התובעת הודיעה כי השיק הופקד על ידה והוא נפרע כאשר הכספים הועברו לחשבונה. כמו כן, התובעת זכאית כי אפסוק לה את הסד ההצהרתי שהתבקש בכתב התביעה. לכן אני מצהיר כי עסקת הניכיון נשוא התביעה בוטלה. עוד אני מצהיר כי אין למי מהנתבעים כל זכות בשיק נשוא התביעה.

התובעת הסכימה להצעתי לוותר על הסעד הכספי וכל שנותר הוא הכרעה בנושא ההוצאות שהתבקשו כנגד נתבעים 1 – 4.

אין ספק כי לתובעת נגרמו הוצאות שהיה ניתן להימנע מהם אילו הגורם שקיבל לידיו את השיק מלכתחילה היה פועל להשבתו בזמן, לאחר ביטול הסכם ניכיון השיק. נשאלת השאלה מי הגורם שצריך לשאת בהוצאות אלו ומה שיעור ההוצאות שיש לפסוק , אם בכלל?

עיון בצילום השיק שנתפס על ידי התופסים שמיניתי מעלה כי הוא נרשם לפקודת התובעת וסוחר על ידה לידי הנתבעת מס' 1. הנתבעת מס' 1 סחרה אותו הלאה לנתבעת מס' 7 והלה הפקידה אותו בכוונה להציגו לפירעון אך מהלך זה נמנע. השיק בהתאם לכך לא נמסר או הופקד בידי הנתבעת מס' 2 כחברה בע"מ, אלא לעסק בשם חץ (להבדיל מהחברה) שבבעלות הנתבעת מס' 1. נטען כי הנתבעים 3 ו- 4 הם עובדי המשיבה מס' 1 ולכן אין עליהם אחריות.

אני מקבל את הטענה שאין לחייב את הנתבעת מס' 2 בהוצאות מאחר ואכן נראה שאינה מעורבת בעסקה. מאידך יש להטיל הוצאות על יתר הנתבעים במידה כזו או אחרת. אין מחלוקת כי היה על הנתבעת מס' 1 להחזיר את השיק. לכן אין כל נפקות לטענה כי ממלא הוסכם שמושך השיק יבטלו שכן יש להחזיר בעקות כך פיזית את השיק. התחייבות בא כוחה של נתבעת מס' 1 להחזיר את השיק הייתה עד ליום 15/11/20 בהודעת "וואצאפ" אך התחייבות זו לא קוימה. התובעת בטרם הגישה את התביעה והסעד הזמני אף פנתה בכתב לכל הנתבעים ביום 16/11/20 וביקשה להשיב את השיק עד ליום 18/11/20 אך המכתב לא נענה מה שאילץ את התובעת להגיש את התביעה והסעד הזמני שהונח לפני. יתרה מכך, התברר שהסעד הזמני היה מוצדק נוכח העובדה כי אמפא לבסוף הפקידה את השיק ולא החזירה אותו לנתבעת מס' 1. לכן אני סבור שהאחראי היקרי לתסבוכת הייתה המשיבה מס' 1 שיש לחייבה בעיקר ההוצאות ויש להטיל הוצאות בסכום חלקי על הנתבעים 3 – 4 בהיותם עובדים בעסק משפחתי ואליהם הייתה פניה לא מצאו לנכון להשיב לה.

לתובעת נגרמו הוצאות נכבדות בדמות שכר טרחה ששולם לבא כוחה וכן אגרת בית משפט ששולמה בסך של 3,750 ₪. כמו כן, נטען על ידי מר אביגדור לפני כי מצבו עסקו לא טוב והוא "עומד על הקצה" ויש לו ספקים שהוא צריך לשלם להם.

תאריך פרעון השיק הוא 2/12/20. על פי הבקשה לסעד זמני עסקת הניכיון בוטלה מאחר והמושך התנגד לכך שיעשה ניכיון ולכן התובעת ביקשה לבטל את העסקה (ראו תצהיר שחתם רועי אביגדור וצורף לבקשה לסעד זמני). לאור זאת אני סבור כי התובעת זכאית רק להוצאות משפט שנגמרו להן בשל הגשת ההליך הנוכחי שכן אי קיום עסקת הניכיון היה לבקשת התובעת. בסופו של דבר השיק נפרע לטובת התובעת בהפרש של מספר ימים מהמועד המקורי אשר ניתן היה להציגו.

לאור המפורט לעיל אני פוסק הוצאות משפט, חלף ההוצאות שנפסקו בהחלטתי מיום 2/12/20, כדלקמן:

הנתבעת מס' 1 תישא בהוצאות התובעת בסך של 10,000 ₪.

הנתבעים 3 – 4 יישאו בהוצאות התובעת ביחד ולחוד בסך של 2000 ₪.

אני מורה למזכירות בית המשפט להשיב את הפקדון למבקשת באמצעות בא כוחו ולפקודתו.

כן אני מורה למזכירות להשיב את האגרה הראשונה ששולמה על ידי התובעת לבא כוחה ולפקודתו בניכוי הסכומים המתחייבים מתקנות בתי המשפט (אגרות) , תשס"ז – 2007.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשפ"א, 13 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.