1. לפני תביעה קטנה בגדרה עותר התובע לפיצוי בסכום של 33,000 ₪, וכן למתן צו לנתבעת לתקן לאלתר את כל הליקויים בדירתו.
2. לטענת התובע הוא מתגורר בדירה בשכירות השייכת לנתבעת בעיר חולון. בדירה זו, טען, קיימים ליקויים רבים שנגרמו עקב חדירת מי גשמים ושיפוץ לא מקצועי שביצעה הנתבעת
3. בשל האמור, ציין התובע, הוא הגיש תביעה כנגד הנתבעת במסגרת ת"ק 49049-11-18 (להלן: התביעה הראשונה).
4. בתביעה הראשונה, הסכימו הצדדים בהמלצת בית המשפט, על מינוי מומחה אשר יבדוק את דירת התובע ויקבע את ממצאיו. עוד הוסכמו הסדרים כספיים, ובפרט ויתור הנתבעת על השתתפות התובע בשיפוץ וכן פיצוי התובע בסכום של 4,000 ₪.
5. בחוות דעת שהוגשה מטעם המומחה, מהנדס הבניין שמחה פלדמן (חוות דעת מיום 21.7.2019), ציין המומחה כי בוצע שיפוץ נרחב בדירה כולל החלפת דלתות, ארונות ועוד; כי אין לאמץ את הטענה כי החלונות והתריסים בדירה שבורים; כי אין בעיה עם זרם המים וכי לא קיימת סתימה בביוב; כי לא קיימים קצרים בחשמל, שכן במסגרת השיפוץ הותקן לוח חשמל חדש והוחלף השקע לדוד החשמל; כי מצב המטבח תקין וכך גם מצב האמבטיה והשירותים (זולת הפרשי גובה לא תקינים בין חדר הרחצה ובין שאר הבית, תוך המלצה לבצע עבודות שתבאנה את מפלס הרצפה ל-0.5 ס"מ נמוך ממפל ריצוף הדירה); כי לא נמצאה בעיה עם הדלתות.
6. עם זאת, ציין המומחה, כי השיפוץ טרם הסתיים, וכי כי נדרשת החלפה חלקית של רעפים שבורים בגג, המחדירים רטיבות.

בהסתייגות זו, קבע המומחה, כי דירת התובע ראויה למגורים.

1. בהינתן הסכמת הצדדים, נתן בית המשפט בתביעה הראשונה פסק דין (מיום 28.7.2019) המורה לנתבעת לתקן את הליקויים העולים מחוות הדעת תוך 45 ימים מקבלת פסק הדין.
2. לטענת התובעת, חרף הוראת בית המשפט בתביעה הראשונה, לא תיקנה הנתבעת את הטעון תיקון, ולמרות החלפת הרעפים ובאיחור ניכר, עד היום ממשיכים לחדור מי גשמים לדירה ויש כתמים של רטיבות ועובד בתקרה. עוד נטען, כי הנתבעת לא שיפצה את חדר האמבטיה ולא ביטלה את הפרשי המפלסים כנדרש בחוות הדעת, ואף לא סיידה במקומות שסבלו מרטיבות.
3. לטענת התובע, כתוצאה מהתנהלות הנתבעת, נגרמה לו עוגמת נפש רבה, בין היתר בשל העובדה כי נאלץ לעזוב את ביתו ולחפש מקום לינה, בקור עז, ותוך שהוא מנסה "להסתדר" אצל אנשים שהסכימו לארחו ואף ישן בחדר כושר באישור המנהל במקום.

התובע ציין, כי השהות בדירה, נטען, גרמה למחלות, עוגמת נפש והרס התכולה בסכום מוערך של 30,000 ₪.

1. עוד ציין התובע, כי בדירה נוצרו ליקויים חדשים, שגם אותם הנתבעת מסרבת לתקן (דוד חשמל שאינו עובד, התריסים שבורים (שנשברו במהלך עבודות הקבלנות לשיפוץ הרעפים), ועדיין נכנסים מים לדירה.
2. התובע סיכם, כי הנתבעת מפרה את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בתביעה הראשונה, תוך הפרת פסק דינו של בית המשפט שם, ודרש להורות על תיקון הליקויים ופיצוי בסכום של 30,000 ₪.
3. הנתבעת הכחישה את טענות התובע בכתב הגנתה. הנתבעת טענה, כי העבודות בוצעו במקצועיות, תוך שהיא מבצעת את המומלץ בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בתביעה הראשונה (החלפה מוגבלת של רעפים והנמכת מפלס הרצפה).
4. אשר לרעפים, נטען, הרי שאלה הוחלפו במלואם, אף שהומלץ על החלפה חלקית. אשר להנמכת המפלס, ציינה הנתבעת, התובע סירב לביצוע התיקון שכן אינו מעוניין "בבלגן נוסף".
5. לאחר תיקון הרעפים, ציינה הנתבעת, היה צורך להמתין לחודשי הקיץ, ולאחר מכן עלה כי אין כל נזילה נוספת.
6. הנתבעת סיכמה, כי ביום 29.12.2020 בוצע ביקור ביקורת מהנדס מטעמה, אשר קבע כי אין נזילות חדשות; כי נותרו סימנים נקודתיים של נזילות ישנות; ולגבי דוד החשמל, ציינה, כי התובע מפעילו לפרקי זמן קצרים מדי, וכי הוסבר לתובע שיש להפעילו לפרקי זמן ארוכים יותר, במיוחד בחורף.
7. בדיון שהתקיים לפני, ציין התובע, כי פנה לבית המשפט בתביעה הראשונה, בבקשה לאכוף את ביצועו של פסק הדין, אך בהחלטת בית המשפט דשם נקבע, כי בית המשפט סיים את מלאכתו ודחה את הבקשה.
8. עוד ציין התובע לפני, כי עדיין קיימת רטיבות ואת בדיקת המלווה שסייע לתובע לימדה, כי הקירות לחים.
9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מורה על דחיית התביעה.
10. ראשית, על פי חוות דעת מומחה שמונה בתביעה הראשונה עולה, כי היו קיימים דאז ליקויים מוגבלים, אשר תוקנו על ידי הנתבעת, ולא ראיתי בראיות התובע כדי לסתור טענה זו. בנוסף, קבע המומחה, כי כבר במצבה דאז – ראויה הדירה למגורים, ועוד לפני ביצוע השיפוצים שנדרשו במסגרת חוות דעתו.
11. ככל שקיימים ליקויים חדשים, בין היתר לטענת התובע כאלה שנוצרו עקב הטיפול הקודם, ציינה הנתבעת לפרוטוקול – כי הם יסודרו, תוך שהנתבעת אף מפרטת את לוח הזמנים ואת העובדה כי יבואו לבית התובע כבר בשבוע הבא.
12. שנית, התובע עתר לשני סעדים בתביעתו: האחד, סעד כספי שעיקרו בגין עוגמת נפש. לא ראיתי להיעתר לאמור, בין היתר בשים לב לפסיקת בית המשפט בתביעה הראשונה שזיכתה התובע בסכום של 4,000 ₪.

למעלה מן הצורך אציין, כי לכתב התביעה לא צורף כל מסמך רלוונטי בתחום הרפואי, ולא הובאה אף לא ראשית ראיה המבססות, לסברת התובע, את טענתו לעוגמת נפש.

1. השני, סעד לצו עשה – וזה אינו בסמכות בית משפט זה (סעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). ככל שהדבר ניתן בהסכמה, כפי שהדבר היה בתביעה הראשונה, הרי שאין מניעה עקרונית לעשות כן, אך בתביעה זו טענה הנתבעת כי כל הטעון תיקון – תוקן, וכי בכל מקרה היא תדאג להגעתו של איש מטעמה לביצוע תיקון נוספים, ככל שהם נדרשים.
2. לבסוף, בין אם היה פסק דין בתביעה הראשונה, ובין אם בלעדיו, אין כמובן צורך לציין את הברור מאליו: על הנתבעת החובה, בהתאם לחוזה השכירות והדין ובהיקף הקבוע בהם, לדאוג לתחזוקתה התקינה של דירת התובע. אין נפקא מינה, האם הבעיה הטעונה תחזוקה נגרמה לפני התביעה הראשונה, או לאחר התיקון שנקבע בפסק הדין במסגרתה.
3. בנסיבות אלה – דין התביעה להידחות. בשים לב למפורט לעיל, ובשים לב למיהות הצדדים, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' אדר תשפ"א, 15 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.