ענייננו בבקשת לפסול את חוות דעתו של המומחה פרופ' ה.צ יואכימס (להלן: "המומחה") מיום 29.7.2021 (להלן: "חוות הדעת").

ההליכים עד כה וטענות הצדדים.

1. לפי הנטען בתביעה ביום 19.09.2017 עת עבד התובע בשירות הנתבעת 1 ובהיותו מועסק על ידה, התפוצץ בקרבתו מצבר של גנרטור (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה נפגע התובע קשות בכל חלקי גופו ובפרט סבל מירידה חדה בשמיעתו. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
2. הנתבעות הגישו הודעת צד ג' נגד חברת "סינוס החשמל בע"מ", מי שלפי הנטען הייתה אחראית על תחזוקתו ותפעולו של הגנרטור.
3. באשר לפגיעתו של התובע, התובע תמך את תביעתו בחוות דעת רפואית של ד"ר י. בן דוד אשר קבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 15% בהתאם לסעיף 72 לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"). הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית של ד"ר אמיר גורי, אשר מצא כי התובע סובל מנכות בשיעור 5% בלבד בעקבות הפיצוץ אליו נחשף בתאונה, ומנכות בשיעור 10% בשל טנטון שהינו תולדה של מצב קודם.
4. לאור הפער בין חוות דעת הצדדים, ביום 11.05.2021 מונה מטעם בית-המשפט המומחה - פרופ' יואכימס. המומחה בדק את התובע ביום 08.07.2021 ומצא כי התובע סובל מנכות בשיעור 10% שאינה קשורה לתאונה מושא התובענה. המומחה מצא כי נכותו הצמיתה של התובע, בגין התאונה מושא התובענה הינה בשיעור של 5% בשל החמרה במצב שמיעתו עקב הפיצוץ מושא התובענה.
5. לגופה של הבקשה המונחת לפניי, התובע הפנה את בית-המשפט לעובדה כי המומחה כבר בדק את התובע בעבר, וזאת על פי חוות דעת שלו מיום 05.02.2018 שנתן לחברת "הראל חברה לביטוח בע"מ" במסגרת הליך אחר. באותה חוות דעת, לפי הנטען, קבע המומחה קביעה מנוגדת לקביעתו כאן ומצא כי התובע סובל מנכות בשיעור 15%. לטענת התובע, גם תגמולי הביטוח שולמו על בסיס אותה קביעה.
6. לטענת התובע, המומחה פעל בחוסר תום לב, וכי נפל פגם בחוות דעתו בכך שלא הגיש טופס הצהרה עפ"י הוראת תקנה 89 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות") הוסיף וטען התובע, כי חוות הדעת ניתנה לצד השלישי באמצעות המבטחת, חברת הראל, וכי הייתה על הצד השלישי החובה להודיע כי הסתמך על חוות דעתו של המומחה.
7. התובע הוסיף וטען, כי השאלות אשר הפנה למומחה לא זכו ממנו למענה מספיק, כאשר תשובותיו ותגובותיו של המומחה היו חלקיות ובלתי משכנעות.
8. הצד השלישי התנגד לבקשה וטען בין היתר כי לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה לפסילת חוות דעת מומחה. לטענתו, התובע מנסה בבקשתו לגלגל את מחדליו אל המומחה. לטענת הצד השלישי, לחברת "הראל" מחלקות רבות, כאשר התביעה דנא מטופלת על ידי מחלקת חבויות שאינה קשורה למחלקת "תאונות אישיות", כאשר מי שמטפל בחברה בתיק דנא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הפוליסה הנוספת של התובע; קרי, עם מינויו של המומחה, לא הייתה לצד השלישי כל אינדיקציה לבדיקה קודמת על ידי המומחה.
9. הצד השלישי הדגיש כי האדם שידע בדבר בדיקת התובע הקודמת על ידי המומחה הינו התובע בעצמו והוא לא פעל לגלות זאת לפני בית-המשפט והצדדים, מתוך ציפייה לתוצאה דומה ונוחה לו בבדיקתו כאן.
10. לטענת הצד השלישי, תשובות המומחה לשאלות ההבהרה מלמדות כי אכן בדק את התובע לצורך הערכת נכות פנימית בשנת 2018, במסגרת שירות חברת "מדיטון שירותים רפואיים", ללא כל קשר בין הגורם שהזמין את חוות הדעת למומחה; לטענת הצד השלישי, במרבית המקרים המומחה אינו יודע עבור מי הוא מכין את חוות הדעת או הערכת הנכות. עוד התייחס המומחה לפי הנטען להבדלים בין הערכת הנכות מ-2018 וחוות דעתו כאן, וכי בדיקות שעמדו לפניו כעת לא עמדו לפניו אז.
11. הנתבעות הצטרפו בהקשר זה לעמדת הצד השלישי.

דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובנסיבות העניין מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על פסילת חוות הדעת מיום 29.7.2021 כמבוקש, זאת מבלי לפגוע במהימנותו או מקצועיותו של פרופ' יאוכימיס.
2. כידוע, המבחן לפסילת חוות דעתו של מומחה אשר מתמנה על ידי בית-המשפט הינו חשש ממשי למשוא פנים. העובדה כשלעצמה כי המומחה נותן המומחה חוות דעת מקצועית לסקטור אחד יותר מאשר לסקטור אחר, אין בכך כדי לפסול את מינויו (ראו: רע"א 5161/00 שיכון עובדים בע"מ נ' אופק אריה וטוני (2000)). משעה שבית-המשפט כבר מינה את המומחה, החלפתו טעונה הצגת טעמים של ממש העומדים בקנה אחד עם הקריטריונים לפסילת חוות דעתו (כגון חשש ממשי למשוא פנים) (למשל: בר"ע (חיפה) 3033/08 וולודרסקי אלי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (החלטת כבוד השופט עמית) (פורסם בנבו, 19.02.2008)).
3. אציין כי עיינתי בשאלות ההבהרה שהופנו למומחה ואשר העתקן הוגש לתיק בית-המשפט ביום 25.08.2021. כן עיינתי בתשובותיו אשר הוגשו ביום 05.09.2021, לעניין קביעותיו הראשוניות באופן כללי. המומחה השיב, בין היתר, כי לא ידוע לו על חברת "הראל", אלא את הערכת הנכות ביצע לבקשת חברת "מדיטון". עוד הסביר המומחה בתשובותיו, כי בשנת 2018 לא עמד לפניו האודיוגרם מיום 11.11.2017 ולא מיום 12.09.2018, כאשר בדיקתו התבססה על אודיוגרם מיום 31.01.2018. המומחה הבהיר כי הדבר יכול היה להשפיע על החישוב שערך, וכי הוא מקווה שלא נעשתה טעות.
4. בדיון שהתקיים לפניי ביום 13.09.2021 טען התובע בין היתר והוסיף כי היה על המומחה לדווח כי בדק את התובע בעבר, וביקש לאמץ את חוות הדעת משנת 2018. התובע נצטווה באותה הזמנות להעביר למומחה את המסמכים שיש לו לעניין הבדיקה הקודמת וקבלת התייחסותו. ביום 30.09.2021 הוגשו שאלות הבהרה נוספות וביום 03.10.2021 הוגשו תשובותיו של המומחה. בשאלות אלו נתבקש המומחה בין היתר להתייחס להפרש בקביעת אחוזי הנכות בין שתי הבדיקות; להבהיר מה הסיבה לשוני; להשיב אם התובע החלים לאחר התאונה והאם שמיעתו השתפרו מאז חוות הדעת; כן נתבקש המומחה להתייחס לחו"ד המומחה מטעם התובע. תשובותיו של המומחה היו דומות עד זהות לתשובות שניתנו אף קודם לכן.
5. עיון בחוות דעת המומחה מיום 05.02.2018 מלמד על פי חלק ה- "אנמנזה" כי הערכת נכותו של התובע קשורה במישרין לאירוע מושא התובענה, כאשר קביעתו הסופית ביחס לאחוזי הנכות שונה בתכלית מקביעתו במסגרת חוות דעתו בהליך שלפניי.
6. לא מעטים המקרים בהם דבר מניעותו של המומחה ליתן חוות דעת בתיק מסוים בא לידיעת בית-המשפט רק לאחר המינוי (ראו: רע"א 8768/15 ‏ פלוני נ' ‏AIG‏ חברה לביטוח בע"מ, שם בפסקאות 13-14 (פורסם בנבו, 01.05.2016)).
7. תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, התקנות קודמות אשר חלו אותה עת, מורה כי מומחה שייעץ עצה, או חיווה דעתו לאדם בעניין שבתחום מומחיותו, לא יוזמן מטעם בית המשפט כמומחה באותו עניין כשאותו אדם צד בו. תקנה 89 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, אליה הפנה התובע, המחייבת את המומחה במסירת הצהרה, לא חלה על ההליך שלפני. יחד עם זאת, נראה כי תקנה 89 לתקנות החדשות אף מרחיבה את תקנה 126 לתקנות הקודמות, לעניין סוג ניגודי העניינים שיביאו לפסילת חוות דעת המומחה. (ראו: יששכר רוזן-צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (2021), עמ' 401-403).
8. בהתאם לפסיקה שקדמה לתקנות החדשות אשר התייחסה לתקנה המדוברת המטרה הינה למנוע מצב של ניגוד עניינים מצדו של המומחה אל מול בעל הדין שלגביו הוא מתבקש לחוות דעתו וכן מקובל ליתן לה פרשנות רחבה (ראו: רע"א 3700/20  פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (פורסם בנבו, 02.08.2020)). קרי, ככל שיתברר, אם יתברר, כי המומחה טיפל בנפגע קודם למינויו כמומחה מטעם בית-המשפט, תהא זו עילה מספקת להורות על פסילתו (ראו: אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהד' 5, 2020), בעמ' 637).
9. הצדדים אינם חולקים על כך כי התובע נבדק על ידי המומחה האמור בעבר, ואף קבע בעניינו אחוזי נכות ביחס לאותו אירוע מושא התובענה. די בכך על פי הוראות הדין והפסיקה כדי להביא לביטול מינויו. כאמור, המבחן המדובר הינו מבחן תוצאתי, וללא קשר לשאלה אם היה על התובע, או על המומחה עצמו לדווח כי התובע נבדק על ידו בעבר. אין בידי לקבוע מסמרות אם מי מהם ידע על אותה בדיקה משנת 2018, טרם מינויו של המומחה נכנס לפועל. על האמור אוסיף כי הנימוקים אשר נתן המומחה באשר לקביעותיו השונות באותו עניין לא הניחו את דעתי ואין בידי לקבלן.
10. אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל, אני מורה על פסילת חוות הדעת כמבוקש, וזאת כאמור מבלי לגרוע ממומחיותו ומקצועיותו של המומחה.
11. בנסיבות העניין, ובהתחשב בעבודה אשר ביצע המומחה בתיק, איני סבורה כי יש מקום לקבל את בקשת התובע להורות על השבת שכר טרחת המומחה.
12. הצדדים רשאים להודיע על הסכמה בעניין זהות המומחה אשר ימונה מטעם בית המשפט וזאת עד 1.5.2022. בהעדר הודעה, בית המשפט ימנה מומחה לפי שיקול דעתו.

שאלת החיוב בהוצאות תיבחן בסוף ההליך.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשפ"ב, 31 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.