בפני תביעה כספית על סך 23,009 ₪.

על פי כתב התביעה, ביום 20.11.19 פגעה משאית בבעלות הנתבעת 2, נהוגה בידי הנתבע 1 ומבוטחת בידי הנתבעת 3 – ברכב המבוטח על ידי התובעת. לרכב המבוטח נגרם נזק המוערך על ידי שמאי מטעם התובעת ב- 22,204 ₪. עוד עותרת התובעת לפצות אותה בגין ירידת ערך של הרכב (בשיעור 4,055 ₪), בניכוי השתתפות עצמית וירידת ערך (בסכום כולל של 3,250 ₪), וכן בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

הנתבעים הגישו כתב הגנה, במסגרתו הכחישו את החבות ואת הנזק. נטען כי התאונה ארעה בנסיבות המלמדות על רשלנות הנוהג ברכב התובעת – אשר יצא לעקיפה מבלי להבחין במשאית. נוכח האמור, נקבע התיק לשמיעת ראיות.

במהלך הדיון נשמעו עדויות הנהגים וכן עדות רעייתו של הנוהג ברכב המבוטח על ידי התובעת. הוגשו על ידי הצדדים מסמכים, ותמונות, חוות דעת שמאי, טופסי דיווח אודות אירוע התאונה. בתום הדיון הודיעו הצדדים על הסכמתם כי יינתן פסק דין על דרך הפשרה. הצדדים ויתרו על סיכומי טענות.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. לקביעתי, יש לחלק את האחריות לקרות התאונה כך שעל הנתבעים תוטל אחריות המגעת כדי 90%, ואילו לנוהג ברכב התובעת יש ליחס אחריות בשיעור 10%.

אני מחייב לפיכך את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, פיצוי בסך 20,708 ₪. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,700 ₪.

הסכום הכולל, בסך 25,908 ₪, ישולם לתובעת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אדר א' תשפ"ב, 21 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.