1. לפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, שהוגשה על פי סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

2. ביום 25.11.20, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של הרכב בו נהג המבקש, פרטית, מסוג "סקודה", מ.ר. 6249253, למשך 30 יום בגין עבירה לכאורה של נהיגה תחת השפעת סמים (סרוב), לאחר שהמבקש נדרש לתת דגימת דם בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים וסרב.

3. ב"כ המבקש טוען שהמבקש כופר במיוחס לו. השוטרים הגיעו למבקש בעקבות חיפוש לא חוקי, במישור הפלילי, ללא צו שיפוטי, או מידע מודיעיני, והבסיס הראייתי לכתב האישום חסר. המבקש, בעל הרכב, והרכב משמש את כלל המשפחה כרכב יחיד, לצורכי פרנסה וניידות. נטען שהמבקש מסיע את אביו, שסובל מסחרחורות ומאי יציבות כרוניים, לבדיקות רפואיות תכופות. נטען שלא הייתה כל אינדיקציה לנהיגה תחת השפעת סמים, והמבקש סרב היות שאחד מהשוטרים מתנכל לו.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. נטען שבעל הרכב הוא המבקש, מכאן שלא עשה כל שביכולתו למניעת ביצוע העבירה לכאורה. המבקש, נהג חדש, הוציא רישיון נהיגה בשנת 2019, והספיק לצבור לחובתו 7 הרשעות. בשנת 2015 הורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, והושתה עליו פסילה למעלה משנה ורכיבים נוספים. הרשעה אחרונה היא משנת 2020, בגין מהירות בלתי סבירה. בנסיבות אלה נשקפת מסוכנות גבוהה מהמבקש.

המשיבה טוענת לקיומן של ראיות לכאורה. נטען שמדוח הפעולה של השוטרת עולה שהמבקש מסר שעישן סמים ערב לפני האירוע, מדוח הפעולה של השוטר אילן עולה שהוסברה למבקש משמעות הסרוב והמבקש סרב לבדיקה וסרב לבצע בדיקת מאפיינים. מדוחות פעולה של שוטרים נוספים עולה שבעקבות מידע מודיעיני נתפס המבקש נוהג לכאורה תחת השפעת סמים מסוכנים.

4. תיק המשטרה הוגש לעיוני.

סעיף 64 ב' (ב) לפקודת התעבורה, מסמיך שוטר, כשיש לשוטר חשד סביר להניח שהנוהג שיכור, לבקש מהנהג דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

קיומו של "חשד סביר" נבחן בכל מקרה ומקרה בנפרד ועל פי נסיבותיו של אותו מקרה.

על פי סעיף 64 ד' (א) לפקודת התעבורה, אם סירב נוהג ברכב לתת דגימה לפי דרישת שוטר כאמור לעיל, יראו את הנהג כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, היא עבירה של נהיגה בשכרות.

לעניין זה יש לציין, כי הגדרת "שיכור" כוללת, על פי סעיף 64 ב' (א) לפקודת התעבורה, מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

במקרה שלפני עולה מחומר הראיות שלשוטר היה חשד סביר להניח שהמבקש נוהג תחת השפעת סם מסוכן.

מדוח הפעולה של השוטרת אסתר סיטון עולה שהשוטר אילן שאל את המבקש אם עישן סמים וזה מסר: "אתמול בלילה".

מהודעת המבקש עולה שבעת שנשאל מתי עישן לאחרונה סם, מסוג "גראס", השיב: "23.11.20", קרי, יומיים לפני הארוע.

זאת ועוד, מדוחות השוטרים עולה שתצפתו על המבקש במהלך פעילות בילוש מודיעין לחשד של נהיגה תחת השפעת סמים.

די באלה כדי לעורר חשד סביר לנהיגה תחת השפעת סם מסוכן.

אשר לקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה -

מדוח השוטר אילן חדש עולה שניגש למבקש וביקש ממנו לבצע בדיקת דם לאחר שהוסבר לו החשד נגדו ומשמעות הסרוב אך המבקש סרב פעמיים להבדק וסרב לבצע בדיקת מאפיינים.

מדוחות הפעולה של יתר השוטרים שהשתתפו בפעילות הבילוש המודיעינית עלה שהבחינו במבקש נוהג ברכב.

מהודעת המבקש עולה שמסר שנהג ברכב. כשנשאל לגבי החשד נגדו השיב: "דרשו ממני לתת דגימת דם אני סירבתי לתת". כשנשאל האם משתמש בסמים השיב: "רק בחתונות אני משתמש" וכשנשאל לגבי סוג הסם השיב: "גראס". כשנשאל מתי לאחרונה עישן סמים מסוג "גראס", השיב "23.11.20", קרי, יומיים לפני הארוע, "בשעות הערב". כשנשאל האם הוסברה לו מהות הבדיקה ומשמעות הסרוב השיב בחיוב.

מדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות עולה שהמבקש סרב לבצע בדיקת מאפיינים ולאחר שנדרש לתת דגימת דם לאיתור סמים או תוצרי חילוף חומרים של סמים בגופו, סרב, לאחר שהוסברה לו משמעות הסירוב.

מהראיות שהונחו לפני עולה, לכאורה, שהמבקש סרב לבצע בדיקת דם לאיתור סמים כשנדרש לעשות כן, על אף שהוסברה לו משמעות הסירוב.

5. על פי ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח שהתקיים אחד מאלה:

"1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה:

"אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

6. לא מצאתי בטיעוני המבקש, שהוא עומד באחד התנאים המצדיקים את התערבות בית המשפט בהליך המנהלי.

7. היות שבענייננו הבעלים של הרכב, המבקש, הוא שנהג ברכב, הרי ששתי החלופות הראשונות אינן מתקיימות. לא ניתן לומר שהרכב נלקח מהמבקש ללא ידיעתו או ללא הסכמתו או שמי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו, שהרי המבקש הוא שנהג ברכב.

8. המחוקק אפשר לבטל או לצמצם את איסור השימוש ברכב בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת. לא מצאתי בנסיבות דנן, בפרט נוכח חומרת העבירה, והיותו של הנהג, נהג חדש, שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את השבת הרכב.

9. לסיכום חלק זה, אני בדעה שבעניינו של המבקש לא מתקיימת אחת החלופות, שיש בה כדי להצדיק השבת הרכב למבקש. מדובר בעבירה של סרוב לכאורה לבדיקת שכרות (סמים), המקימה חזקת שכרות, שרף חומרתה גבוה במיוחד.

10. לעניין עברו התעבורתי, המבקש, נהג חדש, אוחז ברישיון נהיגה משנת 2019, והספיק בוותק נהיגתו הקצר לצבור לחובתו 7 הרשעות, בהן מהירות בלתי סבירה (מיום 11.11.20), התנהגות ללא זהירות בדרך (20.10.20), עצירת רכב או חלק ממנו על המדרכה (17.6.20), רכב לא תקין ללא מתן הודעת אי שימוש (4.5.20, ו-6.4.20), אי מתן זכות קדימה להולך רגל (18.8.19), רישיון רכב שפקע ונהיגה ללא רישיון מעולם (משנת 2015).

בהתחשב בוותק נהיגתו הקצר, והיותו של המבקש נהג חדש, עברו התעבורתי מכביד.

11. במקרה שלפני מדובר, לכאורה, בעבירה של סרוב לבצע בדיקת שכרות (סמים), המקימה חזקה שהנהג, לכאורה, שיכור. רף חומרתה של עבירה זו גבוה, ולצד העובדה שוותק נהיגתו של המבקש קצר במיוחד, ומדובר בנהג חדש, שעברו התעבורתי המכביד, המסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו גבוהה במיוחד.

אפנה לדבריה של כב' השופטת מגי כהן בבפמ (פ"ת) 328-05-13 פרידה שבו נ' מדינת ישראל (16.5.13), שם נדחתה בקשה לביטול הודעה על איסור שימוש ברכב ולביטול פסילה מנהלית, בנסיבות של חשד לנהיגה תחת השפעת סם, מסוג קוקאין, בציינה:

"במצב בו נהג המבקש ברכב במצב שכרות/,תחת השפעת סם, נטל על עצמו את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה עם אפשרות לפגוע באחרים וכן היה עליו לדעת, שאם ייתפס עלול הוא להיענש גם מנהלית בהתאם לחוק. בהתנהגותו זו גילה המבקש זלזול בסיכונים אלה, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו."

דברים דומים נאמרו בבפמ (פ"ת) 9603-05-15 איסא אל סעדי נ' מדינת ישראל (7.6.15).

12. שקלתי גם את הטענות שהועלו על ידי המבקש הנוגעות לצורך של המשפחה ברכב, ובפרט לצורך הסעת האב לטיפולים רפואיים. לעניין זה אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג, ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל (16.10.12), שם עמד בית המשפט על הצורך לאזן בין הצורך להילחם בתאונות דרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים:

"במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. "

13. נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעבירה, לכאורה, המיוחסת למבקש, סרוב לבדיקת שכרות (סמים), בהיותו נהג חדש, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשיבה.

ניתנה היום, כ' כסלו תשפ"א, 06 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.