לפניי, למעשה, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן וכן למחיקת כותרת "בסדר דין מקוצר".

החלטתי זו ניתנת בהתייחס לבקשת הארכה להארכת המועד להגשת בר"ל, וזאת בלבד.

עפ"י ההלכה הפסוקה [רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (פורסם בנבו, 5.2.07), רע"א 9030/04, 827/05 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ' גדיש קרנות גמולים בע"מ (פורסם בנבו, 26.6.07) וכן רע"א 4108/10 אוזן נ' עו"ד צוריאל לביא, בתפקידו כמנהל מיוחד (פורסם בנבו, 16.6.10)], דרך המלך בה חייב נתבע ללכת היא, כי כתב הטענות העיקרי יוגש על-ידיו ביחד עם כל בקשות הסף מטעמו ולא ייעשה פיצול במועדי הגשת המסמכים ולא תיעתר בקשתו להארכת מועד להגשת כתב טענות עיקרי עד להכרעה בבקשת הסף, אלא אם מתקיים אחד מהמצבים החריגים ויוצאי הדופן, שבהם "מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית. היחס בין שני התנאים האמורים ניתן להגדרה כמקבילית כוחות" (מתוך רע"א 10227/06 הנ"ל).

בבקשה שלפניי כלל לא נטען לתחולת החריג הנ"ל, וממילא לא הוכחה תחולתו, ולכן דין הבקשה להידחות. מעל הצורך ולאחר עיון במסמכי התיק יצוין, כי, על פניו, במקרה שלנו לא חלה הלכת בובליל, ולו מהטעם שהתנאי ההכרחי הנ"ל בדבר השקעת משאבים רבים ביותר שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, אינו רלוונטי.

לפיכך, בשלב זה לא תידון בקשת מחיקת הכותרת.

מיותר לציין, כי אם בסופו של יום יתברר שהתובע הטריח לשווא את הנתבע בהכנת והגשת כתב טענות, יוכל הנתבע לעתור לחיוב התובע בהוצאות מיוחדות בגין הטרחת שווא זו, ואין להסיק מדבריי אלה כי במקרה זה מסתמנת הטרחת שווא כלשהי.

ניתנה היום, א' ניסן תשפ"א, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.