1. לפניי תביעה כספית לתשלום פיצוי כספי בגין נזק אשר לטענת התובע נגרם לו במהלך עבודתו במפעל של הנתבעת. סכום התביעה עמד על סך של 30,000 ₪.
2. התובע טוען כי עבד במפעל של הנתבעת החל מיום 25.10.2020 כמפעיל מכונה מבלי שקיבל הדרכה. ביום 27.10.2020 בשעה 16:00 נפצע התובע בידו ממקדח שנכנס לפרק כף היד לעומק של 1.5 ס"מ. בעקבות כך איבד דם רב, לטענתו כ- 150-200 גרם דם. במפעל לא העניקו לו עזרה ראשונה והוא דאג לעצמו לחוסם עורקים. לדבריו, הפציעה ארעה לאחר שהמקדחים הועמדו כשלהבם מופנה כלפי מעלה באופן שאינו בטיחותי. התובע ביקש מהאחראי אלכס לכסות את להבי המקדחים אך הוא סרב לכך. התובע טען כי בו זמנית הוא מפעיל 3 מכונות כאשר המנהלת זיוה והאחראי אלכס מאיצים בו ודורשים ייצור של יותר חלקים. במרפאה התובע קיבל זריקה, חבישה ואנטיביוטיקה הוא טען כי היה בסיכון להרעלת דם ונכות זמנית. במשך שבועיים סבל כאבים עזים אך למרות זאת המשיך להגיע לעבודה.
3. הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות וכי מדובר בניסיון של התובע להתעשר שלא כדין. לטענתה, הנתבעת העוסקת ביצור חלקים לחברות בתחום התעופה והחלל כפופה לתקנים בטיחותיים מחמירים כגון איזו 9100. לדבריה, היא עושה כל שביכולתה למען בטיחות העובדים ונוקטת בכל האמצעים הסבירים על מנת להגן עליהם. כל העובדים ובפרט התובע עוברים הדרכה באשר לאופן ביצוע העבודה והשימוש בכלי העבודה השונים. היא טענה כי לא הייתה מודעת לאירוע וכי התובע לא דיווח על קרות האירוע לאף אחד מההנהלה. התובע אף לא ביקש עזרה מאף אחד. במפעל יש תיק עזרה ראשונה והתובע לא השכיל לעשות בו שימוש או לבקש שאחד מעובדי הנתבעת יביא לו את התיק. על פי הדיווח שמסר התובע הוא המשיך לעבוד באותו יום עד השעה 18:00, זאת למרות שעל פי המסמך הרפואי שצירף לכתב התביעה הוא היה במרפאה לצורך קבלת טיפול רפואי בשעה 17:59. התובע אף לא מילא כנהוג במקרים אלה טופס תאונת עבודה לביטוח הלאומי. במסמך הרפואי אין דיווח על אובדן דם רב כנטען והנזק לו טוען התובע הינו פרי דמיונו. התובע המשיך לעבוד משך שלושה שבועות שלאחר יום האירוע ובכך מאשר שלא נגרם לו נזק ממשי המגביל את יכולת העבודה שלו. התפקיד של התובע הינו מפעיל מכונת כרסום אשר אינו דורש שימוש בכלים כמו מברגות או מקדחות, כך שכל עיסוק של התובע בכלים כפי שתיאר מהווה חריגה מסמכות.
4. בדיון חזר התובע על הטענות כפי שתוארו בכתב התביעה. לדבריו נאמר לו שאין מכסים את המקדחים, במטרה לחסוך בזמן. הוא הסביר כי בזמן ביצוע העבודה היד שלו נפגעה מהמקדח החשוף. כשנשאל מדוע לא נזהר אם ידע שהמקדחים מונחים כלפי מעלה השיב כי מדובר בעבודה שנעשית בלחץ, כאשר הוא אמור לטפל במספר מכונות בו זמנית. בדיון הציג תמונות של מקום העבודה ושל המקדחים (ת/1 – ת/4). לטענתו, הגיע לעבודה למחרת היום, שכן בהיותו עובד חדש לא הייתה לו זכאות לדמי מחלה. לדבריו סבל משך שבועיים מדלקת.
5. נציגות הנתבעת טענו כי מדובר בניסיון של התובע לקבל כספים במרמה מהנתבעת וחזרו על הנטען בכתב ההגנה. לדבריהן, מאחר שהתובע פוטר מעבודתו שלושה שבועות לאחר מכן, הוא פעל על מנת לקבל כספים מהנתבעת. הוא עצמו לא דיווח למנהלת על האירוע, ותיאורו כאילו היה אחראי בו זמנית על מספר מכונות אינו סביר כיוון שכעובד חדש הנתבעת לא הייתה מאפשרת למצב כזה להתרחש. נציגת הנתבעת הסבירה כי המקדחים אינם מכוסים, מאחר שאלה נכנסים אוטומטית למכונה.
6. התובע דחה טענות אלה. הוא הסביר כי המקדחים נכנסים ידנית למכונה, ולכן אין שום סיבה שלא יהיה מכוסים. הוא טען כי דיווח על האירוע למנהלת ולאלכס. הוא הסביר כי הדיווח שמסר על סיום שעת העבודה ביום האירוע מקורו בטעות, שכן זה נעשה כשבועיים לאחר מכן, לאחר שנתבקש לדווח על שעות העבודה. מאחר שהיה עובד חדש, עדיין לא היה לו כרטיס עובד. יש לציין כי שני הצדדים האשימו זה את זה בתיאור שקרי של הדברים.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה.
2. אציין, כי שוכנעתי מעדותו של התובע כי אירוע הפציעה אכן התרחש, כנטען.
3. עדותו של התובע נתמכה במסמך רפואי מיום האירוע בו נכתב כדלקמן: "דיווח המטופל: נפצע בעבודה בזרוע ימין – ממקדח במפעל. פצע חודר קטן ללא סימני דלקת, ללא אודם מקומי. לא קיבל חיסון אנטי טטנוס, לפי הרישום בתיק (היום חוסן)".
4. בנוסף לכתב התביעה צורף מסמך רפואי ממנו ניתן ללמוד כי התובע קיבל חיסון נגד דיפטריה – טטנוס כאשר בהערות נכתב שזה ניתן "לאחר פציעה בעבודה מקדח (זרוע ימין)". התובע קיבל גם מרשם לצורך טיפול תרופתי.
5. התובע אף צירף לכתב התביעה תמונות שצולמו על ידו מספר ימים לאחר האירוע, בהן רואים סימני הפציעה (ראו גם ת/5). אציין, שגם במועד הדיון ניתן היה להבחין בסימני פציעה במקום.
6. אשר לאחריות הנתבעת, שוכנעתי מעדותו של התובע כמו גם מהתמונות שהציג כי אכן האופן שבו הונחו המקדחים יצר סיכון וחשיפה לאפשרות פציעה כפי שאירע. פציעה זו יכולה הייתה להימנע אם הנתבעת הייתה דואגת לכיסוי להבי המקדחים המופנים כלפי מעלה. שוכנעתי מדברי התובע כי להבים אלה מוכנסים ידנית אל המכונה ולא באופן אוטומטי כפי שנטען על ידי נציגות הנתבעת. בנסיבות אלה לא היה צורך להשאיר אותם חשופים והיה נכון לדאוג לכיסויים, כך שסביבת העבודה תהיה בטוחה יותר.
7. עם זאת לא מצאתי לפטור לחלוטין את התובע מאחריות לאירוע. מעדות התובע עלה כי היה מודע לקיומם של מקדחים ללא כיסוי ולסכנה הכרוכה בכך ולכן היה עליו לנקוט משנה זהירות. עם זאת בהיותו של התובע עובד חדש במקום העבודה (אירוע התאונה התרחש יומיים בלבד לאחר שנקלט בעבודה אצל הנתבעת), אשר נדרש לבצע את עבודתו בתנאים אלה, אני סבור כי יש להטיל את מירב האחריות לאירוע על הנתבעת. לאחר ששקלתי את כל האמור אני קובע כי יש לנכות מכל פיצוי שייפסק לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 20%.
8. אשר לגובה הפיצוי, התובע לא צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית או מסמכים רפואיים נוספים, מהם ניתן ללמוד כי לפציעה יש השלכות על מצבו הרפואי כיום.
9. מדברי התובע עלה כי לא נעדר מעבדתו ולכן לא נגרמו לו הפסדי הכנסה.
10. יש להתחשב בסבל שחווה התובע כתוצאה מהאירוע. לדבריו הוא סבל מכאבים עזים משך כשבועיים. התובע סבל מדלקת, קיבל חיסון וטיפול תרופתי. גם במועד הדיון ניתן לראות סימנים של הפגיעה.
11. לאחר ששקלתי את כל האמור, אני סבור כי יש להעמיד את סכום הפיצוי הכולל על סך של 9,000 ₪. מהסכום האמור יש לנכות רשלנות תורמת בשיעור של 20%. לפיכך זכאי התובע לתשלום פיצוי בסך של 7,200 ₪. בנוסף, זכאי התובע להוצאות משפט בסך של 600 ₪. הסכומים ישולמו בתוך שלושים יום.
12. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים

ניתן היום, כ"ח אייר תשפ"א, 10 מאי 2021, בהעדר הצדדים.