לפניי תביעה קטנה ע"ס 24,000 ₪ שעניינה פיצוי בגין משלוח "ספאם" או "דואר זבל" עפ"י סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982, שכותרתו "שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק".

הליכים

• ביום 26.11.20 הוגש כתב תביעה.
• ביום 7.1.21 הוגש כתב הגנה.
• ביום 20.1.21 הוגש כתב תשובה.
• ביום 3.3.21 נערך דיון (אחד ויחיד) בתיק.
  • בדיון העידו שניים: מטעם התובעת – התובעת עצמה; מטעם הנתבעת – מר דניאל סטרולוביץ', עובד הנתבעת כאיש כספים.
  • בתום הדיון הצעתי לצדדים להסכים למתן פס"ד לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התובעת הסכימה להצעה ואילו הנתבעת התנגדה להצעה, ולכן פסה"ד יינתן באופן רגיל, כאשר לפי הדין פס"ד בתביעה קטנה ניתן בתמציתיות.

דיון והכרעה

דין התביעה – להתקבל.

אין חולק על העובדה שהנתבעת שלחה לתובעת הודעות מסר קצר (SMS) רבות בעלות תוכן שיווקי מובהק במשך תקופה של שנים, כאשר התביעה מתמקדת בפרק זמן קצר וממוקד יותר של כחודש (מיום 20.10.20 עד יום 23.11.20) וב-24 הודעות בלבד.

הנתבעת טוענת כי התובעת הסכימה, שוב ושוב (בהזדמנויות ובמועדים שונים), לקבל מהנתבעת מידע שיווקי (דבר פרסומת), וזאת בהתבסס על חוזים מפורטים בכתב שנוסחו ע"י הנתבעת ושכוללים תנאים בדבר הסכמה מפורשת לקבלת דברי פרסומת עפ"י סעיף 30א לחוק הנ"ל.

מנגד, התובעת טוענת כי כלל לא הסכימה, בשום שלב ואופן, לקבלת דברי פרסומת מהנתבעת ואף סיכמה טלפונית עם נציגת הנתבעת כי לא יישלחו אליה דברי פרסומת.

ניתוח מכלול הטענות והראיות מביאני למסקנה לפיה יש להעדיף בבירור את עמדת התובעת על פני עמדת הנתבעת ולכן יש לקבל התביעה במלואה:

• נטל ההוכחה מוטל בנסיבות (בהיעדר מחלוקת על כך שהנתבעת שלחה לתובעת דברי פרסומת) על הנתבעת, ולא על התובעת, וזאת בניגוד לנטען בכתב ההגנה (שנוסח עפ"י הרשום בו ע"י משרד עו"ד). ראו בעניין זה לשון סעיף 30א(י)(5) לחוק הנ"ל, הקובע חזקה ראייתית רלוונטית לחובת שולח דבר הפרסומת.
• הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת הסכימה לתנאי החוזים שצורפו לכתב ההגנה. החוזים כלל אינם חתומים ע"י התובעת. אמנם התובעת, בהגינותה, אישרה כי קיבלה את החוזים שנשלחו אליה ע"י הנתבעת, אך התובעת טוענת (ובאותנטיות עפ"י התרשמותי) כי לא קראה את כל תנאיי וסעיפי החוזים (תופעה נפוצה לגבי חוזים אחידים שכאלה), כאשר לפי מה שהבינה מהחומר שקיבלה נחסמה אפשרות משלוח הספאם, והכול כאשר התובעת מכחישה את הסכמתה וכן את מודעתה למשלוח דברי הפרסומת ע"י הנתבעת (בהתאם לתנאי החוזים), ומצאתי את עדות התובעת אמינה וראויה לאמוני.
• התובעת העידה באופן משכנע מאוד כי ביום 20.10.20 קיימה שיחת טלפון עם נציגת שירות של הנתבעת, לצורך צירוף הוריה לקבלת שירות מהנתבעת, וכי באותה שיחה דובר על משלוח הודעות ספאם והתובעת הודיעה מפורשות שאינה מסכימה לקבלן. התובעת ביקשה מהנתבעת להציג את הקלטת השיחה הזו, אך הנתבעת לא הציגה אותה, לטעמי בחוסר תום לב (נציג הנתבעת בדיון אישר למעשה קיומה של ההקלטה ואמר כי נציגה אחרת של הנתבעת האזינה להקלטה אך הוא עצמו לא האזין לה). זה המקום לציין כי הנתבעת מצדה ביקשה מהתובעת להציג בדיון את מכשיר הטלפון הנייד שלה, כדי לבדוק על פי המתועד בו את ההתכתבויות הרלוונטיות בין הצדדים, והתובעת נעתרה לבקשה ומכשיר הטלפון שלה הוצג לי בדיון (ראו תיעוד רלוונטי בפרוטוקול). הנה כי כן, הנתבעת הסתירה ממש ראיה מהותית, למרות שמחובתה היה להציגה ביוזמתה (משנטל ההוכחה מוטל עליה) ולמרות בקשתה של התובעת.
• מעדות נציג הנתבעת בדיון הוברר כי קיימים שני עובדים רלוונטיים של הנתבעת שהיו בקשר טלפוני מול התובעת, והנתבעת נמנעה מלהעיד אותם, ומדובר במחדל ראייתי גדול ומובהק הפועל לחובת הנתבעת. תמוה כי נציג הנתבעת אמר בדיון כי הללו לא זומנו להעיד כי "לא חשבנו שזה נדרש".
• התובעת הוכיחה כי שלחה לנתבעת במהלך הזמן מספר בקשות הסרה (להפסיק לשלוח אליה דברי פרסומת), במילה "הסר", הן לאותו מספר טלפון שממנו נשלחו ע"י הנתבעת דברי הפרסומת והן למספר הטלפון המיוחד שמסרה הנתבעת באותם דברי פרסומת כמספר לצורכי הסרה, וחרף כך לא הוסרה מיד התובעת ואף נשלחו אליה בהמשך דברי פרסומת נוספים רבים, עד אשר הנתבעת הסירה אותה לבסוף מכך. שוכנעתי כי התובעת פעלה באופן סביר וראוי בניסיונות ההסרה הנ"ל, ומנגד לא הציגה הנתבעת ראיות כדי להוכיח שלא קיבלה את הודעות ההסרה הנ"ל ומדוע לא בוצעה הסרה מידית.
• לא שוכנעתי, כלל וכלל, כי קיימת הצדקה להפחתת שיעור הפיצוי החוקי המרבי (1,000 ₪ בגין כל אחד מ 24 דברי הפרסומת). ניכר כי הנתבעת אינה מפנימה את הפסול שבהתנהגותה וגם בדיון התנהלה באופן משונה וחסר תום לב, כמפורט לעיל, כך שראוי להרתיע אותה, מתוך תקווה שתשנה את דרכה.

סיכום

התביעה מתקבלת.

על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1. סך של 24,000 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 26.11.20 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 240 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 26.11.20 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פס"ד זה לפני בית המשפט המחוזי בת"א בתוך 15 יום.

ניתנה היום, כ' אדר תשפ"א, 04 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.