במסגרת ההליך שלפניי ולאחר שבמסגרת כתב ההגנה מטעם הנתבעת נמסרו לראשונה פרטי הנהג במשאית אשר גרמה לנזק נשוא התביעה, תוקן כתב התביעה והנהג צורף כנתבע 2.

בעניינו של הנתבע 2 ניתן כאן פס"ד בהעדר הגנה, ומדברי הצדדים לפניי עלה כי סכום פסק הדין שולם עובר לישיבת ההוכחות שנקבעה כאן להיום באמצעות הנתבעת 1.

מששולם הסכום הרי שיש לדחות את התביעה כנגד נתבעת 2, שהתייתרה. בהתאמה, הדיון כאן בסוגיית היריבות שבין התובעת לבין הנתבעת 1 התייתר, והמחלוקת כולה עומדת כעת על סוגיית הוצאות המשפט בקשר עם ההליך שהתנהל בין התובעת לנתבעת זו.

לעיצומם של דברים יצוין כי המחלוקת בין הצדדים כאן, כפי שגודרה במסגרת כתבי הטענות, אינה נוגעת לשאלה האם המשאית ונגררה אשר גרמו לנזק נשוא התביעה רשומים על שמה של הנתבעת 1 ואף לא בנוגע לנסיבות האירוע ולכך שנגרם נזק במסגרתו. המחלוקת העיקרית העולה מכתבי הטענות של הצדדים היא בשאלה האם יש לייחס לנתבעת 1 אחריות שילוחית להתנהלותו של הנתבע 2, מי שנהג ברכבה במועד האירוע.

הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה המתוקן – לראשונה - כי הנתבע 2 אינו נמנה על עובדיה וכי הועסק על ידה כנותן שירותים עצמאי. הואיל ומדובר בעובדה המצויה בידיעתה של הנתבעת 1 והמסמכים הנוגעים אליה הם מסמכים שלכאורה נמצאים בשליטתה של הנתבעת 1 שומה היה עליה לצרפם לכתב ההגנה המתוקן, בשים לב לכך שהליך זה מתנהל, בשים לב למהותו ולסכומו, בסדר דין מהיר.

הנה כי כן, משלא הועלתה הטענה במסגרת תכתובת שנערכה בין הצדדים לאחר התאונה ולפני הגשת התביעה, ואף לא לאחר הגשת כתב התביעה המקורי (כי אם כאמור בכתב ההגנה המתוקן בלבד), וכן בשים לב לכך שמסמכים לתמיכה כאמור לא צורפו לכתב ההגנה, הרי שאין לומר כי התביעה כנגד הנתבעת 1 הוגשה לריק ו/או כי במועד הגשתה היתה זו נעדרת סיכויים להתקבל.

ביום 26/12/21 התקיים כאן קדם משפט, במסגרתו בין היתר נקבע התיק לישיבת הוכחות להיום ונקבע כי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית, תוך שננקב מועד להגשת תצהירים מטעם כל אחד מהצדדים.

הצדדים אינם חלוקים בנוגע לכך שתצהירי עדות ראשית לא הוגשו ע"י מי מהצדדים ואף לא הוגשה על ידם כל בקשה להארכת המועדים להגשת התצהירים או למתן הוראות בעניין זה, וראוי לציין כי רק אתמול הוגשה לפניי בקשה למתן פסק דין הדוחה את התביעה בשל אי הגשת תצהירי התובעת. משהוגשה הבקשה יום אחד בלבד לפני מועד הדיון, הובהר כי הבקשה תידון במעמד הצדדים.

מדברי ב"כ הצדדים כאן היום עלה כי בין הצדדים התנהל מו"מ בין היתר בסוגיית ההוצאות, ואני מקבלת את טענת התובעת לפיה בעקבות המו"מ שהתנהל הוסכם בין באי כח הצדדים על הארכת המועד להגשת תצהירים, טענה המתיישבת עם השכל הישר ועם ההיגיון הבריא, במיוחד נוכח הסדרת החיוב העיקרי במסגרת יישום פסה"ד בעניינו של נתבע 2.

הדיון כאן התייתר אם כן בשל העובדה שהנתבע 2, באמצעות הנתבעת 1, הסדיר את חובו כלפי התובעת, ובנסיבות אלו ולאור המפורט מעלה בנוגע למועד העלאת טענות הנתבעת בנוגע לזהותו של הנהג ובנוגע לסוגיית היריבות אני קובעת כי על אף שדין תביעת התובעת כנגד הנתבעת 1 להידחות הרי שאין מקום להשית על התובעת חיוב בהוצאות בגין הגשתה.

זאת ועוד, לאחר שמצאתי כאמור לקבל את הגרסה לפיה בין הצדדים כאן התנהל מו"מ אשר בגינו לא הוגשו התצהירים במועד הנקוב, הרי דומני כי בחירתה של הנתבעת 1 להגיש בקשה לדחיית התביעה נגדה יום אחד לפני מועד ההוכחות הקבוע כאן, מבלי לציין שהחוב הוסדר, שהתנהל מו"מ בין הצדדים ושחקירות העדים ממילא אינן נדרשות עוד, יש בה טעם לפגם.

ממילא מובן כי בהתנהלותה כאמור נמנעה הנתבעת מהקטנת נזקיה בגין ההתייצבות לדיון היום, כנדרש, ואין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה.

הואיל ואף התובעת יכולה היתה לחסוך בדיון לו הודיעה מבעוד מועד כי המחלוקת שנותרה נוגעת אך ורק לסוגיית ההוצאות, עניין שיכול להיבחן על סמך טיעונים בכתב, הרי שלא מצאתי להורות על חיוב הנתבעת בהוצאות התובעת בגין דיון זה.

מכל אלו, משהתייתר הצורך לדון בתביעה שהוגשה נגד הנתבעת 1 לגופה, אני דוחה את התביעה בעניינה ומכל הנימוקים מעלה – איני עושה צו להוצאות.

הצדדים רשאים להגיש ערעור בזכות בתוך 60 ימים ממועד קבלת פסה"ד בידיהם.

המזכירות תמציא את פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ג אדר ב' תשפ"ב, 16 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.