1. מונחת לפניי תביעה כספית על סך של 16,076 ₪ בגין נזקי רכוש מתאונת דרכים שארעה ביום 20.2.20.

על פי הנטען בכתב התביעה, במועד זה נסע רכב התובעות בנתיבו ברחוב דובנוב בירושלים, כשלפתע רכב הנתבעת פגע בו, לאחר שלא ציית לתמרור "עצור ותן זכות קדימה", וגרם לו את הנזקים המתוארים בכתב התביעה.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת: "כי רכבה לא היה מעורב בתאונה נשוא התובענה דנן!" (ההדגשה במקור).

מכאן אסקור בפירוט את טענות הצדדים וראיותיהם.

טענות הצדדים וראיותיהם

1. מטעם התובעות העיד הנהג ברכב התובעות, מר יהונתן חליווה, שהעיד כי נסע בנתיב נסיעתו ולפתע "משמאלי התפרצה אותה גברת שנכנסה ממש בדלת הנהג שלי ושלחה אותי לרחוב שנמצא ממול..." (ע' 1, ש' 12-13 לפרוטוקול הדיון מיום 28.6.21). העד חליווה העיד כי לאחר התאונה יצא מרכבו, אך הנהגת ברכב הנתבעת סרבה למסור את פרטיה, בתואנה כי ממתינה לבעלה (ע' 1, ש' 15). מיד בהמשך העד חליווה סיפר כי התייעץ טלפונית עם אביו שאמר לו שדי שצילם בזירה את הנזק שנגרם לרכבו, את לוחית הרישוי של רכב הנתבעת, וכן את הנזק שנגרם לרכבה.

בחקירתו הנגדית אישר העד חליווה כי ראה את רכב הנתבעת זמן קצר טרם הפגיעה בו, בשלב בו לא יכול היה להימלט מפגיעתו (ע' 1, ש' 28 ואילך).

1. התמונות שצילם העד חליווה הוצגו לבית המשפט, ועולה מהן לטעמי כי לרכב התובעות נגרם נזק כתוצאה מפגיעה חזיתית בדלת הנהג, ונזק זה משתלב היטב עם תמונת הנזק שנגרם לרכב הנתבעת.

מכאן, עולה השאלה האם הנזק המדובר נגרם כתוצאה מאירוע התאונה, כטענת התובעות, או שמא באירוע קודם, וזאת לנוכח טענת הנתבעת בכתב ההגנה, לפיה רכב הנתבעת לא היה מעורב בתאונה כלל.

1. מטעם הנתבעת העידה תחילה הנהגת ברכב הנתבעת, גב' לילה צור, שתיארה את האירוע כך: "יש שלט עצור ומשם פונים שמאלה, כעבור עשרה מטר פונים ימינה. בפנייה ימינה האוטו של הבחור הזה בא מצד שמאל שלי ואיכשהו שפשפתי אותו הוא או אותי, כי שנינו היינו באותו מקום באותו זמן" (ע' 2, ש' 28).

גירסה זו כשלעצמה, שוללת את טענת הנתבעת בכתב ההגנה, לפיה רכב הנתבעת לא היה מעורב בתאונה כלל.

בחקירתה הנגדית עומתה גב' צור עם האמור בכתב ההגנה, ואמרה כי בעלה שוחח עם חברת הביטוח (ע' 3, ש' 10).

יש לציין כי גב' צור טענה כבר בעדותה הראשית כי לאחר שהעד חליווה צילם את הרכבים, הוא נעלם מהזירה, ולכן גם לא הספיקה לצלם את רכבו. כשעומתה עם טענתו שהגיע עם רכבו מצד ימין שלה, השיבה כי הוא משקר, וכי הגיע משמאלה (ע' 3, ש' 1 ואילך).

בהקשר זה אציין כי כפי שעולה מתמונות הנזק, וכן מדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה, הנזק העיקרי לרכב התובעת היה לאורך הצד השמאלי. מיקום הנזק מתיישב עם עדותו של הנהג חליווה, כי רכב הנתבעת התפרץ משמאלו (כמצוטט לעיל מעדותו).

1. כן העיד מטעם הנתבעת מר מנחם צור, בעלה של הנהגת, שלא היה עד ראייה לאירוע, אך העיד על אירועים שהתרחשו לאחריו. מעדותו עלה כי מספר ימים לאחר התאונה המדוברת, הייתה גב' צור מעורבת בתאונה נוספת. כדבריו: "...היה לה מקרה אחר בשכונה שלנו שבו היא בורחת מתאונה חזיתית ומשפשפת למישהי את הראי" (ע' 4, ש' 6). בהמשך, כך העיד, התקשרה אליו גב' חליווה, אמו של הנהג חליווה, וביקשה לשוחח עימו על התאונה (הראשונה, נשוא התביעה כאן), והוא סבר כי מדובר באירוע התאונה השני שבו הייתה מעורבת אשתו. לדבריו, לא היה לו מושג כי לאשתו הייתה תאונה עם "הנער החצוף" (הלא הוא הנהג יונתן חליווה), ש"השתולל על הכביש ושיגע אותה", כלשונו (ע' 4, ש' 11).

למעשה, גם בחקירתו הנגדית הוא עמד תחילה על הטענה כי אשתו כלל לא הייתה מעורבת בתאונה עם הנהג חליווה, אך כשנשאל על ידי בית המשפט האם הוא מודע לכך שאשתו העידה בעצמה שהיה מגע בין הרכבים, הוא אישר לראשונה :"אני יודע שהיה שפשוף" (ע' 5, ש' 1).

1. לאחר שמיעת העדים סיכמו הצדדים את טענותיהם בקצרה. ב"כ התובעות ביקשה לקבל את התביעה במלואה, והתנגדה לשינוי החזית כלשונה, על ידי הנתבעת. ב"כ הנתבעת טען כי מוקדי הנזק הנטענים בכתב התביעה אינם מתיישבים עם גירסת נהגת הנתבעת, ולחלופין סבר כי יש מקום לייחס לנהג רכב התובעות רשלנות תורמת.

דיון והכרעה

1. ניתוח העדויות והתמונות מזירת האירוע, כמו גם השינוי בגרסאות וטענות הנתבעת, מחייב את המסקנה כי יש לקבל את התביעה במלואה.

ראשית, אני מאמץ את גירסת הנהג חליווה לאופן קרות התאונה. עדותו הייתה מהימנה וברורה, לא נמצאו בה כל סתירות, והיא גם מתיישבת היטב עם תמונות הנזק שנגרמו לרכבים, בפרט לנוכח הנזק הברור שנגרם בצידו השמאלי של הרכב, כמו גם לנוכח מיקום הנזק ברכב הנתבעת.

בהיעדר טענה או ראיה כי נזק זה לרכב התובעות ארע טרם התאונה, אני מאמץ את גירסתו של הנהג חליווה כי התאונה ארעה בדרך שתאר, וגרמה לרכבו את הנזקים המתוארים.

1. לא יכולתי לתת אמון בגירסת הנהגת צור, ואף לא בעדות בעלה. ראשית, עדותה של הנהגת צור סתרה באופן ברור את טענת הנתבעת בכתב ההגנה, וגם הסבריו של בעלה, העד צור, לבלבול שחל בין שני אירועי תאונה, אינו פותר את הקושי, אלא אך מחריפו, שכן העד צור, שהסתמך על דברי אשתו, טען כי לא הייתה תאונה בין רכב התובעות לרכב הנתבעת. טענה זו הופרכה במהלך עדותה של אשתו, גב' צור, והוא עצמו השיב לשאלתי כי שני הרכבים השתפשפו זה בזה.
2. ההודאה בדבר "שפשוף" זה, בניגוד לטענה קודמת בדבר היעדר מגע או מעורבות בתאונה כלל, פוגמת במהימנותה של העדה מטעם הנתבעת. כך, גם הנסיון לתאר את הנהג חליווה כ"נער חצוף" שביקש כביכול לסחוט יחד עם אימו את בני הזוג צור. לא למותר לציין, כי לא התרשמתי כך ממר חליווה.
3. בנסיבות אלו, אני מאמץ את גירסתו של העד חליווה וקובע כי התאונה התרחשה בעת נסע עם רכבו בנתיבו כדין, ורכב הנתבעות, שלא ציית לתמרור עצור, פגע בו בצד שמאל של הרכב.

על כן, חרף טענותיו של ב"כ הנתבעת, לא מצאתי לנכון לייחס לנהג ברכב התובעות אשם תורם כלשהו, שכן בנסיבות כאן, לא יכול היה למנוע את התאונה או למזער את נזקיה.

סיכומו של דבר

1. התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת תשלם לתובעות את הסכומים הבאים:

א. פיצוי בגין הנזק בסך של 16,076 ₪.

ב. אגרה בסך של 760 ₪ (שתי מחציות האגרה).

ג. שכר העד מטעם התובעות בסך של 450 ₪.

ד. שכ"ט עו"ד בסך של 2,821 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ח תמוז תשפ"א, 28 יוני 2021, בהעדר הצדדים.