עד ליום שהצו יתקבל אצל הבנק ולא עד למועד בו ניתן הצו. עוד טוען הבנק כי אם פעל באופן המנוגד לצו הרי שברור כי הבנק הוטעה על ידי ב"כ גרושתו של התובע והבנק פעל בתום לב. כמו כן, טוען הבנק כי מדובר בתביעה שנועדה לחפש אחר כיס עמוק כמוצא שלל רב, בעוד שבפועל לא הוכח כי נגרם לתובע כל נזק.

הבנק מוסיף וטוען כי בזמן אמת לאחר קבלת המכתב של ב"כ גרושתו של התובע הודיע נציג סניף הבנק לתובע על קבלת המכתב מטעם ב"כ גרושתו של התובע ולטענת הבנק, התובע השיב כי אין ברירה אלא להעביר את המסמכים לב"כ גרושתו. לכן, ככל שיש נזק הרי שיש לראות בהתנהלות התובע כאשם תורם.

לבסוף, טוען הבנק כי אין לקבל את טענת התובע בדבר הנזק שנגרם כתוצאה מפגיעה בפרטיות והפרת חובת הסודיות שהרי סביר להניח כי אם ב"כ גרושתו הייתה פונה לבית הדין להרחבת תוקף הצו סביר שהייתה נעתרת.

4. נערך לפניי דיון ביום 05.07.2021 בו נשמעו טענות הצדדים והעידו התובע ונציג הבנק שהיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הבנקאי האישי של התובע בסניף הבנק בו התנהל חשבונו, וכל אחד מהם נחקר בחקירה נגדית.

5. לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

6. על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976:

6.1. התובע הציג בפתח עדותו החלטה שניתנה על ידי בית הדין הרבני, בעקבות פנייתו של ב"כ התובע בהליך המתנהל בין התובע לגרושתו בבית הדין הרבני, ולפיה תוקף הצו לגילוי מסמכים שניתן ביום 16.07.2017 כנגד התובע – הצו מושא התובענה – הוא לזכויות כספיות של התובע עד ליום הגירושין 23.10.2017 בלבד. עוד נקבע בהחלטת בית הדין הרבני כי בית הדין אוסר על האישה (גרושתו של התובע) להשתמש בצו מושא התובענה מעבר ליום הגירושין הנ"ל. החלטה מבהירה זו של בית הדין הרבני ניתנה ביום 08.09.2020 לבקשת ב"כ התובע בהליך בפני בית הדין הרבני. החלטה זו הוגשה כמוצג ת/1.

החלטה מבהירה זו של בית הדין הרבני מיום 08.09.2020 מדברת בעד עצמה ועולה ממנה כי ב"כ גרושתו של התובע פעלה, לכאורה, בניגוד לצו מושא התובענה.

6.2. יש לציין כי על גבי הצו מיום 16.07.2017 ישנה חותמת של בית הדין הרבני מיום 12.05.2020 וייתכן כי תאריך זה הוא שגרם לבלבול בנוגע למועד שעד אליו על הנתונים להיות בתוקף. הבנקאי אומר בעדותו כי הוא קיבל לידיו את הצו ו"במבט ראשון" הצו היה נראה לו כמו משהו מאוד פשוט (עמ' 4, ,שורות 30-29 לפרוטוקול).

עם זאת, אני סבור כי מקום שצו זה היה מועבר למחלקה המשפטית – כמתחייב במצבים כגון אלו – הרי שהמחלקה המשפטית הייתה עולה על הבעייתיות שבצו ובמכתב ב"כ גרושתו של התובע ומבצעת בדיקות נוספות ובירורים נוספים ולבסוף הייתה מספקת את הנתונים המותרים על פי הצו.

6.3. מעיון בצו בהשוואה למכתב של ב"כ גרושתו של התובע לבנק ניתן לראות את ההבדלים בקשר למועדי הצו. בעוד שבצו נכתב "על הנתונים להיות החל משנת 2001 ועד ליום קבלת פסיקתא זו" במכתבה של ב"כ גרושתו של התובע מיום 14.05.2020 נכתב "החל משנת 2017 ועד למועד קבלת פסיקתא זו לידיכם". הצו נחתם ביום 16.07.2017 עם חותמת נאמן למקור מיום 12.05.2020. החותמת נאמן למקור היא טכנית בלבד ומטרתה להבהיר למקבל הצו כי העתק הצו הוא נאמן למקור, הא ותו לא. התאריך המופיע בחותמת נאמן למקור לא נועד לשנות את המועדים המופיעים בצו ולא נועד לשנות פרט מפרטי הצו. לכן, מצופה היה מהבנקאי כי בשל סתירה זו, ולו בשל ספק סתירה, יפנה את הצו למחלקה המשפטית של הבנק.

6.4. אין חולק כי הבנקאי בסניף הבנק של התובע התרשל בטיפול בצו בית הדין הרבני ובפנייתה של ב"כ גרושתו של התובע, הוא אף מאשר זאת בעדותו (עמ' 4, שורות 29-27 ושורות 33-32 לפרוטוקול). הבנקאי אף אומר כי אינו יודע מדוע פעל כפי שפעל, אך הוא מניח כי סמך על הניסיון שלו (עמ' 5, שורה 1 לפרוטוקול). עוד אומר הבנקאי כי זו הסיבה שהבנק הסכים לפצות את התובע (עמ' 5, שורה 2 לפרוטוקול), אם כי לא בסכום התביעה.

6.5. אמנם, התובע מאשר כי תחילה כאשר הבנקאי פנה אליו בעקבות מכתב הדרישה של ב"כ גרושתו הוא "לא התווכח" ואמר כי אם יש צו חוקי ותקין אז יש לתת את הנתונים המבוקשים בצו (עמ' 4, שורות 17-15 לפרוטוקול). אולם, בהמשך מסביר כי הסכמתו הייתה בשל הטעייה, שכן רק בהמשך, ולאחר שהבנק מסר כבר פרטים לב"כ גרושתו, הבין כי נמסרו נתונים הנוגעים לתקופה שמעבר לתקופה המוגבלת בצו (עמ' 4, שורות 21-20 לפרוטוקול).

6.6. זאת ועוד, לא ברור מדוע המכתב ששלח הבנק לתובע בעקבות מסירת הפרטים לב"כ גרושתו של התובע – בו מפורטים תאריכי הנתונים, נשלח רק ביום 02.09.2020 בעוד שהמכתב של ב"כ גרושתו של התובע הומצא לידי הבנק בחודש מאי 2020. נכון, התובע מאשר כי הבנקאי הודיע לו טלפונית והוא אישר לו להמציא נתונים, אך כפי שציין התובע בעדותו הוא הניח כי מדובר בצו חוקי ותקין. התובע לא ידע על התקופה המדויקת שב"כ גרושתו של התובע מבקשת לקבל נתונים לגביה. מצופה היה כי הבנקאי יציין בפני התובע את המועדים אליהם מתייחס מכתבה של ב"כ גרושתו של התובע ולא רק לציין בפניו באופן כללי כי ישנו צו של בית הדין הרבני.

6.7. איני מקבל את טענת הבנק, לפיה אין לקבל את טענת התובע בדבר הנזק שנגרם כתוצאה מפגיעה בפרטיות והפרת חובת הסודיות שהרי סביר להניח כי אם ב"כ גרושתו הייתה פונה לבית הדין להרחבת תוקף הצו סביר שהייתה נעתרת. לא ברור על בסיס מה טוען הבנק טענה שכזו. מדובר בספקולציה של ממש. מה עוד, שעל פי החלטת בית הדין הרבני מיום 08.09.2020 (מוצג ת/1) עולה כי מדובר בטענה לא נכונה בכלל, שכן על פי החלטה זו הנתונים שהבנק צריך לחשוף בהתאם לצו הם עד ליום 23.10.2017 בלבד.

ומכאן, שעל הנתבע לפצות את התובע בגין הפרת מידע אישי וסודי שלו אל מול גרושתו.

6.8. יחד עם זאת, אני סבור כי בהתנהלותו של התובע ישנו אשם תורם. התובע אשר מצוי בהליכי חלוקת רכוש עם גרושתו, וברור הוא כי נתונים הנוגעים לרכוש שלו עשויים להשליך על הליכים אלו, היה עליו להיות זהיר יותר בכל הקשור לחשיפת נתוניו הפיננסים. על רקע זה, כאשר פונה אליו הבנקאי האישי שלו ומעדכן אותו לגבי הצו של בית הדין הרבני ומכתבה של ב"כ גרושתו של התובע, היה עליו לקבל פרטים נוספים מהבנקאי שלו, לרבות עיון בצו ובמכתב של ב"כ גרושתו, בירור עם הבנקאי מה הם תאריכי הצו וכו'.

אמנם, ביחסי בנק – לקוח, הבנק אמון, בין היתר, על שמירת סודיות בדבר פרטים הנוגעים ללקוחותיו. אולם, אני סבור כי התנהלות נכונה של כל לקוח ובוודאי לקוח אשר חשיפת נתונים פיננסים שלו עשויה להשליך על סכסוך כספי בינו לבין צד ג', מחייבת את הלקוח לרדת לפרטים באופן סביר. בנסיבות העניין לשאול את הבנקאי מהם תאריכי הצו או לבקש לעיין בצו ובמכתב ב"כ גרושתו, הם ירידה לפרטים באופן סביר.

לפיכך, אני מעמיד את אשמו התורם של התובע בשיעור של 20%. כמובן, שאין באשם תורם זה להקים עילת תביעה של הבנק כלפי התובע.

6.9. התובע מאשר כי העמיד את סכום התביעה על מקסימום סכום התביעה שהוא יכול לתבוע בתביעות קטנות. התובע מאשר כי אין בידו מסמכים היכולים להוכיח את גובה הנזק. לטענתו, מדובר בשקלול של כל הנזקים שצפויים להיגרם לו בעקבות חשיפת נתונים ביחס לתקופה שלא צריכה הייתה להיות מגולת בפני גרושתו.

ברם, בנסיבות העניין, התובע לא צריך להוכיח את גובה הנזק שנגרם לו. התובע זכאי לפיצוי כספי ללא הוכחת נזק.

סעיף 29א(ב)(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") קובע:

"במשפט בשל עוולה אזרחית לפי סעיף 4, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק;"

סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות קובע:

"פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה."

6.10. מקום שאין חולק כי הבנק חשף בפני צד ג' נתונים שלא היו צריכים להיות מגולים ואף החשיפה נעשתה בניגוד להחלטת בית דין רבני, וברשלנותו של הבנקאי שהעיד בבית המשפט, הרי שהתובע זכאי לפיצוי אף ללא הוכחת נזק. משכך, אני מקבל את סכום התביעה.

6.11. אולם, לאור אשמו התורם של התובע בשיעור של 20%, הבנק יפצה את התובע בשיעור של 80% מסכום התביעה.

סיכום

7. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים:

• 1. סכום התביעה המוכח בסך של סך של 27,200 ₪.
  2. אגרת בית המשפט כפי ששולמה בסך של 340 ₪.

8. הסכום הכולל הפסוק, בסך של 27,540 ₪, ישולם תוך 30 יום ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

9. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג אב תשפ"א, 22 יולי 2021, בהעדר הצדדים.