1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח שמספרו 90518810735 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.
2. על פי האמור בדוח, רכבה של המבקשת צולם ביום 24.7.20 כשהוא מבצע עבירת מהירות. הרכב נקלט במהירות של 111 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 80 קמ"ש. הדוח נרשם על שם המבקשת מכח בעלותה ברכב שצולם.
3. בגוף הדוח צוין כי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 9.3.21 שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.
4. לטענת המבקשת, הרכב שבו בוצעה העבירה רשום על שמה אך לדבריה לא ביצעה את העבירה ומי שנוהג ברכב זה בפועל הינו בעלה. מה גם, שאין בידיה רישיון נהיגה על רכב מסוג מונית. לדבריה, ביום 28.10.20 פנתה למפנ"א בבקשה להסב את הדוח ע"ש בעלה. ביום 8.11.20 המבקשת קיבלה תשובה כי ניתן להסב את הדוח על שם בעלה בכפוף להגשת תצהיר לפיו מודה כי נהג ברכב במועד ביצוע העבירה. המבקשת פנתה שוב למפנ"א וטענה כי אין באפשרותה להגיש תצהיר בשל העובדה כי בעלה הורחק מהבית ונאסר עליה ליצור עימו כל קשר. לדבריה, בקשתה נדחתה. עוד טענה המבקשת, כי הדוח שולם ע"י בעלה ומשכך, מבקשת להסב את הדוח של שמו. המבקשת צירפה מסמכים התומכים בבקשתה.
5. המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה הדוח שולם ולפיכך נחשבת המבקשת כמי שמודה בביצוע העבירה, גם כאשר הדוח שולם ע"י אחר. עוד טענה המשיבה, כי בהעדר תצהיר של הנהג שנהג ברכב בפועל לא ניתן להיעתר לבקשה. לדבריה, אין בנימוקים שהעלתה כדי להצביע על עיוות דין שיגרם לה בשל העובדה כי הדוח שולם ולא נסתרה חזקת הבעלות.

דיון

1. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

1. אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

ובהמשך:

"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

1. בעניינה של המבקשת, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).
2. בחנתי את טענותיה של המבקשת:

בענייננו, המבקשת הגישה את בקשתה בסד הזמנים הקבוע בחוק. לדבריה, כופרת בביצוע העבירה וטוענת כי מי שנוהג ברכב בפועל הינו בעלה. המבקשת כאמור לא יכולה היתה להגיש תצהיר של מבצע העבירה, שכן מבצע העבירה מורחק ממנה

.

לאור מכלול הנתונים, בשים לב לפנייה המיידית של המבקשת להסבת הדוח, בתוך סד הזמנים הקבוע בחוק, ולאור הנסיבות במיוחדות העולות מפנייתה, שוכנעתי כי בעניינה של המבקשת קיים חשש ממשי לעיוות דין, ומצאתי הצדקה לאפשר לה להישפט על אף שהדוח שולם (ראו בעניין זה ע"ח (נצרת) 5231-05-13 חזן נ' מדינת ישראל (21.6.13)).

1. לאור האמור, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת המועד להישפט בגין הדוח נשוא הבקשה.
2. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, מוצאי שבת י"ח טבת תשפ"א, 2 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.