06 ספטמבר 2022

1. בהליך זה עותר התובע להכיר באירוע המוחי שאובחן בו בחודש 4/19 כפגיעה בעבודה. התובע טוען כי ויכוח שהתנהל בינו לבין תושבי הישוב או הצטברות תלונות בנוגע למתן השירות עליו הוא מופקד הוא בגדר אירוע חריג כשתוצאה ממנה לקה באירוע המוחי.

בנוגע למהלך האירוע העידו התובע ומר אפי דוקרקר, חברו לעבודה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2. התובע, יליד 1962, עובד במחלקת שפ"ע (שיפור פני העיר) במועצה המקומית פרדס חנה כרכור בתפקיד מנהל אזור.

באותה מחלקה עובד חברו, מר אפי דוקרקר, בתפקיד מנהל מחסן (להלן – העד).

3. מהעדויות שנשמעו עולה כי עובדי מחלקת שפ"ע מתחילים את יום העבודה במחסן, שם הם מחתימים את שעון הנוכחות, אוספים את הציוד הנדרש ויוצאים ליום עבודתם. התובע אחראי על איסוף העובדים וכלי העבודה, פיזורם בשטח לשם ביצוע עבודות ובהם גיזום, חירמוש ואיסוף גזם, ואיסופם של העובדים בתום יום העבודה. התובע עובד, על-פי רוב, בין השעות 6:30 עד 16:00.

4. ביום 16.4.19 בשעה 14:00 הובהל התובע לבית החולים הלל יפה, ומשם הועבר לבית החולים רמב"ם לשם צינתור מוחי. התובע אובחן כמי שסובל מאירוע מוחי איסכמי.

במכתב השחרור מביה"ח רמב"ם צוין שביום הפניה לבית החולים "בעודו בעבודה חש ברע, ביקש לנסוע לביתו. בשעה 14:00 נמצא ע"י עוברי אורח כשבוא ישוב במכוניתו שעצרה לצד הכביש."

5. בחודש 5/19 הגיש התובע הודעה על פגיעה בעבודה.

כתיאור התאונה צוין בטופס התביעה: "לדבריו ליד איזור תעשיה חדרה תוך כדי נסיעה להביא את הפועלים מהשטח למחסן באישור המנהל חש ברע ותוך כדי נסיעה לא הרגיש את יד שמאל ורגל שמאל, עצר את הרכב וביקש שיגישו לו עזרה".

6. טופס הבקשה למתן טיפול רפואי (טופס בל/250) הוגש באמצעות גזבר המועצה, ובו צוין שהתאונה התרחשה ביום 16.4.19 בשעה 14:00. אשר למהלך התאונה צוין כך: "לדבריו בשיחה טלפונית מבית חולים רמב"ם בחיפה ביום הפגיעה בשעה 13:30 חש ברע תוך כדי נסיעה כשאסף את הפועלים מהשטח למחסן ואז נסע לחדרה באישור הממונה עליו לסדר את ה... ברכבו. תוך כדי נסיעה לא הרגיש טוב לא היתה לו תחושה ביד שמאל..."

7. ביום 23.9.19 מסר התובע את גרסתו בנוגע למהלך האירוע לחוקר הנתבע. בתשובה לבקשת החוקר לתאר את האירוע שבעטיו הוגשה התביעה מסר כך (ש' 17 ואילך):

"זה התחיל יומיים לפני כן, היה לי ויכוחים עם כמה תושבים שלקראת הפסח רצו שאני אעשה עבודות חרמש, גיזום וניקוי של האזור. לא היה בעיה אבל יש ימים שצריך לעשות את העבודות האלה ולא בימים שהם דורשים. יש כאלה שאתה מסביר להם, אבל יש כאלה שרוצים כאן ועכשיו ולא מבינים...

... באותם ימים הציפו אותי בטלפונים, יש כאלה שצעקו, יש כאלה שהתווכחו וזה מאוד עצבן אותי. ככה היה יומיים לפני האירוע. ביום האירוע, באתי לעבודה הרגיל, אבל הייתי עצבני מהטלפונים שאנשים מתקשרים..."

בתשובה לשאלה מי הם אותם תושבים שפנו אליו בטלפון השיב התובע לחוקר כי אינו זוכר (ש' 22).

בתשובה לשאלה האם ביום האירוע או בימים שקדמו לו היה דבר מה חריג בעבודה או עבודה קשה יותר, השיב התובע (ש' 58 ואילך):

"זה לקראת פסח, ומוציאים ערימות וכל אחד רוצה שליד הבית יהיה נקי, התושבים מתקשרים ומבקשים בקשות... חלק צועקים, חלק כועסים, חלק מדברים יפה."

8. ביום 24.11.19 דחתה פקידת התביעות את התביעה בנימוק שמעיון בפרטי התביעה ומבירורים שנערכו לא הוכח, לשיטת הנתבע, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. מכאן התביעה שלפנינו.

9. התובע טען בכתב התביעה שביום האירוע והחל משעות הבוקר החלו להצטבר תלונות רבות של תושבים על עיכוב בפינוי גזם ועל אי תפקוד מצד התובע, ובשלב מסוים החל ויכוח קשה ועיקש עם מספר תושבים שמחו על כך שהם אינם מקבלים שירות נאות. ויכוח זה היווה את "הקש ששבר את גב הגמל" בנוסף לתלונות פרונטליות שהתקבלו במכשיר בטלפון הנייד של התובע. בעקבות זאת חש התובע חולשה וסערת רגשות, ובדרכו למוסך במהלך יום העבודה אירע האירוע המוחי. בסיכומים נטען שהאירועים החריגים והלחץ הבלתי פוסק בו היה נתון ביומיים שקדמו לאירוע המוחי מהווים אירוע חריג בעבודת התובע. על רקע זה עתר התובע למינוי מומחה רפואי.

הנתבע טען שלא הוכח אירוע חריג בעבודת התובע ביום האירוע, ולא הוכח שהתנהל ויכוח קשה בין התובע לתושבים בישוב. תיאור התובע מלמד, לכל היותר, על מתח מתמשך בעבודת התובע, שאינו עולה כדי אירוע חריג.

המסגרת המשפטית

10. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 כ"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

התנאי הראשון לבחינת קיומה של תאונה הוא קיומו של אירוע תאונתי, בלתי צפוי מראש, שניתן לאיתור מבחינת מקומו ומועדו.

11. בעב"ל (ארצי) 208/09 לב – המוסד לביטוח לאומי (13.2.2011) דן בית הדין הארצי לעבודה בשאלת הקשר הסיבתי שבין אירוע חיצוני של דחק נפשי בלתי רגיל לבין אירוע מוחי. בית הדין הארצי קיבל את העמדה הרפואית, שלפיה אירוע של דחק נפשי בלתי רגיל יכול לשמש כגורם הדק לפרוץ אירוע מוחי, הן איסכמי והן דימומי.

תנאי מקדמי לקביעה כי אירוע מוחי היווה תאונה בעבודה הוא התרחשות אירוע חריג בעבודה בסמוך לקרות האירוע המוחי. לגבי התנאי להכרה באירוע מוחי כפגיעה בעבודה נפסק בעב"ל (ארצי) 148/03 מאיר ארג'ואן - המוסד לביטוח לאומי (18.3.2004):

"על מנת שאירוע מוחי יוכר כפגיעה בעבודה מן ההכרח להוכיח קרות אירוע חריג בחיי התובע בסמוך לפני קרות האירוע המוחי. סמיכות זמנים זו נדרשת לאור ההלכה שגובשה על ידי בית הדין בהסתמך על חוות דעת רפואיות שקיבל לפיהן – רק אם האירוע המוחי מתרחש בסמוך לאחר האירוע החריג בעבודה, בטווח של פחות משבוע ימים ביניהם, אפשר שיתקיים קשר סיבתי בין השניים."

מכאן, שעל הטוען לקיומו של אירוע מוחי כתוצאה מאירוע במקום בעבודה להוכיח כי אירע לו בעבודתו אירוע יוצא דופן וחריג. הקביעה אם אכן מדובר באירוע המאופיין בדחק נפשי בלתי רגיל היא קביעה עובדתית-משפטית, הכרוכה בבירור השאלה האם האירוע הנטען הוא אכן אירוע בלתי רגיל באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסויים (עב"ל (ארצי) 34697-06-12 אלי פסח לאופולד – המוסד לביטוח לאומי (11.2.14)). הבחינה הסובייקטיבית טעונה הוכחה בראיות אובייקטיביות, ולא די בעצם אמירת התובע (עב"ל (ארצי) 1269/00 לוי – המוסד לביטוח לאומי (28.6.2001).

12. ככל שלא יוכח כי מדובר באירוע חריג המאופיין בדחק בלתי רגיל, יהיה מקום לדחות את התביעה אף מבלי להיזקק לבחינת הקשר הסיבתי ולמידת ההשפעה של האירועים בעבודה על הופעתו של האירוע המוחי.

דיון והכרעה

נקדים ונציין את מסקנתנו לפיה התובע לא הרים את הנטל להוכיח אירוע חריג בעבודה בסמוך לפני האירוע המוחי. להלן נפרט את הנימוקים המצטברים להחלטתנו.

13. גרסתו של התובע במסגרת התביעה שלפנינו היא כי האירוע החריג הוא וויכוח קשה ועיקש עם תושבים בנוגע לפינוי גזם, ויכוח שהתלהט בשל הקירבה לחג הפסח, בנוסף להצטברות תלונות של תושבים במהלך היומיים שקדמו לאירוע המוחי בסמוך לפני חג הפסח. ערב חג הפסח חל ביום ו', 19.4.19. האירוע המוחי אירע ביום ג', 16.4.19.

14. גרסתו של התובע בדבר האירוע החריג היתה כללית ואופיה השתנה עם התקדמות ההליך.

א. בטופס התביעה אין כלל תיאור של אירוע חריג.

ב. בכתב התביעה תואר (סע' 2) כי התובע חש חולשה כללית ובלבול ביום האירוע "לאחר ויכוח קשה ועיקש עם מספר תושבים במסגרת עבודתו" ונטען (סע' 7 לכתב התביעה) כי האירוע המוחי אירע "כתוצאה מהויכוח החריג אשר היה לו [לתובע] מספר שעות טרם אושפז בבית החולים".

ג. בסיכומים, לעומת זאת, נטען שמדובר ב"אירועים חריגים והלחץ הבלתי פוסק בו הוא היה נתון ביומיים שקדמו לאירוע בסיומו עבר אירוע מוחי" וזאת בנוסף לויכוח קשה ביום האירוע (סע' 10 ו- 11 לסיכומי התובע).

ד. בהודעה לחוקר, בתשובה לבקשה לתאר את האירוע החריג תאר התובע (ש' 17 - 26) כי "זה התחיל יומיים לפני כן, היה לי וויכוחים על כמה תושבים... ביום האירוע, באתי לעבודה רגיל, אבל הייתי עצבני מהטלפונים שאנשים מתקשרים..."

ה. בתצהירו תאר את האירוע החריג כך (סע' 4): "ביום 16/4/19 כבר משעות הבוקר החלו להצטבר תלונות רבות של תושבים על כך שיש עיכוב בפינוי גזם, לאחר ויכוח קשה ועיקש עם מספר תושבים במסגרת עבודתי על אי מתן שירות נאות לטענתם, חשתי בחולשה כללית ובלבול, אבל המשכתי בעבודתי."

15. לא זו בלבד שגרסתו של התובע בדבר מהות האירוע לא היה סדורה וקבועה, הרי שהתובע לא סיפק בכתב התביעה ובתצהיר כל פירוט בנוגע לזהות אותם תושבים או מקום מגוריהם, המקום ממנו נדרש לפנות גזם, האם הוויכוח התרחש פנים אל פנים או בטלפון, ובאיזה שעה אירע. התובע אף לא הביא לעדות מי מבין אותם גורמים עמם היה לו ויכוח ביום האירוע.

הגרסה בדבר ויכוחים בטלפון עלתה בהודעה לחוקר ושוב בעדות בבית הדין.

16. בהודעה לחוקר תאר התובע את האירוע החריג בכך שבימים לפני חג הפסח היה מוצף בטלפונים מתושבים זועמים. התובע תאר כי בדרך כלל תושבים מתקשרים למוקד העירוני, וכי לא ידוע לו מי נתן להם את מספר הטלפון הפרטי שלו. עוד הסביר לחוקר כי אינו זוכר מי הם אותם תושבים שהתקשרו.

תמוה בעינינו שהגרסה בדבר קיום ויכוחים בטלפון לא נזכרה בכתב התביעה ובתצהיר. כן תמוהה התשובה כי התובע אינו זוכר מי הם אותם אנשים.

ככל שמדובר בוויכוח קשה ועיקש שהתנהל בשיחה טלפונית (המתנהלת לרוב בין שני צדדים בלבד), הרי שלא ברור התיאור בעדות בבית הדין אז תאר וויכוח עם מספר אנשים (פרו: 2; ש: 16 – 20).

17. התובע לא הציג את הראיות הטובות ביותר שיכול היה להציג בנוגע לגרסה לפיה ביום האירוע או בסמוך לכך התקבלו תלונות חריפות יותר מצד התושבים.

ראשית, התובע לא הזמין לעדות את התושב או התושבים שעמם התגלע ויכוח ביום האירוע. לחוקר הנתבע מסר התובע כי אינו זוכר מי התקשר אליו. לא ניתן לקבל טענה שהתובע אינו יכול לאתר מי הם אותם אנשים שהתקשרו אליו, שכן מספרי הטלפון הופיעו על גבי צג הטלפון הפרטי שלו. בנוסף, גרסתו של התובע היא שהוא נדרש לדאוג לניקוי או איסוף גזם מסמוך לביתם של אותם אנשים שהתקשרו או כעסו עליו, ולכן ניתן היה לצפות שיספק מידע לכל הפחות לגבי כתובתם.

בנוסף, התובע לא הזמין לעדות את הממונה עליו במקום העבודה. התובע תאר (סע' 6 לתצהירו) כי ביום האירוע, מאחר והיה נסער לאחר ויכוח עם תושבים ניגש לממונה עליו מר שמוליק ג'נח, סיפר לו על "התקרית שארעה לי זמן קצר קודם לכן" ובהתאם להמלצתו סיים את יום העבודה מוקדם ויצא בדרכו למוסך והתכוון משם להמשיך לביתו. בנסיבות אלה תמוה שהתובע נמנע מלהזמין את הממונה עליו לעדות, וראוי שעניין זה יזקף לחובתו.

18. מטעם התובע העיד העד מר דוקרקר, חברו לעבודה. בתצהירו תאר התובע (סע' 5) שביום האירוע סיפר באוזני העד על "הוויכוח שהיה לי עם התושבים ועל כל התלונות והצעקות שקיבלתי מאותו הבוקר." בעדותו בפנינו תאר התובע שביום האירוע סיפר לחברו "שיש לנו לחץ... אמרתי לו שכולם מתקשרים ואני כבר משתגע מכל הצלצולים האלה באמצע העבודה ואחרי העבודה." כמפורט לעיל, גרסתו של התובע, או אחת מהגרסאות, מתמקדת בין השאר בתקרית של ויכוח בודד, חריג ועיקש. כך שאין בעדות העד כדי לחזק גרסה זו.

19. לאחר שהסתיים שלב ההוכחות הגיש התובע (הודעה מיום 19.1.22) תדפיס שיחות טלפון נייד לתאריכים 14.4.19 – 16.4.19, כלומר מיום האירוע (16.4.19) והיומיים שקדמו לו. התובע טען שניתן ללמוד מתדפיס זה על עומס של עשרות שיחות נכנסות החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הערב המאוחרות.

התדפיס הוגש ללא תצהיר נלווה ומבלי שניתן נימוק מדוע הראיה לא הוגשה קודם לשלב ההוכחות. העיכוב בהגשת המסמך והעובדה שלא ניתן היה להציג לתובע שאלות בחקירה נגדית בנוגע למסמך זה – פוגמת במשקלה של הראיה.

לא מצאנו שתדפיס השיחות מהווה ראיה משכנעת בשאלת חריגות האירוע. ראשית, גרסת התובע בדבר תקרית של "ויכוח קשה ועיקש" שהתרחש מספר שעות לפני האירוע המוחי (סע' 4 ו- 11 לתצהירו) מכוונת לכך שמדובר בוויכוח בודד, ועל כן מספר רב של שיחות אינו יכול לתמוך בטענה בדבר חריגות הוויכוח הבודד.

שנית, לפי אחת מהגרסאות (כמפורט בסע' 4 לתצהירו) ביום האירוע, 16.4.19, כבר החל משעות הבוקר החלו להצטבר תלונות רבות. לא מצאנו שניתן ללמוד מהתדפיס שבבוקר יום 16.4.19 הצטברו מספר רב יותר של תלונות, ואף אין בכוחו ללמד שמספר השיחות במהלך היומיים שלפני האירוע חורג מגדר הרגיל, שכן לא הוצגו תדפיסים של שבועות אחרים לשם ההשוואה.

20. הגרסה שהתובע מסר בנוגע לסדר ההתרחשויות ביום האירוע לא היתה ברורה וסדירה.

בטופס התביעה צוין שהתובע חש ברע כשהיה בדרכו לאסוף פועלים "מהשטח למחסן". בטופס התביעה לא תוארה נסיעה למוסך.

בתצהירו תאר התובע (סע' 6) כי לאחר תקרית הוויכוח ניגש התובע לממונה עליו במקום עבודתו, סיפר לו על התקרית וזה המליץ לו לסיים את יום העבודה מוקדם, אם כי ביקש ממנו שקודם שיסע לביתו יעבור במוסך על מנת לתקן את הדיבורית ברכב. התובע תאר כי זמן קצר לאחר הגיעו למוסך, התמוטט.

בהודעה לחוקר מסר התובע (ש' 26 ואילך) כי ביום האירוע הורה לו הממונה עליו להחזיר את הפועלים "בסוף היום" ולאחר מכן לסוע למוסך להתקין דיבורית, ובעקבות זאת החזיר התובע את הפועלים למחסן בסיבות השעה 13:40 ולאחר מכן נסע לכיוון המוסך בחדרה. כלומר, בהודעה לחוקר לא נזכרה הגרסה לפיה סיים את יום העבודה מוקדם מהרגיל באישור הממונה עליו.

בעדותו בפנינו תאר התובע שיצא לכיוון המוסך כבר בשעה 11:00 – 12:00 (פרו: 5; ש: 9 – 10 ושוב בפרו: 6; ש: 31), והגרסה אינה מתיישבת עם הדברים שצוינו בפני החוקר, ואף לא מתיישבת עם מועד האירוע, בהתחשב בכך שהתובע תאר שמרחק הנסיעה למוסך הוא כ- 15 דק' והתובע נמצא ישוב ברכב בהכרה מעורפלת בסביבות השעה 14:00.

התובע לא ידע ליישב בין הדברים (פרו: 7; ש: 15 ואילך).

21. על יסוד האמור והמפורט לעיל, אנו קובעים שלא עלה בידי התובע לבסס את הטענה שביום האירוע אירעה תקרית של ויכוח קשה ועיקש בנוסף להצטברות תלונות ביומיים שקדמו לכך, ומכאן שלא הוכחו הגרסאות בדבר אירוע חריג. בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות בשלב זה.

אין צו להוצאות.

22. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, י' אלול תשפ"ב, (06 ספטמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.