בפני בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) ובה התבקשתי להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 יום לגבי רכב בו נהג המבקש (אשר הוטלה ביום 17.11.20).

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 90200615418 ודו"ח הזמנה לדין מס' 90200614577 הובלת מטען במשקל העולה על המותר ברכב גרר ובגרור.

לדברי ב"כ המבקש אם חשדה המשטרה כי יש העמסת יתר על הרכב, מדוע לא נמנעה מלהסיע את הרכב 30 ק"מ לבצע את השקילה תוך שהיא מסכנת את ציבור הנוהגים.

עוד טוענת כי לא ידוע עם בוצע כיול למשקל. בטופס השימוע לא מפורטים משקלים כלל.

לדבריה גם אם ככל והייתה סטייה משקלית, זה לא מידתי להשבית את הרכב.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, ראשית הבקשה לא גובתה בתצהיר ורק מטעם זה היה מקום לדחות הבקשה.

לדבריו בתיק ראיות להוכחת העבירה, מדובר בשני רכבים עם חריגה גבוהה גם בגורר וגם בנגרר.

עוד טוען כי לא הוכח כי הרכב נלקח ללא ידיעתו של הבעלים וכי הבעלים עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את העבירה.

המדובר בעבירות כלכליות המקבילות לביצוע עבירות חמורות וסיכון חיי אדם.

דיון

ראשית אציין כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר מטעם המבקש ורק מטעם זה היה מקום לדחותה על הסף.

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה ואף מעבר לכך.

בשלב זה של הדיון, די בדוחו"ת הפעולה, דוחו"ת ההזמנה לדין, תעודת אימות דיוק, זכ"ד שקילה חודשית לרכב השקילה, תעודת שקילה, תעודת עובד ציבור, הודעת מפעיל להצבה ובדיקות תקינות, בדיקות תקינות של תחילת משמרת וסוף משמרת. פלטים, הודעת את"ת המסייע למפעיל, טופס מפעיל מערכת משקל ופלט תעודת שקילה בה מצוינת חריגה של 32.8% של משקל יתר ברכב מס' 4346708 וברכב השני 9400579 החריגה של 35.8%, כדי לקבוע כי בידי המשיבה ראיות לכאורה ואף למעלה מכך להוכחת האשמה המיוחסת לנהג.

בשלב זה, ביהמ"ש איננו אמור לבחון הראיות לעומקן שאלת משקלן של הראיות תדון במסגרת התיק העיקרי במהלך שמיעת הראיות, היה וההגנה תבחר לכפור באשמה. כלומר בשלב זה די בקיומן של ראיות לכאורה. למעלה מן הצורך אציין כי אינני רואה עם הסנגוריה עין בעין – טענתה לפיה המשטרה הוראה על ביצוע שקילה בקלקיליה. לשם דיוק אציין כי טענה זו מטעה באשר השקילה התבצעה במעבר אליהו אשר איננו שטח A כנרמז ע"י טיעוני הסנגורית. זאת ועוד אין להתלות האכיפה בביצוע שקילה על אתר, בכל כביש מכבישי ישראל.

ומקל וחומר – שעה שנהג מוביל מטען ללא שטר מטען כלל – מה לו כי ילין?

אף הרמז בדבר סיכון בהמשך הנסיעה עד למשקל אין בו ממש באשר נהיגה בהוראת המשטרה ובליוויה מחייבת הנהג לנהיגה איטית וזהירה ובכך הפחתת מסוכנות.

מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונאל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו או המחזיק, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב או המחזיק על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה כשיר לנהוג ברכב. כך מציין בית המשפט העליון ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל כי: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. . . האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. . . בעל הרכב שנגדו הוצא צו איסור השימוש רשאי לבקש מבית המשפט לבטלו, בהתקיים אחת משתי עילות המנויות בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה."

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לתעבורה לבטל את צו ההשבתה המנהלי אם הוכח כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

המבקשת לא טענה לקיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57ב(2) הנ"ל וכן לא טענה לקיומן של נסיבות ע"פ על ס"ק (ג).

כל שטענה כי אין זה מידתי להשבית הרכב בשל טענה לכאורה של סטיית משקל.

למעשה, טענה זו מופנית כלפי המחוקק...

יש להדגיש כי בכוונת מכוון, מצא המחוקק ליתן כלי נוסף להרתעה ולמניעת קטל בדרכים ע"י השבתת רכב והפיכת ביצוע עבירה לבלתי משתלמת הן כלכלית והן משפחתית אנושית.

קביעות המחוקק לא הוחרגו באופן שלא יחולו על נהיגת נהגים מקצועיים אשר פרנסתם על הרכב ועליו בלבד.

נסיבותיו של מקרה זה אינם שונות ממקרים רבים אחרים המובאים לפתחו של ביהמ"ש, בטענה כי ההשבתה גורמת לנזקים כלכליים, משאיות שעלות השכרתן והשבתתן עומדת על אלפי שקלים לכל יום.

המחוקק בקובעו את השיקול להשבתת רכב לקח בחשבון גם שיקולים אלו, ושיקול כלכלי לא הוכר כסיבה ראוייה לביטול השבתת הרכב.

מדובר בחקיקה ספציפית שנועדה ליצור מצב בו בעלי רכב יפעלו באופן אקטיבי במניעת ביצוע עבירות תנועה ולמעשה הוטלה חובה מוגברת על המעסיק / בעל הרכב.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, לא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי כי לא נפל פגם בהחלטת קצין המשטרה בהודעתו על איסור השימוש ברכב ואני דוחה את הבקשה.

סוף דבר – הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשפ"א, 30 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.