1. לפניי ערעור על החלטת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 (כב' הדיין מ' דורפמן), מיום 11.10.20, בגדרו נדחה ערר שהגיש המערער על החלטת המשיב מיום 5.2.19 לדחות את בקשתו למקלט מדיני, וכן על החלטת המשיב מיום 8.8.19 בדבר דחיית בקשתו של המערער לעיון חוזר.

2. המערער הוא אזרח גאנה, יליד 1976, אשר נכנס לישראל ביום 6.4.14. ביום 22.4.14 הגיש המערער בקשה למקלט מדיני. בבקשתו טען המערער כי משפחתו משתייכת לדת של עובדי אלילים הנהוגה בגאנה. על-פי דתם של עובדי האלילים כאשר הכהן הראשי של הכפר מת אזי נהוג להקריב קרבן אדם לאלילים. לטענת המערער בהתאם למנהג זה, ולאחר שמת הכהן הראשי בכפר קומאסי שבו גר המערער, פנו אליו עובדי האלילים בכפר בדרישה שיאפשר להם להקריב את אמו. המערער נוצרי בדתו ולכן הוא סירב לדרישה. לטענת המערער בשל סירוב זה איימו עובדי האלילים על חייו, והוא נאלץ לנוס על נפשו לכפר בשם קונונגו, הנמצא במרחק של 57 ק"מ מקומאסי. המערער שהה בקונונגו כשנה, ורק אז יצא לישראל בטיסה סדירה, כשבידו דרכון אמתי.

בראיון שנערך עמו ביום 18.12.18, טען המערער שאשתו ובנו עדיין גרים בקומאסי, וכי גם יתר בני משפחתו, לרבות אמו, גרים בגאנה, וכי הוא נמצא בקשר שוטף ורצוף איתם.

בחוות דעת יחידת ה- RSD נקבע כי יש בעיות מהימנות בגרסתו של המערער, וכי בלי קשר לסוגיית המהימנות הוא לא הוכיח פחד מבוסס היטב מרדיפה, שהרי כאמור לעיל משפחתו לרבות אמו, עדיין נמצאת בגאנה מבלי שאונה לה כל רע. כמו כן צוינה בחוות הדעת העובדה שלאחר שהופנו אליו האיומים הנטענים ברח המערער לכפר שנמצא לא רחוק מהכפר שבו הופנו כלפיו האיומים, וכי הוא השתהה שם במשך כשנה עד ליציאתו מגאנה. כמו כן נאמר בחוות הדעת, כי המערער לא פנה למשטרת גאנה בבקשה לסיוע, וכי אין סיבה לחשוב שאם הוא היה פונה למשטרה הוא לא היה זוכה לעזרה, שכן לפי מקורות מידע בינלאומיים גאנה היא מדינה דמוקרטית, שיש בה חופש דת ושאזרחיה זוכים להגנה מפני רדיפות של גורמים לא מדינתיים. חוות הדעת אומצה על-ידי יושב ראש הוועדה המייעצת לענייני פליטים, ולאחר מכן גם על-ידי מנכ"ל רשות האוכלוסין, אשר דחה את בקשת המערער.

ביום 26.5.19 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר, במסגרתה הוא טען את אותן טענות שנטענו בבקשה למקלט מדיני, וכן טענה אחת נוספת לפיה חבר שלו שנמצא בגאנה דיווח לו "כי מספר עובדי אלילים מכפרו מגיעים לביתו ושופכים זעמם על התנהלות המבקש, שברח" (ס' 55 לבקשה לעיון חוזר – נספח ו' לערעור).

הבקשה לעיון חוזר נדחתה בנימוק שלא הובאו במסגרתה נסיבות חדשות המצדיקות עיון מחדש, ובנימוק לפיו הטענה בנוגע לדיווח שמסר חברו של המערער לא פורטה כדבעי, ולא הונחה לה תשתית עובדתית מינימלית.

על החלטות הרשות הוגש ערר לבית הדין לעררים. הערר נדחה לאחר שבית הדין לא מצא פגם בהחלטת הרשות שהתבססה על חוות הדעת של יחידת ה-RSD, ומכאן הערעור שלפניי.

דיון והכרעה

3. לאחר שעיינתי בחומר הכתוב ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבור שדין הערעור להידחות כיוון שלא נפל כל פגם בהחלטת בית הדין לעררים ובהנמקתו.

כפי שציין בית הדין לעררים, על מנת לזכות במעמד של פליט על המערער להוכיח קיומו של פחד מבוסס היטב מפני רדיפה. על-פי הפסיקה הדרישה היא להוכיח פחד מבוסס היטב מבחינה סובייקטיבית ואובייקטיבית כאחד (בר"ם 5040/18 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה בפסקה 5 לפסק הדין (9.2.20); עע"מ 11440/13 צ'ימה נ' מדינת ישראל בפסקה 28 לפסק הדין (7.8.13)). במקרה שלפניי אין למצוא פגם בקביעת בית הדין לפיה לא הוכח פחד מבוסס היטב, לא מבחינה סובייקטיבית ולא מבחינה אובייקטיבית.

אשר לפן הסובייקטיבי, הפחד הנטען אינו מתיישב עם העובדה שלאחר שהמערער אוים לטענתו, הוא נמלט לכפר קרוב יחסית לכפר שבו הוא אוים, ובכפר החדש הוא שהה במשך שנה עד שעזב את גאנה. התנהגות זו איננה מתיישבת עם פחד מבוסס היטב מפני רדיפה. המערער אמנם טוען כי הוא השתהה במשך שנה עד שהצליח לגייס כסף כדי לקנות כרטיס טיסה לישראל, ברם טענה זו לא משכנעת, שכן לכאורה לא הייתה שום מניעה שהמערער, ככל שהוא חשש לחייו, יברח למדינה קרובה יותר מאשר ישראל, או למקום כלשהו בגאנה שנמצא במרחק רב יותר מקומאסי. ויוער, שעל פי חוות דעת ה- RSD אוכלוסיית גאנה מונה כ-24 מיליון תושבים. כמו כן, טען המערער כי הוא השתהה ביציאתו מגאנה עד שחבר הצליח להנפיק עבורו דרכון. גם טענה זו לא משכנעת כיוון שלא הונחה לה כל תשתית עובדתית. כך למשל, לא הוברר מדוע המערער עצמו לא יכול היה להוציא את הדרכון.

מכאן נעבור לבחינת הפן האובייקטיבי של טענת הפחד. כאמור לעיל, המערער השאיר אחריו בגאנה את כל משפחתו, לרבות אמו. אלו גרים במקום שבו הושמעו האיומים כלפי המערער, ולדברי המערער עצמו שלומה של אמו טוב, ולא אונה לה או ליתר משפחתו כל רע. בדיון לפניי טען בא-כוח המערער כי המערער נרדף בעיקר בשל היותו נוצרי ולכן החשש הוא לחייו ולא לחיי משפחתו או לחיי אמו. טענה זו איננה משכנעת, שכן היא לא מתיישבת עם הגרסה שמסר המערער בבקשתו ובראיון שנערך לו, ממנה משתמע כי עיקרו של האיום כלפיו נבע מסירובו לשתף פעולה עם הקרבת אמו. על כן, משעה שהאם ומשפחתו של המערער נותרו בגאנה מבלי שאונה להם כל רע, ניטל העוקץ מהטענה לקיומו של חשש אובייקטיבי להם או למערער. בשולי הדברים יצוין, כי לטעמי גם לא הונחה תשתית של ממש לטענה בדבר רדיפות של נוצרים בגאנה, ובדבר קיומו של מנהג הקרבת אדם על-ידי עובדי אלילים בגאנה.

בנוסף לאמור, לא מצאתי פגם גם בקביעת בית הדין לעררים לפיה המערער לא פנה כלל לקבלת עזרה ממשטרת גאנה. למעשה אין מחלוקת על כך שהמערער לא פנה לעזרת המשטרה, אלא שלטענת המערער משטרת גאנה מושחתת, ולכן לא היה שום טעם לפנות אליה. בעניין זה הפנה המערער למספר מקורות בינלאומיים אשר זכו להתייחסות בחוות הדעת של יחידת ה-RSD. בחוות הדעת נאמר, בצדק, שהמקורות הבינלאומיים שאליהם הפנה המערער כלליים באופיים, הם לא מתייחסים באופן מפורש לשאלה של טיפול משטרת גאנה ברדיפות על רקע דת, וחלקם לא מעודכנים. חוות הדעת אף הפנתה למקורות בינלאומיים אחרים בהקשר זה, המציגים תמונה אחרת, ולא עלה בידי המערער להראות שנפלה שגגה בחוות הדעת ששימשה בסיס להחלטות הרשות.

המערער הוסיף וטען כי גם אם לא עלה בידו להוכיח את טענת הפליטות הרי שאין להשיבו לגאנה, זאת מכוח עקרון אי ההחזרה. גם טענה זו אין בידי לקבל, כיוון שבדרך כלל משעה שלא הוכח פחד מבוסס היטב הרי שמניה וביה יש לדחות גם את הטענה בדבר חשש לחייו של המערער אם יוחזר למולדתו (ראו בג"צ 4702/94 אל טאיי נ' שר הפנים פ"ד מ"ט(3) 843, 849-848 (1995); עע"מ 5667/14 פלונית נ' ממשלת ישראל (5.1.16); עע"מ 5590/12 קמנדה נ' משרד הפנים (23.12.12)). המערער לא הוכיח, ולו בראשית ראייה, שהמצב הכללי בגאנה הוא כזה שמעמיד בסכנה את חייו בלי קשר לאיום הקונקרטי הנטען בבקשת הפליטות, ולכן יש לדחות את טענתו המבקשת להסתמך על עקרון אי ההחזרה.

ולבסוף, לא מצאתי פגם גם בקביעה לפיה הטענה החדשה שהעלה המערער במסגרת בקשתו לעיון מחדש, בדבר המידע שנמסר לו על ידי חברו, היא טענה שנטענה בעלמא ללא פירוט מספק. כך, המערער לא ציין מי ביקר את משפחתו בגאנה, מה היה תוכן האיום, מתי התקיים הביקור, ועוד.

4. אשר על כן הערעור נדחה.

5. המערער יישא בהוצאות המשיב בסכום של 5,000 ₪. הפיקדון שהפקיד המערער יועבר למשיב על חשבון ההוצאות שנפסקו.

ניתן היום, י' תמוז תשפ"א, 20 יוני 2021, בהעדר הצדדים.