1. התובעת, חברת ביטוח, הגישה תביעת שיבוב, על סך של 5,657 ₪, בסדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו לרכב מסוג סקודה שבבעלות מבוטחה (להלן "הסקודה"), בתאונה שאירעה ביום 7.1.2020 בבוקר. לטענתה, רכב הסקודה עמד בעצירה מוחלטת ברמזור אדום בשד' ההסתדרות בחיפה. רכב מבוטח הנתבעת פגע בסקודה בחלק האחורי, תוך נהיגה רשלנית ולא זהירה והנהגת ברחה מהמקום. נהג הסקודה הספיק לצלם את מספר הרישוי של הרכב שפגע בו. נטען, כי נהגת מבוטח הנתבעת נהגה בחוסר זהירות וכי התאונה ארעה עקב רשלנותה.

התובעת עתרה לחייב את הנתבעת בסך של 5,657 ₪, הכולל את עלות תיקון הנזקים שנגרמו לסקודה, בניכוי השתתפות עצמית של המבוטח ובתוספת שכ"ט השמאי מטעמה.

2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי רכב מבוטחה מעולם לא היה מעורב בתאונה ואין לו קשר לארוע התאונה נשוא התביעה. הנתבעת כפרה בנזקים הנטענים ועתרה לדחות את התביעה.

3. במהלך דיון ההוכחות העידו נהג הסקודה - מר דוד ברוכאל וגב' אינה - אימו של מבוטח הנתבעת.

4. ברוכאל טען בעדותו, כי עמד ברמזור בשד' ההסתדרות, ליד לב המפרץ, בשעת עומס כבד. רכב עבר לצידו, פגע בו ולא עצר. ברוכאל טען, כי נסע אחרי הרכב הפוגע וצילם אותו ברמזור הבא, אולם הרכב נעלם. הוא התקשר לסוכן הביטוח מיד והנ"ל הנחה אותו לפנות למשטרה. לטענתו, פנה למשטרה עם התמונה שצילם ומסר עדות. במשטרה מסרו לו את הפרטים של בעל הרכב, על פי התמונה שהציג (ת/1).

ברוכאל הבהיר בחקירתו הנגדית, שראה את הרכב שפגע בו וכי מדובר היה בנהגת. הוא נסע אחריה, אולם היא לא עצרה. לטענתו, התמונה שצילם לא קיימת כיום בידיו, כי לא שמר אותה במשך שנתיים. הוא לא ידע שעליו לשמור את התמונה, אולם הציג אותה במשטרה וכך גם אותר הרכב הפוגע. עדותו בעניין זה עולה בקנה אחד עם האמור בעדותו במשטרה. הפגיעה ברכבו היתה בטמבון האחורי והכנף, מצד שמאל.

גרסת העד ברוכאל בבית המשפט עולה בקנה אחד עם האמור בכתב התביעה, בהודעה על מקרה ביטוח ובהודעתו במשטרה מיום התאונה, והיא לא נסתרה במאומה. העד נתן פירוט מלא של הארוע, עדותו היתה אמינה ואני מקבל אותה במלואה. העד אמנם לא הציג את התמונה שצילם, אולם אני מקבל את הסברו בעניין זה.

5. בפתח החקירה הראשית, נשאלה נהגת רכב הנתבעת (להלן "אינה"), אם היא יודעת מדוע זומנה לעדות. היא השיבה, כי "קרה משהו בדרך מזמן" והודיעו לה לבוא. היא טענה, שנסעה באור ירוק ורכב אחר "יצא" ופגע בה והיא המשיכה בנסיעה ועברה את הרמזור. לטענתה, עצרה בהמשך, נתנה לנהג השני את פרטיה והמשיכה בנסיעה לעבודתה (משמע, מדובר בשעות הבוקר). היא אישרה שהארוע היה ליד לב המפרץ, "מזמן", לפני כחצי שנה או יותר, אולי שנה, אולי יותר, וכי לא היתה מעורבת בעבר בתאונות, מלבד התאונה הזאת. בנוסף, אישרה כי נהגה ברכב מסוג מזדה וזכרה את שתי הספרות האחרונות (013), הזהות למספר הרכב שמסרה התובעת בכתב התביעה (אין חולק כי בנה של הנתבעת הוא בעלים של הרכב, שמספר הרישוי שלו תואם את האמור בהודעה במשטרה, ההודעה לחברת הביטוח וכתב התביעה). עוד אישרה אינה, כי בדרך כלל היא שנוהגת ברכב הזה. בהמשך, חזרה ואישרה שלא היתה מעורבת בתאונה נוספת עם הרכב. אינה לא זכרה כיצד נראה הנהג ורק הגדירה אותו כ"בחור צעיר". היא גם לא זיהתה את מר ברוכאל שהיה באולם באותה עת.

בחקירתה הנגדית טענה, כי רכבה אכן נפגע בצד ימין וכי הרכב המעורב הנוסף נפגע בצד שמאל. גם נתון זה עולה בקנה אחד עם טענת התובעת בנוגע לארוע התאונה.

אינה טענה, כי לא מסרה הודעה לחברת הביטוח. כאשר חברת הביטוח שלה יצרה עימה קשר, היא גם לא מסרה להם פרטים בנוגע לארוע התאונה.

במהלך הדיון הציגה ב"כ הנתבעת תדפיס יומן ארועים של חברת הביטוח, שמשום מה לא צורף לכתב ההגנה. כפי שעולה מהתדפיס, לאור פניית התובעת נערך בירור עם אינה. נרשם, כי בתחילה לא זכרה אם היתה מעורבת בארוע תאונתי ובהמשך, הכחישה מעורבות בתאונה כלשהי (ת/2). התדפיס לא שלם, מאחר ועומדות מאחוריו גם הקלטות של שיחות, שהנתבעת לא הציגה. מכל מקום, אינה לא טענה גם בפני חברת הביטוח שלה, כי היתה מעורבת בארוע אחר.

6. דומה, כי הדברים מדברים בעד עצמם. גרסתה הקטגורית של הנתבעת, לפיה רכב המבוטח לא היה מעורב כלל בתאונה, קרסה בעדותה של אינה. בניגוד לאמור בכתב ההגנה, העדה אישרה שהיתה מעורבת בתאונה ליד צומת לב המפרץ. היא אמנם לא זכרה מתי בדיוק ארעה התאונה, אולם מיקמה אותה, מבחינת זמנים, במועד הארוע נשוא התביעה. יתירה מזאת, אינה אישרה במפורש, כי לא היתה מעורבת בתאונה נוספת. בנוסף, תיאורה בדבר מיקומי הנזקים ברכבים תואם את גרסת התובעת ועולה בקנה אחד עם האמור בחוות דעת השמאי מטעמה. עדותה של אינה היתה מבולבלת, בלתי קוהרנטית, היא סתרה עצמה לא פעם והתחמקה מלדייק בפרטים. עם זאת, די היה בפרטים שמסרה, כדי לתמוך בגרסתו של ברוכאל ולהוכיח את טענת התובעת בדבר מעורבות שלה בתאונה נשוא התביעה. נמצא, אפוא, כי טענת ההגנה הקטגורית של הנתבעת, יש לומר - טענתה היחידה, קרסה.

7. סיכומו של דבר, הוכח מעבר למאזן ההסתברויות, כי רכב מבוטח הנתבעת פגע ברכב מבוטח התובעת וגרם לו נזקים. התאונה ארעה עקב התרשלות נהגת רכב מבוטח הנתבעת בנהיגתה ולכן, על הנתבעת לשפות את התובעת בגין הסכומים ששילמה למבוטחה.

8. על פי חוות דעת השמאי, שלא נסתרה, עקב התאונה נגרמו לרכב הסקודה נזקים שעלות תיקונם 7,595 ₪. עקב התאונה פיצתה התובעת את מבוטחה בסכום שנקבע בחוות הדעת, בניכוי השתתפות עצמית וכן, נשאה בשכ"ט השמאי. בסה"כ נשאה התובעת בתשלום בסך של 5,657 ₪ (ראה תדפיס התשלומים שצורף לכתב התביעה).

9. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,657 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את אגרות התביעה (760 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובעת, באמצעות ב"כ, בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אייר תשפ"ב, 27 מאי 2022, בהעדר הצדדים.

אבישי רובס, שופט - סגן נשיאה