מבוא

לפני בקשת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אשדוד (להלן - "המבקשת"), למתן צו הפסקה שיפוטי ולפיו, ייאסר השימוש במבנה, שהוא הלכה למעשה שלד בניין, ואשר משמש כפנימייה ותלמוד תורה, במקרקעין שברחוב אחיעזר 3 (חלק מחלקה 16 בגוש 2461), אשדוד (להלן - "המקרקעין"), וזאת עד אשר יינתן היתר לשימוש במבנה לאחר שתסתיים בנייתו על-פי היתר כדין.

בבקשה נטען, כי המשיבה 1 הינה עמותה פעילה, העוסקת בחינוך, ואשר בעקבות פסק דין לפשרה מיום 10.7.2011, קיבלה לידיה את המקרקעין לשימוש. עוד נטען, כי בהסכמים שנחתמו בין הצדדים בתאריך 9.3.2016 ניתנה למשיבה 1 הרשות להחזיק במקרקעין ולפתח אותם.

נטען, כי בהסכם הפיתוח שנחתם בין הצדדים, הוסכם שהמשיבה 1 על יסוד בקשה להיתר בנייה שתוגש, תסיים את עבודות הבנייה במקרקעין בתוך 3 שנים מיום חתימת ההסכם, ותגיש בקשה לקבלת תעודת גמר ואישור כלוס. אלא שבביקורת שערכה מפקחת הבנייה, הגב' מיכל גבריאלי ביום 21.10.2020 נמצא כי המשיבה מפעילה את המבנה, שהוא כאמור הלכה למעשה שלד בניין, ומקיימת בו תלמוד תורה, פנימייה ובית כנסת, וזאת על אף שמעולם לא ניתן היתר בנייה למבנה, בניגוד לדין ובניגוד להסכמות בין הצדדים.

בצד זאת צויין, כי ביום 13.8.2020, הגיש המהנדס מר חיים סבן, בשמה של המשיבה 1, בקשה לקבלת היתר, אלא שהבקשה נסגרה ביום 6.11.2020 על ידי בודקת הרישוי.

לאור העובדה כי נעשה במקרקעין שימוש אסור, כהגדרת מונח זה בחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 (להלן – "החוק"), מתבקש בית המשפט ליתן צו להורות על הפסקת השימוש לאלתר, וזאת עד לקבלת היתר בנייה.

לבקשה צורף תצהיר של הגב' גבריאלי, ובו מפורטות העובדות העומדות ביסוד הבקשה, וכן צורפו לתצהיר תמונות, שיש בהן כדי ללמד על התנאים הקיימים במבנה, ועל מה שנחזה להיות סיכון לשוהים במקום, בין בשל העובדה כי מדובר במבנה שאיננו גמור ואינו בטיחותי, ובין בשל קיומם של חוטי חשמל חשופים, ונראה כי הם הותקנו באופן לא מקצועי ולא בטיחותי.

בעקבות הגשת הבקשה, ניתנה החלטה ביום 25.11.2020 ולפיה, נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 3.12.2020, ועל המשיבים להגיש תגובה בכתב עובר למועד הדיון.

לדיון שהתקיים ביום 3.12.2020 התייצבו המשיבים יחד עם בא כוחם, וזאת מבלי שהקדימו תגובה בכתב, כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 25.11.2020.

בפתח הדיון ביקש בא כוח המשיבים לדחות את מועד הדיון, בשל העובדה כי עמד למשיבים פרק זמן קצר למסירת תגובה, ושירותיו נשכרו זמן קצר קודם למועד הדיון. לאחר דין ודברים בין הצדדים, סוכם כי המשיבים יגישו תגובה בכתב עד ליום 8.12.2020, וכי עד למועד זה יימסרו למבקשת אישורים של יועץ או מהנדס בטיחות בדבר בטיחות השימוש במבנה. בנוסף נקבע דיון ליום 9.12.2020.

בתגובה הכתובה שהגישו המשיבים ציינו, כי מדובר במבנה היסטורי, אשר שימש כמוסד תורני עוד בשנות ה 60' של המאה הקודמת, וכי הוא משמש את המשיבה 1 כבית מדרש ובית תפילה מזה שנים רבות.

נטען, כי ביום 9.3.2016, אכן נחתמו בין המשיבה 1 לבין המבקשת הסכמי פיתוח והסכמי רשות, במסגרתם הוסכם כי תינתן למשיבה 1 הרשות להחזיק במקום במשך 25 שנה, עם אופציה ל- 10 שנים נוספות, וכי בשים לב לבקשה דנן להפסקת השימוש, המשמעות היא הלכה למעשה שכ-450 איש יושלכו לרחוב, ובכך יתאפשר למבקשת להתנער מהתחייבויותיה, כפי שקיבלו ביטוי בהסכמה בין הצדדים, שקיבלה תוקף של פסק דין.

בתגובה נמסר, כי מוסכם על המשיבים שבהתאם לסעיף 4(ה) להסכם הפיתוח, היה על המשיבה 1 לפעול להוצאת היתר בנייה בתוך 36 חודשים מיום חתימת ההסכם. אלא שבהקשר זה נטען, כי בניגוד לטענת המבקשת, המשיבה 1 פעלה ופועלת לקבלת היתר, וכפי שצויין בבקשה, הוגשה בקשה למתן היתר בחודש אוגוסט 2020.

בכל הקשור להסכם הרשות נטען, כי מדובר בהסכם בר תוקף, וכי בהתאם להוראותיו, על המבקשת למסור התראה 120 יום מראש, בטרם ביטול ההסכם. בהקשר זה נטען, כי המבקשת מודעת לכך שנעשה שימוש במקום מאז החתימה על הסכמי הפיתוח והרשות, וכי לא ניתן כל היתר, ועל כן הגשת הבקשה דנן לוקה בשיהוי ניכר.

עוד נטען, כי למשיבים לא ניתנה זכות טיעון קודם הגשת הבקשה, ולמעשה נשללה מהם האפשרות לטעון כנגד הוצאתו, ואף לא נגבתה מהם כל עדות.

לגופו של עניין נטען כי, נערכו בדיקות בטיחות מטעמם של בעלי מקצוע, וכי אמנם קיימים ליקויים במקום, אך אלה נמצאים בהליך של הסדרה. בשים לב לאמור, ביקשו המשיבים כי תינתן להם שהות של 90 יום לצורך קבלת כלל האישורים.

בדיון שהתקיים ביום 9.12.2020, לאחר שהמשיבים הגישו את תגובתם המפורטת בכתב, ניתנה לצדדים אפשרות להשלים טיעונים, ובין היתר נדרשה התייחסות המשיבים לסידורי הבטיחות הקיימים במקום. במסגרת דיון זה, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, טען ב"כ המשיבים כך:

"מן הראוי לאפשר למשיבים ארכה ולו קצרה על מנת להסדיר את השימוש במבנה במובן המיידי (השגת אישורי הבטיחות הנדרשים) הן בעניין חשמל והן בעניין כיבוי האש.

המשיבים מבקשים מבית המשפט הנכבד במסגרת שיקול דעתו להתלות את הצו למשך 72 שעות במסגרת פרק זמן זה, המשיבים מתחייבים להשיג את האישורים הנדרשים ואף מסכימים לבקשת הרשות לערוך ביקורת מטעם מהנדס מטעמה".

לאור בקשה זו, הצעתי כי בטרם אדון בבקשה לגופה, ייערכו ביקורות על ידי גורמי מקצוע מוסמכים, הן בכל הקשור לבטיחות מבנים, והן בכל הקשור לסיכוני אש, ולאחר קבלת חוות דעת הגורמים המוסמכים, ניתן יהיה לבחון באם ניתן לעשות שימוש במבנה על אף העדר היתר בנייה.

בדיון שהתקיים ביום 27.12.2020, ואף מהודעות שנמסרו קודם לכן, עלה כי ליקויי בטיחות הקשורים במערכת החשמל הוסדרו בחלקם, ומצויים בהמשך העבודות לצורך הסדרה, בהתאם לחוות דעת שערך מהנדס החשמל מר שי אלחיאני.

עוד התברר, כי טרם נערכה ביקורת במבנה של רשות הכבאות, וכי ביקורת שכזו נערכת בו זמנית לדיון. היות שכך נדחה המשך הדיון ליום 31.12.2020, על מנת לקבל את חוות הדעת של רשות הכבאות.

בדיון שהתקיים ביום 31.12.2020 התברר, כי לא נערכה ביקורת, ועל כן הוריתי על עריכתה ועל מסירת דיווח לבית המשפט.

לדיווח שמסרה המבקשת ביום 5.1.2021, צורף הדו"ח של רשות הכבאות מאותו יום, וכן צורף דוא"ל של רשות הכבאות, במסגרתו נרשם כי"אין שום מערכת הגנה מפני שריפות במקום, ממליץ לא לאפשר כניסה למקום".

לדיון שהתקיים ביום 6.1.2021 לא התייצבו המשיבים, מבלי שקיבלו לכך היתר מבית המשפט, ואף לא התייצב בא כוחם, אשר הגיש לבית המשפט בקשה זמן קצר לפני תחילת הדיון לדחייתו, מן הטעם שאיננו חש בטוב, ויש לו תסמיני שפעת. יצויין כי לבקשה לא צורף תצהיר ואף לא צורף מסמך רפואי.

בשים לב לסיכון הקיים מן השהות במקרקעין, לנוכח האמור בחוות הדעת של רשות הכבאות, ניתנה החלטה ולפיה על ב"כ המשיבים למסור באם נתונה הסכמת המשיבים, שלא ישהה במקום אדם עד למועד דיון נדחה כמבוקש, שאת אדחה את הדיון.

ב"כ המבקשת מסר, כי בעקבות החלטת בית המשפט שוחח עם ב"כ המשיבים, אשר מסר את התנצלותו על כך שלא יכול היה להתייצב לדיון, והוסיף כי שיחרר את המשיבים מנוכחות בדיון בהנחה שהדיון יידחה, וכי הוא עומד על בקשתו לדחיית מועד הדיון. בא כוח המבקשת ציין, כי נתן הסכמה קולגליאלית בשים לב לטענת ב"כ המשיבים כי אינו חש בטוב, אך בצד זאת מסר כי עמדת המבקשת היא הפסקת השימוש לאלתר לנוכח עמדת רשות הכבאות.

בהחלטה שניתנה במסגרת דיון זה נקבע, כי הצדדים מיצו את זכות הטיעון, וכי בשים לב לסיכון הנשקף לשוהים במבנה אין כל מקום לדחיית הדיון, אך בצד זאת רשאים המשיבים להגיש השלמת טיעון כתובה עד ליום 7.1.2021 בשעה 13:00.

בהתאם להחלטה זו הגישו המשיבים היום את תגובתם.

טרם יוצגו טיעוני המשיבים, יש לציין כי המשיבים מבקשים להלך אימים על בית המשפט, ומציינים, כי ככל שיינתן צו שיפוטי לא תיוותר בידיהם ברירה אלא לעתור בעניין זה לבית המשפט המחוזי.

טענה זו מוטב היה לה שלא תטען, ככל שיסברו המשיבים שנפלה שגגה בהחלטה זו פתוחה בפניהם הדרך לפנות בערעור לבית המשפט המחוזי, אך הם אינם רשאים לאיים בכך על בית המשפט.

לגופו של עניין נטען, כי למשיבים זכות יסוד חוקתית לייצוג, וכי ב"כ המשיבים לא יכול היה להתייצב לדיון ,בשל העובדה כי היו לו תסמיני קורונה. עוד צויין, כי ב"כ המשיבים נתן הסכמתו לדחיית הדיון.

נטען, כי היה מקום לדחות את הדיון, על מנת לאפשר למשיבים ובא כוחם לטעון בעניין דו"ח הפיקוח של רשות הכבאות.

טוענים המשיבים, כי משלא נכחו בדיון, אזי נפגעה זכותם להליך הוגן, וכי לא ניתן להם "יומם" בבית המשפט. לגישתם, אף שניתנה להם זכות להוספת טיעון כתוב, הרי שיש חשיבות לקיום דיון פורנטלי, שכן מדובר בעניין מנהלי המשתנה מיום ליום.

לגישתם, מדובר בתיק מורכב, וכי בין הדיונים שהתקיימו עשתה המשיבה 1 מאמצים לתקן את הליקויים.

לעניין ממצאי רשות הכיבוי נטען, כי הדו"ח נערך לאחר ביקורת קצרה של 10 – 15 דקות, תוך שהבודק סרב להיכנס לפנים המבנה מחשש לבריאותו, וכי מערכות שלמות המותקנות במקום לא קיבלו ביטוי בחוות דעתו.

נטען עוד בהקשר זה, שיש לאפשר למשיבה 1 להציג ראיות בעניין זה, על מנת לסתור את דו"ח הכיבוי. בהקשר זה מפנים המשיבים, לאישורים המצורפים לתגובה מהם עולה, שקיימות מערכות שונות במבנה להתמודדות עם סכנות אש. עוד הוסף, כי השקיעו בסידורי בטיחות מאז הוגשה הבקשה דנן, בהיקף כספי של עשרות אלפי ש"ח.

המשיבים מעלים בתגובתם גם טענה ברוח הימים, ולפיה מתן צו שיפוטי יעמוד בסתירה לתקנות החירום, ולפיהן פנימיות רשאיות להמשיך ולפעול, ומשכך לאור ממדי התחלואה במגזר החרדי עלול הנזק לעלות על התועלת.

דיון והכרעה

סעיף 236 לחוק התכנון והבנייה קובע, כי מקום בו נעשה שימוש אסור במקרקעין, רשאי בית המשפט, על יסוד בקשת תובע, לתת צו האוסר את השימוש במקרקעין, או לסגירת הבניין או המקום. סעיף 236 מוסיף וקובע, כי הגשת בקשה זו איננה מותנית בהגשת כתב האישום, וכי צו יינתן ככל שנוכח בית המשפט שקיימות ראיות לכאורה לשימוש אסור.

טרם דיון בבקשה לגופה, לאור טענת המשיבים בדבר הפגיעה בזכויותיהם הדיוניות, יש לתת את הדעת לכך שהלכה למעשה החלטה זו ניתנת לאחר שהמשיבים לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 6.1.2021, כאשר בא כוחם לא התייצב לאחר שעל פי טענתו, לא חש בטוב.

בכל הקשור לסדרי הדין החלים בבקשות למתן צווים שיפוטיים, יש לומר, כי טרם נכנסו לתוקף תקנות התכנון והבנייה (סדרי דין לפי פרק י'), תשע"ח - 2018. היות שכך, חלות תקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד), תשמ"ג - 1982. בתקנה 3(א) לתקנות אלה, נקבע כי ניתן לתת צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק (הוא קודמו של סעיף 236 לחוק לאחר תיקון 116), על יסוד האמור בבקשה ובלבד שלבקשה צורף תצהיר של אחד המנויים בסעיף.

כב' השופט י' שקד בספרו "בית משפט לעניינים מקומיים הלכה ומעשה" (מהד' שניה בהוצאת "בורסי", תשע"ט-2019) כותב, כי בשים לב לכך שטרם נכנסו לתוקף התקנות החדשות לפי פרק י', לא ניתן לשלול מתן צו במעמד צד אחד, וכי "טעם נוסף להשקפתי זו, הוא כי צו הפסקה וצו למניעת פעולות אינם משנים מצב עובדתי כגון, צו הריסה, שהוא בלתי הפיך וכל מטרתם, הקפאת המצב בשטח, בדומה לצו מניעה בהליך אזרחי". (ראו בעמ' 247 – 248, והאסמכתאות המפורטות שם).

דברים אלה של כב' השופט שקד, בכל הכבוד, מקובלים עליי, ולכן ניתן היה לדון בבקשה במעמד צד אחד, תוך מתן האפשרות הקבועה בדין, ולפיה המשיבים יהיו רשאים לעתור לביטול החלטה כזו.

אלא שבפועל, בעניין זה, החלטתי ללכת בנתיב אחר, וקבעתי דיון במעמד הצדדים, תוך מתן זכות תגובה למשיבים. כאמור לעיל, תגובתם הוגשה בכתב, לאחר שלדיון הראשון התייצבו ללא תגובה בניגוד להחלטה מיום 25.11.2020, ואף אפשרתי להם לטעון לגוף הבקשה בדיון שהתקיים ביום 9.12.2020. בכל הקשור לזכות הטיעון, לא יהיה זה מיותר לציין את הדיונים הנוספים שנקבעו במסגרת ההליך, ושתכליתם היתה לבחון הסדרת סידורי בטיחות במקרקעין, על מנת שיאפשרו שימוש זמני במבנה, אף בלא שיש בגינו היתר בנייה. לכך אוסיף, כי על אף שהמשיבים לא התייצבו כלל לדיון שהתקיים ביום 6.1.2021 ללא כל היתר מבית המשפט, ניתנה להם האפשרות להוסיף תגובה כתובה לגופו של עניין, וזו אכן הוגשה.

היות שכך, בניגוד לנטען, ניתנה למשיבים זכות טיעון מלאה והיה להם יומם בבית המשפט, ואף יותר מכך. יוזכר, כי היה מקום לדון בבקשה כבר בדיון שהתקיים ביום 3.12.2020 לאחר שעמדו למשיבים 8 ימים להיערך לדיון, אך הם ישבו בחיבוק ידיים ולא עשו דבר, למעט שכירת שירותיו של בא כוחם מספר ימים לפני הדיון. על אף מחדל זה שבאי הגשת טיעון כתוב עובר לדיון, ועל מנת שלא לפגוע במשיבים, אפשרתי להם להגיש תגובה בכתב ואף השלמת טיעון בעל-פה.

אוסיף, כי דווקא טענת המשיבים, כי מדובר בעניין מנהלי המשתנה מיום ליום, ממחיש, כי ניתן לייתן החלטה על יסוד המידע והטיעונים שלפני, כאשר בשים לב לכך שמדובר בצו שאינו בלתי הפיך, יכולים המשיבים בכל עת לאחר שיתקנו את מלוא המחדלים לעתור לביטול הצו.

היות שכך, ניתן לדון בבקשה לאחר עיון בטענות הצדדים.

לאחר העיון, בשים לב לכך שאין חולק, כי אין היתר בנייה למבנה, וממילא אין בגינו אישור איכלוס, ובעיקר בעיקר נוכח חוות הדעת של רשות הכבאות מיום 5.1.2021, ממנה עולה כי קיים חשש ממשי וסיכון לשוהים במקום, החלטתי להיעתר לבקשה, וזאת על יסוד הנימוקים שיפורטו להלן.

תחילה, בכל הקשור לעילה, אין חולק שהמשיבים עושים במבנה "שימוש אסור", כהגדרת מונח זה בסעיף 203 לחוק התכנון והבנייה, בשים לב לעובדה שאינה שנויה במחלוקת, שאין היתר בנייה בגין המבנה, ואין היתר לאכלוסו.

בהקשר זה יש לומר, כי רף ההוכחה בכל הקשור לקיומו של "שימוש אסור" הוא רף של ראיות לכאורה, ובעניין זה כבר נפסק, שהמבחן דומה לזה שבבקשות למעצר עד תום ההליכים, אלא שבענייננו אין צורך להידרש לכך בשים לב שאין מחלוקת שנעשה שימוש אסור במבנה. היות דכך, המבקשת עומדת ברף הראייתי הנדרש, ואף מעבר לכך.

לכאורה, לפי לשון סעיף 236 לחוק די בכך כדי לייתן את הצו, ואף אין צורך שהמבקשת תנקוט בהליך נוסף. אלא שלגישתי, בצד קיומן של ראיות לכאורה לכך שנעשה שימוש אסור, בדומה למעצר עד תום ההליכים, נדרשת גם עילה למתן הצו, שכן אין דומה עבירת בנייה שהיא בגדר זוטי דברים לעבירת בנייה נרחבת, ואין דומה שימוש אסור שאין בצידו סיכון ממשי לעומת שימוש אסור אשר יוצר סיכון של ממש למשתמשים.

בהקשר זה ניתן לתת את הדעת לשיהוי בהגשת הבקשה (ראו בספרו הנ"ל של כב' השופט י' שקד, בעמ' 254 - 255), כשיקול שיש בו כדי להקהות את הצורך במתן הצו.

בענייננו, עולה מדו"ח רשות הכבאות (ראו במצורף להודעת המבקשת מיום 5.1.2021), שקיים סיכון של ממש לשוהים במקום, וכי לגישת רשות הכיבוי אין לשהות במקום עד לתיקון הליקויים.

אמנם, עולה מן הדיונים שהתנהלו לפני, כי המשיבים פועלים לתיקון הליקויים, אך בעת הזו, בשים לב לחומרת הליקויים המפורטים בדו"ח רשות הכבאות, וכאשר טרם תוקנו מלוא ליקויי החשמל, וכל זאת על רקע היעדר היתר בניה והעדר אישור אכלוס, הסיכון הנשקף לנוכחים במקום הוא ברמה הגבוהה ביותר, ובית המשפט איננו יכול לאפשר את השימוש במקום, על אף השיהוי בהגשת הבקשה.

יוזכר, כי בדיון שהתקיים ביום 9.12.2020 ביקשו המשיבים "ארכה קצרה" להסדר מלוא הליקויים, והנה חלפו להם 30 יום, והליקויים טרם תוקנו.

לאור אופיו של הצו, הקובע איסור שימוש, אזי מדובר בצו הפיך, וככל שהמשיבים יתקנו את מלוא הליקויים, ותינתן חוות דעת של הגורמים המוסמכים והמוסכמים על המבקשת, כי אין במבנה ליקויי בטיחות מסכני חיים, יוכלו המשיבים לעתור לביטול הצו.

טוענים המשיבים, כי משמעות מתן הצו, היא להורות למשיבים להפר את תקנות שעת החירום. ולא היא. קיום הצו אין בו כדי להפר את תקנות שעת החירום, והעובדה שעל-פי התקנות ישנה הרשאה לקיום פנימייה, אין משמע כי מדובר בחובה לשהות בפנימייה. נהפוך הוא, מדובר בחריג לכלל לפיו על האזרחים והתושבים לשהות בבית המוצא הגרעיני. כעולה מן התקנות, חריג זה הוא רשות ולא חובה.

לכך אוסיף, כי טענת המשיבים משולה לטבילה במקווה תוך אחיזה בשרץ. המשיבים, אשר הפרו ברגל גסה את הוראות חוק התכנון והבנייה, בכך שהם עושים שימוש אסור במבנה, מבקשים לאחוז כמגן בתקנות שעת החירום. לכך אין מקום, ויש לחדול את המשיבים מן השימוש האסור, כאשר בצד זאת יש לציין, כי אין דבר בצו שניתן כדי לגרום להפרת התקנות.

עוד יש לומר, כי בהתאם לדוא"ל ששלח המפקח מטעם רשות הכבאות לעו"ד בירנבוים, נמסר לו על-ידי מי מטעמם של המשיבים, כי רק עד 60 איש לנים במקום. מכאן, שאין יסוד לטענה בדבר "השלכת" כ- 450 תלמידים לרחוב, ואין שחר לטענה, בדבר הפרת תקנות צו החירום, כאשר ממילא רק מיעוט התלמידים לן במקום. אציין, כי נימוק זה הוא רק בשולי הדברים.

לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו ולפיו המשיבים יחדלו באופן מיידי מלעשות שימוש במבנה, שהוא הלכה למעשה שלד בניין, ואשר משמש כפנימייה ותלמוד תורה, במקרקעין שברחוב אחיעזר 3 (חלק מחלקה 16 בגוש 2461), אשדוד (להלן - "המקרקעין").

אני מורה למשטרת ישראל לסייע בידי המבקשת לאכוף את הצו, בפרט לנוכח הסכנה הרובצת לשוהים במקום.

המבקשת תמסור למשיבים את הצו לא יאוחר מיום 8.1.2021 בשעה 09:00.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"א, 07 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.