הנאשם הגיש בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 6.10.21.

הנאשם טען כי החתימה על גבי אשור המסירה מזויפת.

ביום 23.11.21 ניתנה החלטה שהיה על המבקש לפעול על פיה והוא נמנע מלעשות כן.

ביום 17.1.22 שוב ניתנה החלטה המופנית למבקש אך הוא התעלם גם ממנה.

יש לזכור כי משהוגשה בקשה היה על המבקש להתחקות אחר גורל ההחלטה בבקשתו והתעלמות מהחלטות בתיק מטעמים השמורים עם המבקש, הינה עצימת עיניים.

השיקולים הנוגעים להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר והתכלית שבבסיס סעיף 240 לחסד"פ, נדונו ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

סעיף 130 לחסד"פ קובע את הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהיעדר ( עיין גם עמדת בית המשפט עליון ברע"פ 1044/17 הרון נ' מדינת ישראל ].

בתיק בית המשפט אישור מסירה של ההזמנה לדיון שנשלחה אל כתובתו, היא הכתובת המופיעה על גבי הבקשה.

הנאשם לא התייצב לדיון ועל כן נשפט בהיעדר מכוח סעיף 240 לחסד"פ.

הנטל להוכחת טענת זיוף מוטל על מעלה הטענה והמבקש לא עמד בנטל.

המפורט בבקשה לענין זיוף הינו טענה בעלמא.

התעלמותו של המבקש מהחלטות בית המשפט הנובעות מהטענה שהעלה, פועלות לחובתו ומהוות חיזוק לעובדה כי טענת הזיוף הינה טענה סתמית.

בנסיבות, אין בפני בית המשפט סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות.

אין הגנה לגופו של ענין.

העונש שהוטל בגזר הדין הינו קנס המקור והוא נוטה לקולא, שכן בקביעת גובה הקנס לא נלקח בחשבון חלוף הזמן מהמועד שנועד לתשלום הקנס המקורי עד היום, שיש לו ערך כלכלי.

אין עיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח ניסן תשפ"ב, 19 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.