1. עניין לנו בתביעה שטרית שראשיתה בהתנגדות לביצוע שטר על סך 5,000 ₪, הנוגעת לשיק המשוך על חשבונה של הנתבעת, ואשר נמסר לחברת מיזם בניה ושיפוצים בע"מ (להלן: "חברת מיזם") בעבור ביצוע עבודות לבנית מרפסת בדירת הנתבעת (להלן: "עבודות הבניה"), ואשר הועבר על ידי חברת מיזם לתובעת (להלן: "השיק" או "השיק מושא המחלוקת").

טענות התביעה בתמצית:

1. התובעת סיפקה מוצרי בטון שונים לחברת מיזם והתמורה בגינם שולמה על ידה, בין היתר, באמצעות שיקים של צדדים שלישיים, ובניהם השיק מושא המחלוקת בתיק.
2. התובעת סיפקה את כל המוצרים לשביעות רצונה של חברת מיזם ובכלל זה מוצרי בטון אותה הזמינה חב' מיזם לצורך ביצוע עבודות הבניה בדירת הנתבעת.
3. למרות האמור, השיק שמסרה הנתבעת לא כובד על ידי הבנק הנמשך, ופניות רבות לנתבעת ולחברת מיזם להסדרת תשלום החוב, לא צלחו. משכך נאלצה התובעת לפנות לערכאות השיפוטיות לשם קבלת סעד.
4. מערכת היחסים שבין הנתבעת לחברת מיזם אינה מעניינה של התובעת.
5. עסקינן בשטר שניתן בעד ערך ואשר הינו תקין לפי מראהו. משכך, עומדת לתובעת הגנה שטרית כאוחזת כשורה, ויש לקבל את התביעה.

טענות הנתבעת בתמצית:

1. בין הנתבעת ובן זוגה נערך ביום 6.5.2018 הסכם לביצוע עבודות בניה עם חברת מיזם. במסגרת הסכם זה העבירו הנתבעת ובן זוגה לחברת מיזם 6 שיקים, וביניהם השיק מושא המחלוקת. לבקשת חברת מיזם, הותירו הנתבעת ובן זוגה את השיקים מבלי שנרשם בהם שם המוטב.
2. בין הצדדים הוסכם כי ככל שחברת מיזם לא תסיים את עבודות הבניה עד למועד שנקבע בהסכם, הנתבעת ובן זוגה יהיו רשאים לבטל את השיקים שנמסרו לה על ידם.
3. חברת מיזם לא עמדה בהתחייבותה, ואף ארכה שניתנה לה להשלים את עבודות הבניה, לא הועילה. משכך, ביטלו הנתבעת ובן זוגה את השיקים אותם מסרו לחברת מיזם, וביניהם השיק, מושא המחלוקת.
4. התובעת אינה אוחזת כשורה בשטר מן הטעם שלא ניתן בעדו ערך ומאחר שהתובעת לא קיבלה את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, ולא ניתנה לתובעת הרשאה מהנתבעת להשלמתו.

אופן ניהול ההליך

1. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהל התובעת, מר רובין אבו אלעולא (להלן: "מנהל התובעת"). מטעם הנתבעת הוגש תצהירה.
2. המצהירים נחקרו על תצהיריהם בדיון שהתקיים לפני ביום 29.6.2022.
3. בתום הדיון, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה, ועתה יש להכריע בתביעה.

דיון והכרעה

1. אקדים ואומר כי מצאתי לדחות את התביעה. נימוקיי יפורטו להלן:

המסגרת הנורמטיבית

1. הלכה היא כי נטל ההוכחה בתביעה שטרית מוטל על החייב, ולא על אוחז השטר, שכן השטר יוצר חזקה לטובת האוחז בו (ראו ע"א 562/88, אהרון בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647, 659.
2. אבחן להלן, האם עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק:
3. סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") מגדיר אוחז כשורה כדלקמן:

"(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה".

1. הנה כי כן, על מנת שהתובעת תחשב אוחזת כשורה יש לבחון האם השטר שלם ותקין לפי מראהו, האם ניתן בעדו ערך, והאם נטילתו נעשתה בתום לב.

שלמות ותקינות השטר

1. סעיף 3(א) לפקודה מגדיר את יסודותיו החיונים של השטר: "פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו או למוכ"ז, סכום מסויים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה".
2. מסמך יכול להיות חסר איזה מהיסודות המנויים בסעיף 3(א) לפקודה, וניתן להשלים יסודות אלה כאמור בסעיף 19 לפקודה בהסתמך על הרשאה שניתנה לו על ידי מושך השטר.
3. במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים כי השיק הועבר לתובעת ללא שם מוטב, וכי התובעת הוסיפה את שמה כמוטב בשטר.
4. מנהל התובעת העיד כי סיפק לנתבעת בטון בעלות של 10,000 ₪, וכי קיבל בעבורם מחברת מיזם שני שיקים המשוכים על חשבון הנתבעת כששווי כל אחד מהם הוא 5,000 ₪. השיק הראשון מביניהם חזר, ולאחר שמנהל התובעת יצר קשר עם הנתבעת היא שילמה את החוב (ראו פרוטוקול מיום 29.6.22, עמ' 3, שורות 20-24 וכן עמ' 4 שורה 6).
5. באשר לשיק השני, הוא השיק מושא המחלוקת בתיק, העיד מנהל העבודה כי התקשר יחד עם הקבלן מטעם חברת מיזם ממשרדו לנתבעת, על מנת לקבל את אישורה להוסיף את שם התובעת כמוטב בשיק, ורק לאחר אישורה הופקד השיק (ראו פרוטוקול מים 29.6.22, עמ' 5, שורות 21-22).
6. הנתבעת אישרה בעדותה כי השיק הראשון חזר, ולאחר שהקבלן מטעם חברת מיזם הבטיח כי ימשיך בעבודות הבניה מסרה למנהל התובעת תמורה בעד השיק שחזר (ראו פרוטוקול מיום 29.6.22, עמ' 7, שורות 1-3). ואולם, ביחס לשיק השני, הוא השיק מושא המחלוקת בתיק, העידה הנתבעת כי לא התקיימה בינה ובין מנהל התובעת כל שיחה, ולא נתנה כל אישור להפקדתו (ראו פרוטוקול מיום 29.6.22, עמ' 7, שורות 16-17). מצאתי לבכר את עדותה של הנתבעת על פני עדותו של מנהל העבודה מהנימוקים הבאים:

ראשית, עדות הנתבעת הייתה אמינה, קוהרנטית ולא נסתרה.

שנית, גרסת מנהל התובעת לפיה יצר קשר טלפוני עם הנתבעת בנוכחות הקבלן מטעם חברת מיזם במשרדו על מנת לקבל את אישורה להפקדת השיק, לא צוינה בתצהיר שהוגש על ידו, ועלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית. המדובר בפרט מהותי שמצופה היה שיצוין בתצהירו, ומשלא צוין יש בכך כדי להטיל דופי באמיתותו.

שלישית, התובעת לא הביאה לעדות את הקבלן מטעם חברת מיזם שהיה עד לשיחה הנטענת עם הנתבעת, והדבר פועל לחובתו (ראו לעניין הימנעות מהבאת ראיה ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, מה (4), 651).

רביעית, ביחס לשיק הראשון העיד מנהל העבודה כי יצר קשר עם הנתבעת רק לאחר שהשיק חזר. תמוה שביחס לשיק השני טרח לספר שעוד קודם להפקדתו יצר עמה קשר טלפוני. גם בכך יש כדי להטיל דופי באמיתות גרסתו.

1. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי ניתנה לתובעת הרשאה להשלים את שם המוטב בשטר.

דרישת הערך

1. לצורך הוכחת הטענה כי התובעת נתנה תמורה בעד השיק, צירפה התובעת כרטסת הנהלת חשבונות (צורפה כנספח לתצהירו של מנהל העבודה).
2. בכרטסת שצורפה צוינו סכומים רבים ושונים וכן מספרי משלוחים, ולא מצאתי שיש בכך כדי להוכיח כי הבטון אכן סופק לנתבעת. בחקירתו הנגדית אישר מנהל העבודה כי אין בכרטסת זו כדי להוכיח את האמור, וציין כי יש במשרדו תעודת משלוח בה מצוין כי הבטון סופק לנתבעת אלא שתעודה זו לא הובאה כראיה, ויש בכך כדי לפעול לחובתו (ראו פסק הדין בעניין הבנק למימון לעיל) (ראו פרוטוקול מיום 29.6.22, עמ' 4, שורות 20-26 וכן עמ' 5, שורות 1-3).
3. הנתבעת אישרה בעדותה כי סופק לדירתה בטון חלקי בלבד, ולא כל הבטון הנדרש להשלמת עבודות הבניה. עדותה זו לא נסתרה (ראו פרוטוקול מיום 29.6.2, עמ' 6 שורות 24-25). אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובעת סך של 5,000 ₪ עבור אספקת הבטון, ולא הוכח כי שווי הבטון שסופק לדירתה עולה על הסכום האמור.
4. נוכח כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ניתנה תמורה בעד השיק.
5. בנסיבות אלה, בהן לא מצאתי כי התובעת קיבלה הרשאה למלא את השיק החסר, וגם לא הוכח כי השיק ניתן בעד ערך, לא מצאתי לראות בתובעת כמי שאוחזת כשורה בשיק.
6. אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה. התובעת תשלם לנתבעת סך של 3,000 ₪ עבור הוצאות ההליך הכוללות שכר טרחת עורך דין אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
7. כן אני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל, מושא ההליך, וביטול כל ההגבלות שהוטלו על הנתבעת בגינו.

המזכירות תמציא עותק מההחלטה לצדדים אשר יעבירוה ללשכת ההוצאה לפועל הרלבנטית.

ניתן היום, י"ח תמוז תשפ"ב, 17 יולי 2022, בהעדר הצדדים.