לפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכב מבוטחה ביום 21.04.20, בתאונת דרכים שהתרחשה בין רכבה, רכב פרטי לבין רכב הנתבעים מסוג אוטובוס ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן.

טענות הצדדים:

התובעת טענה באמצעות נהג רכבה כי הוא נסע בנתיב השמאלי מבין שניים, כשהימני מיועד לתחבורה ציבורית ונעצר ברמזור אדום בצומת. משהתחלף האור ברמזור לירוק, התחיל לנסוע ולפתע שמע חבטה ברכבו. מיד הבחין כי רכב הנתבעים מסוג אוטובוס שהיה מאחוריו, סטה מנתיבו ופגע ברכבו. הסטייה של רכב הנתבעים תועדה בתצלום והוצגה בדיון. מנהל העבודה של נהג הנתבעים טען שהתאונה מצולמת, נהג התובעת ניסה להשיג את הסרטונים, אך באמתלות שונות מצד הנתבעים, של קורונה וסגרים, לבסוף טענו כי הסרטון נמחק ואין תיעוד. נהג התובעת סבור כי הסטייה שמאלה היא בכדי לקחת סיבוב רחב כדי לפנות ימינה לרחוב קבי עקיבא וממילא לא יתכן כי הוא שסטה כלפיי האוטובוס.

מנגד טוען הנתבע 1, נהג רכב הנתבעים כי הוא נסע בנתיב הימני, הגיע לצומת ועצר ברמזור אדום, ובעוד הוא מכין את האוטובוס לפנייה ימינה, סטה רכב התובעת לנתיב הימני ופגע בו. נהג הנתבעים לאחר חקירה ממוקדת בעניין אישר שהייתה מצלמת דרך ברכב. עוד לא הכחיש כי הפניה מנתיבו לרח' רבי עקיבא, זו הפנייה שניסה לבצע, הינה פנייה חדה, אלא שטוען שנהג התובעת פגע ברכבו טרם החל את הפנייה. נהג הנתבעים סבור שנהג התובעת רצה לפנות ימינה ולכן סטה לימין כלפיו.

דיון והכרעה:

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ועניינתי בתמונות שהוצגו לבית המשפט, ולאחר ששמעתי את הנהגים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי שניהם היו בנתיבים מקבילים כאשר רכב התובעת בנתיב השמאלי ואוטובוס הנתבעים בנתיב הימני בכוונה לפנות ימינה ברמזור.

התרשמתי לחיוב באופן בלתי אמצעי מעדות נהג התובעת ואני מקבלת את גרסתו באשר לאופן קרות התאונה וממילא כי ביקש לנסוע ישר עם התחלף האור ברמזור לירוק או אז אוטובוס הנתבעת שהיה מימין ביקש לפנות ימינה תוך סטייה בקשת רחבה אל תוך נתיבו וממילא כך אירעה התאונה.

מצאתי להעדיף את גרסת נהג התובעת אשר היה ער לנעשה במקום ובזמן על פני גרסת נהג נתבעים אשר מצאתי כי לא היה מודע לאופן התרחשות התאונה.

הן שורת ההגיון והשכל הישר תומכים בגרסת התובעת שכן לנהג התובעת לא היתה כל סיבה לפנות ימינה ולסטות לנתיב התחבורה הציבורית בעוד נהג הנתבעות, מסוג אוטובוס, ניסה להרחיב את הסיבוב בכדי לבצע את הפנייה ימינה, מתיישבת עם הנסיבות המתוארות ומתחזקת עוד יותר נוכח עדותו של נהג הנתבעים, שטען כי אף לשיטתו, פנייה זו הינה חדה.

לא זו ואף זו, מיקום הפגיעה ברכב התובעת מעיד אף הוא על אמינות גרסתה, שכן הפגיעה היא בחלק האחורי של רכבה ומיקום זה לא מתיישב עם גרסתו של נהג הנתבעים לקרות התאונה. אילו הייתה התאונה מתרחשת כפי שטוען נהג הנתבעים, סביר כי רכב התובעת היה נפגע דווקא בחלקו הקדמי ימני.

טיעון מנהל העבודה של הנתבע 1 לפיו קיים תיעוד של התאונה ואי הבאתו לפתחו של בית המשפט, יכולים להצביע על כך שלכל הפחות אינו משרת את הנתבעים, שלא נאמר מחזק את הצד שכנגד על כך המשתמע מכך. מן ראוי כי ככל שהתאונה היתה מתועדת היו נשמרים הסרטונים.

על רקע נסיבות אלה, אני מוצאת כי נהג הנתבעת אחראי לקרות התאונה.

התובעת תמכה תביעתה בחוות דעת שמאי. לא הוגשה חוות דעת נגדית וממילא חוות דעת זו לא נסתרה. בהתאם לכך אני מחייבת את הנתבעים, לשלם לתובעת סך של 34,374 ₪ נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים בסכום של 430 ₪ בגין אגרת בית משפט וכן בסכום של 400 ₪ בגין הוצאות בטלת העד שנפסקו בדיון ובסכום של 4,637 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעת תשא במחצית השנייה של האגרה.

זכות ערעור, תוך 60 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"א, 01 יולי 2021, בהעדר הצדדים.