ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' ס' הנשיא השופט ירון מינטקביץ) מיום 5.11.20 בת"פ 45195-06-20.

כללי

1. המערער הורשע, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בהחזקת נשק, ונדון ל – 15 חודשי מאסר בפועל, 7 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירה על ס' 144 לחוק העונשין מסוג פשע או כל עבירה אחרת הכרוכה בשימוש בנשק ו – 4 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירה על ס' 144 מסוג עוון. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

2. ואלה המעשים: עובר ליום 11.6.20 החזיק המערער בביתו וללא רישיון אקדח מסוג "גלוק", מחסנית ו- 12 כדורים מתאימים לנשק זה. ביום 11.6.20, בעת הגעת כוחות הביטחון לביתו של המערער כדי לבצע חיפוש בביתו, בעת שהיו שם אשתו וילדים הקטנים, נזרק הנשק ממרפסת ביתו.

טענות הצדדים

3. ב"כ המערער עותר לביטול גזר הדין ולהסתפק בימי מעצרו של המערער. נטען כי העונשים שהוטלו על המערער הינם חמורים ובלתי מידתיים ביחס לנסיבות ביצוע העבירה בה הורשע. המערער הורשע בעבירה אחת של החזקת נשק לא טעון. לא מדובר בנשק טעון המוכן לשימוש ואין מדובר בתחמושת בכמות גדולה, כך שהנזק הצפוי להיגרם מביצוע העבירה הינו מזערי. עוד נטען כי ניתן משקל יתר לכך שלמערער יש הרשעה קודמת בעבירה דומה. מדובר בהרשעה בה המערער היה כבן 21 שנים בלבד, רווק וללא משפחה, ומלבדה אין למערער הרשעות אחרות. כיום הוא בעל משפחה העובד לפרנסת משפחתו, ויש להתחשב בכך לקולה. המערער הודה במעשיו, הביע חרטה עמוקה והבין את הפסול במעשיו. באשר לנסיבותיו האישיות של המערער, נטען כי הוא יליד 1993, נשוי ואב למשפחה, הוא שמר על יציבות תעסוקתית עד למעצרו, על אף בעיות בריאותיות מהן הוא סובל. לאחר מעצרו נקלעה משפחתו לקשיים כלכליים ונמצאת תחת איום גירוש מביתה המושכר. לפיכך, למאסר הממושך שהוטל עליו יהיו השלכות קשות במיוחד על המערער ובני משפחתו. הוסף, כי עונשו של המערער חמור ביחס למקרים אחרים אליהם באה הפניה, מקרים בהם הוטלו עונשים מקלים יותר, ובית משפט קמא נסמך על הרשעתו היחידה של המערער. על כן, יש מקום להתערב בעונשו של המערער ולהעמידו על 11 חודשי מאסר.

ב"כ המשיבה טען כי גזר הדין אינו מחמיר אלא אף מקל מאוד בנסיבות העניין. קיים צורך להיאבק בתופעת הימצאות נשק לא חוקי בידיים אזרחיות ולשם כך על כל הרשויות להצטרף למאבק. נטען עוד, כי המערער התעלם בטיעוניו מהפער המשמעותי שבין המערער לבין המקרים האחרים אליהם הפנה, זאת מאחר שהמערער ריצה 3.5 שנות מאסר על אותן עבירות ועל אף זאת לא למד את לקחו.

על כן, יש לדחות הערעור.

דיון

4. המערער יליד 1993, נשוי ואב לשני ילדים קטנים. לזכות המערער עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ולייעול ההליכים והבעת חרטה. מאידך, לחובת המערער נזקפת חומרת העבירה שביצע. מטבעה של עבירת החזקת נשק, קיים פוטנציאל סיכון ברור לשלום הציבור וביטחונו. במקרה דנן, הסכנה שנשקפה כתוצאה ממעשיו של המערער הייתה גבוהה, שכן הנשק והתחמושת הוחזקו בביתו, בו שהו אשתו וילדים הקטנים. כמו כן, הנשק הושלך ממרפסת הבית עם בואם של כוחות הביטחון לביתו במטרה לערוך בו חיפוש, וזאת, במטרה להסתירו. בית משפט קמא עמד על כך שעבירות נשק הן נפוצות, כלי נשק חם הפכו זמינים וקל להשיגם, לעיתים קרובות מדי נעשה שימוש בכלי נשק חם לצורך פתרון סכסוכים ברחוב ובבית, ולא פעם אף מתרחשות תאונות כתוצאה מהחזקה לא מורשית של נשק. הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה מביצוע עבירות בנשק, מחייבת את בית משפט לתת ביטוי עונשי הולם ולגזור עונשים שירתיעו מפני ביצוע עבירות אלו, ובכלל זה עונשי מאסר בפועל, וכן לא ניתן להתעלם מכך שלחובתו של המערער נזקף גם עברו הפלילי, הכולל הרשעה ממין הענין בעבירת נשק משנת 2015 בגינה נדון לשלוש וחצי שנות מאסר, באופן המחזק את משקלו של אינטרס ההרתעה בעניינו. לפיכך, בנסיבות דנן, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, א' אייר תשפ"א, 13 אפריל 2021, במעמד ב"כ המערער, המערער וב"כ המשיבה.