07 נובמבר 2021

בפני: כב' השופטת דניה דרורי

נציג ציבור (עובדים) גב': אהובה מטסרו

נציג ציבור (מעסיקים) מר: ליאור לוין

החלטה

(בקשת הנתבעת 7 לסילוק התביעה על הסף)

1. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת 7 (להלן – פקיד השומה) נקטה כנגד התובע בהליכי גביה בגין חוב שנוצר בעקבות דיווח כוזב של הנתבעות 1 – 6 (להלן- המעסיקים) לפיהן התובע כביכול הועסק בשירותן.

התובע טען כי מאן דהוא התחזה לתובע, הציג למעסיקים תעודת זיהוי מזויפת, ובשל כך המעסיקים דיווחו על התובע כאילו הועסק אצלם במהלך התקופה שבין החודשים 3/18 – 6/18 ו- 8/18 – 10/19 – בעוד בפועל הועסק אצל מעסיקים אחרים בתקופות אלה. מעשה ההתחזות גרם, לטענת התובע, לכך שפקיד השומה ינקוט הליכי גביה כנגדו שלא כדין.

התובע ביקש שבית הדין יתן פסק-דין הצהרתי לפיו לא הועסק בשירות המעסיקים ולפיכך פקיד השומה אינו רשאי לנקוט כנגדו בהליכים בגין חוב שנוצר עקב דיווח עליו כעובד של המעסיקים.

2. חלק מהמעסיקים אישרו שהתובע אכן לא עבד בשירותם, כי הדיווח על העסקת התובע נעשה על יסוד תעודת זיהוי שהוצגה להם ואשר נושאת את מס' הזיהוי של התובע, כך שאין להם להתנגדות שינתן פסק-דין הצהרתי כמבוקש (הודעת הנתבעת 3 מיום 31.12.20; הודעת הנתבעת 4 מיום 12.4.21; הודעת הנתבעת 5 מיום 12.4.21).

3. פקיד השומה טען כי על התובע הוטל עיצום כספי בשל אי הגשת דו"חות מס לשנים 2014 – 2019, כך שאין קשר בין העיצום שהוטל לבין שאלת העסקתו של התובע אצל המעסיקים.

כן נטען שלבית הדין האזורי לעבודה אין סמכות עניינית לדון בהליך ותקיפת החלטת פקיד השומה בדבר חיוב בעיצומים כספיים נוכח אי הגשת דו"חות כדין אינה בגדר אחת החלופות הקבועות בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969.

עוד נטען שמי שהוטל עליו חיוב כספי רשאי להגיש לפקיד השומה טיעונים בכתב לעניין זה בצירוף תצהיר (סע' 195ד לפקודת מס הכנסה). את ההחלטה הדוחה את טיעוני הנישום ניתן לתקוף בבית המשפט לעניינים מינהליים (סע' 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים מכח פרט 32(5) לתוספת הראשונה לאותו חוק).

התובע לא מיצה את ההליך הנדרש ממי שחולק על החלטת פקיד השומה להטיל עיצום כספי בטרם פניה לערכאה שיפוטית.

התובע טוען שבית הדין קונה סמכות לדון בתביעה מאחר שעליו לקבוע שהתובע לא היה עובד שכיר אצל המעסיקים. לא נמסרה תגובה בשאלת תחולת הוראות פקודת מס הכנסה וחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים (פרו: 3; ש: 16 ואילך).

4. דין הבקשה להתקבל.

לא מצאנו שהתביעה מגלה עילה הראויה להתברר בפנינו. לא הובאה ראשית ראיה לכך שהעיצום הוטל או שהחוב נוצר בשל הדיווח הכוזב בדבר העסקת התובע אצל המעסיקים או בקשר אליו. במהלך הדיון מיום 29.9.21 לא הוסבר מתי נוצר אותו חוב, ולא הוצגה כל אסמכתא כי חוב זה, ככל שקיים, קשור לאותו דיווח כוזב בדבר העסקת התובע אצל המעסיקים. לכתב התביעה לא צורפה דרישה כספית של פקיד השומה. התובע תאר שהפניות מפקיד השומה בנוגע לאותו חוב נערכו כשנתיים לפני מועד הדיון (פרו: 3; ש: 11 – 12), והדברים אינם מתיישבים במלואם עם הטענה בדבר מועד הדיווח הכוזב כביכול.

לאמור נוסיף שהתובע לא הראה שלבית הדין סמכות עניינית לדון בקביעות פקיד השומה על דרך של תקיפה עקיפה בנושא ההעסקה, במיוחד כשההליך המינהלי הקבוע בדין לתקיפת החלטות פקיד השומה לא מוצה בהתאם לדין. הלכה היא כי האינטרס הציבורי יחייב בדרך כלל לתקוף החלטה מינהלית או אקט שלטוני בדרך של תקיפה ישירה, מקום בו אין מניעה לעשות כן (רע"א 2063/16 יהודה גליק נ' משטרת ישראל (19.1.17); רע"פ 4398/99 עינת הראל – מדינת ישראל, פד נד(3) 637). נראה כי אף התובע סבור שאכן כך, והוא אכן פנה לפקיד השומה לאחר הדיון ולראשונה רק ביום 6.10.21 (נספח להודעת התובע מיום 3.11.21).

5. סוף דבר – הבקשה מתקבלת.

אין צו להוצאות.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"ב, (07 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.