בעניין: מדינת ישראל – המחלקה לחקירות שוטרים המאשימה

ע"י ב"כ עו"ד מירב נגלר וגב' עדי אבידן, מתמחה

נ ג ד

שאול ערנג'י הנאשם

ע"י ב"כ עו"ד שירן חסון

גזר דין

כתב האישום והודאת הנאשם

1. הנאשם, יליד 2000, הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בניגוד לסעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי העובדות, בתקופה הרלוונטית שירת הנאשם כשוטר חובה במפקדת חטיבת מג"ב אייל בתפקיד עובד רס"ר. הנאשם הינו חברו של השוטר ל.מ.ל (להלן – המתלונן) אשר שירת אף הוא בבסיס במחלקת התחבורה.

ביום 29.5.19, במסגרת מטלה שהוטלה עליהם, שטפו יחד הנאשם והמתלונן – בפינת השטיפה בבסיס – רכב, וזאת תוך שימוש במכונת שטיפה מסוג "גרניק", הפועלת בטכנולוגיית התזת סילון מים בלחץ ובעוצמה גבוהה מאוד. בקצה המכונה מחובר באמצעות צינור אקדח התזה.

במהלך שטיפת הרכב, המתלונן אחז בצינור ההתזה ובשלב מסוים הפסיק את השימוש בו והניחו במקומו. מיד לאחר מכן נטל הנאשם את הצינור והחל להתיז מים לאוויר, תוך שהוא צועק "חסכון במים". הנאשם התיז מים באמצעות הגרניק גם לעבר המתלונן אשר בתגובה ביקש מהנאשם לחדול ממעשיו, והנאשם אכן חדל והניח את צינור ההתזה במקומו.

בשלב מסוים, עת המתלונן עמד בסמוך לרכב, נטל לפתע הנאשם את צינור ההתזה, כיוון אותו לעבר פניו של המתלונן – שעמד במרחק של כשני מטרים מהנאשם ובמרחק של כ-10 ס"מ מקצה הצינור – וללא התראה מוקדמת לחץ על צינור ההתזה והתיז סילון מים אשר פגע בעוצמה רבה, בין היתר, בפניו ובעינו הימנית של המתלונן.

כתוצאה מהמעשה נחבל המתלונן חבלה חמורה בעינו, ודם רב ניגר מעינו הימנית. המתלונן הובהל לבית חולים. למתלונן נגרמה חבלה חמורה בעין ימין, לרבות נזק נרחב ללחמית, לקשתית, לעדשה ונקב עמוק באיזור שק הדמעות. כמו כן, נגרמה לו בצקת קשה לקרנית, נפיחות וחתכים בעין ובפנים, כוויות דרגה 2 בפנים ובצוואר, והוא נזקק ל-7 תפרים ולסדרת ניתוחים – שהתפרשה על פני כשנה וטרם הסתיימה – במהלכם נאלצו הרופאים, בין היתר, להסיר מעינו לצמיתות את הקשתית המרוטשת ואת העדשה. בשל כך, המתלונן צפוי לעבור ניתוח אשר במסגרתו ייעשה ניסיון להשתיל בעינו עדשה וקשתית מלאכותיים. בנוסף, המתלונן נזקק לטיפול תרופתי, כמו גם, כתוצאה מהפציעה, סובל המתלונן מכאבי ראש, כאב כרוני עז, מפזילה בעינו ומפגיעה נוירולוגית בפניו. מאז קרות האירוע נגרמו למתלונן נזקים נפשיים משמעותיים, נקבע לו פרופיל 21, הוא שוחרר מהצבא ונקבעו לו 30% נכות.

2. טרם טיעון לעונש ביקשה ב"כ הנאשם לקבל תסקיר של שרות המבחן, אשר יבחן את שאלת ביטול ההרשעה בתיק. ב"כ המאשימה ביקשה שייערך תסקיר נפגע עבירה.

תסקיר נפגע עבירה

3. מתסקיר נפגע העבירה עולה שהמתלונן כבן 21, בן שני להורים בשנות ה-40 לחייהם, ולו שלושה אחים. בתסקיר צוין שהשגרה שהכיר המתלונן קודם לפגיעה, כמו גם תכניותיו לעתיד נקטעו והתרסקו, בעקבות מעשיו של הנאשם, כאשר הפגיעה בעינו ובפניו של המתלונן בולטת לעין ולא ניתן להסתירה. מאז הפגיעה אביו של המתלונן מלווה אותו ומסיע אותו לכל מקום, היות והוא לא יכול לנהוג בשל הפגיעה בעינו ומצבו הרפואי. המתלונן בוגר 12 שנות לימוד, תיאר עצמו כנער אופטימי, חברותי ובעל הישגים טובים בלימודים. הוא תיאר היכרות שטחית עם הנאשם בהיותם משרתים באותו בסיס. הוא לא תיאר לעצמו שעלול להיפגע מהנאשם. על כן, הפגיעה התרחשה באופן פתאומי, לא צפוי, ותפסה אותו לא מוכן, מבלי שהיה באפשרותו להתגונן מפניה, באמצע ביצוע מטלה שגרתית שהוטלה עליו. מאז שוחרר מאשפוז הוא נמצא במעקב אינטנסיבי וצמוד במרפאות עיניים, חדות הראיה בעין ימין ירודה מאוד והוא מבחין בין אור וחושך בלבד, לא מזהה עצמים ולמעשה, העין אינה מתפקדת. הומלץ על סדרת ניתוחים (החלפת קרנית והורדת בצקת בעין) בניסיון לשקם את עינו, כשלא ברור הפוטנציאל לשיפור. נוסף לכך, עקב הפגיעה בפנים נזקק המתלונן למעקב במרפאת נוירולוגיה ולמעקב במרפאת אף, אוזן גרון בגין ירידה בתנועתיות הפנים מימין, הפרעה תחושתית וחולשה בשרירי הפנים, שינוי בטעם, טינטון וירידה בשמיעה. המתלונן אובחן עם תסמונת כאב כרונית וטיפול תרופתי לא היטיב את מצבו, על כן הוא מטופל בקנאבוס רפואי.

חוות דעת רפואית מחודש מאי 2021 קבעה כי כתוצאה מהפגיעה נגרם למתלונן עיוורון מלא בעין ימין ושיתוק מלא בשריר הפנים בצד ימין. בגין פגימה זו הומלץ לקבוע למתלונן נכות צמיתה חלקית בתחום הנוירולוגי, תוך המלצה להכיר בנכותו מטעם משרד הבטחון.

המתלונן הוכר עם נכות בשיעור כולל של 71%, מתוכן 30% לצמיתות בגין עיוורון ו-40% לצמיתות בגין פגיעה עצבית והפרעות תחושתיות ובגין ליקוי שמיעה.

תחום נזק מרכזי נוסף בעקבות הפגיעה נוגע למצבו הנפשי של המתלונן. המתלונן סובל מהפרעות בשינה, סיוטים, חרדות, מצב רוח ירוד, הימנעות ממקומות בהם יש צינורות מים או שטיפת כלי רכב, התקפי זעם. כל אלה תסמינים פוסט טראומטיים. כתוצאה מכך הומלץ על מעקב פסיכיאטרי, טיפול תרופתי וטיפול פסיכוטרפי. המתלונן שולב בטיפול פסיכולוגי במרכז לבריאות הנפש באר יעקב. במהלך הטיפול העלה המתלונן משאלות אובדניות, אך ללא מחשבות קונקרטיות או כוונות לפגוע בעצמו.

עורכת התסקיר ציינה כי חייו של המתלונן מתחלקים לתקופה שלפני הפגיעה ולתקופה שלאחריה. לפני הפגיעה עסק המתלונן בספורט, היה הישגי בלימודים, שאף להתקדם ולהתפתח מבחינה אישית; אחרי הפגיעה דימויו העצמי של המתלונן נמוך, הוא חש נבוך ממראהו החיצוני, הוא הרחיק עצמו מחבריו בשל הטיפולים האינטנסיביים להם נדרש, הוריו נדרשים להשקעה של זמן, מאמץ ואנרגיות כדי ללוותו לטיפולים, אורח חייו הצטמצם ומתרכז בשיקום פיזי ונפשי והוא חווה נסיגה התפתחותית. צוין אף ענין ההוצאות להם נדרשת המשפחה לצורך מימון הטיפולים הרבים. עורכת התסקיר ציינה שלמתלונן עוד צפוי שיקום ארוך.

בסיכום, צוין שקיימת חשיבות להשית על הנאשם פיצוי כספי משמעותי למתלונן, כחלק מההכרה החברתית והמשפטית בפגיעה בו ובהשלכות הפגיעה על חייו.

תסקירי שרות המבחן

4. בעניינו של הנאשם התקבלו שני תסקירים.

מתסקיר מיום 21.11.21 עולה שהנאשם כבן 22, רווק, מתגורר עם הוריו ואחיו. הוא סיים 12 שנות לימוד. הוא אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז ומטופל תרופתית. בשנה האחרונה ללימודיו נשר מהמסגרת. הוא הופנה למדריך קידום נוער המלווה אותו עד היום, וסיים את מסגרת הלימודים במסגרת פרוייקט היל"ה, תכנית לימודים לבני נוער אשר נשרו ממערכת החינוך.

הנאשם התגייס למג"ב במסלול קרבי, אך נשר פעמיים מהטירונות ועל כן הוצב בבסיס כעובד רס"ר.

בשל קשייו הרגשיים בעקבות האירוע דנן ביקש לסיים את שירותו הצבאי ושוחרר לאחר כשנה ו-10 חודשים, מאז הוא עובד כקבלן עצמאי בעסק של אביו, כנהג חלוקה של אוכל למסגרות חינוכיות.

הנאשם נעדר עבר פלילי ולא פתוחים נגדו תיקים אחרים. שרות המבחן התרשם מבחור צעיר שאינו מאופיין בדפוסים אלימים והאירוע מושא כתב האישום חריג לחייו.

בהתייחסו לעבירה הנוכחית תיאר הנאשם קשר טוב וחיובי עם המתלונן, מסר שהיו חברים בצבא אך לא נפגשו מחוץ למסגרת. הנאשם סיפר שביום האירוע ביקש מהמתלונן שיסייע לו בהעברת שקיות אשפה לפח, ובתמורה המתלונן ביקש ממנו שיעזור לו לנקות את הרכב. במהלך ניקוי הרכב המתלונן החל להשפריץ עליו באמצעות הזרנוק והתפתח ביניהם מעין משחק, כשהוא השפריץ עליו בחזרה. הנאשם ציין שכיוון לרגליו של המתלונן, אך ככל הנראה המתלונן התכופף כדי להתגונן ואז נפגע בפניו. הנאשם ציין שמדובר בפגיעה בלתי מתוכננת שגרמה לו לבהלה. ברגע שהבין את חומרת המצב ליווה את המתלונן לקבלת טיפול רפואי. הנאשם התקשה להתמודד עם תוצאות האירוע והיחס אליו מצד החיילים האחרים בעקבותיו. לאחר הפגיעה ניסה במשך חודשיים ליצור קשר עם המתלונן בכדי לתמוך בו ולהתנצל בפניו ובפני בני משפחתו, אך לא נענה.

הנאשם ביטא תחושות אשמה, בושה, חרטה וצער סביב השתלשלות האירוע והתמקד בקשייו להתמודד עם העובדה שהמתלונן, שהיה חברו, אינו רוצה לשוחח עימו ואין באפשרותו להביע התנצלות בפניו.

בשיחה עם מדריך הנוער של הנאשם, מסר שהנאשם גילה אחריות במסגרת, פעל לרתום נערים לפעול למען עצמם, הוא בוגר ואיכפתי לסביבתו, לא מצוי במצב סיכון ואינו בעל נטייה להסתבך בפלילים או בכלל. לדבריו, מדובר באירוע מצער של משחק בין חברים, מבלי שהבינו את הנזק שעלול להיגרם למי מהם.

שרות המבחן התרשם שהנאשם נוטה להתייחס לעבירה כאל תאונה במהלך משחק הדדי ומתקשה בשלב זה לזהות חלקים בעייתיים אצלו. ברקע לאירוע חוסר בשלות, נטייה להתנהגות אימפולסיבי וקושי לשקול בחירותיו לטווח ארוך. נדרש עיבוד האירוע וכן שקילה של שילוב בטיפול. הנאשם הסכים להשתלב בשיחות פרטניות במסגרת השרות.

בסיכום, התרשם שרות המבחן מנאשם המסוגל להתייחס לנזק שנגרם למתלונן ולכאב שהסב לו, הוא אינו מפחית ממשמעות הפגיעה, אך נוכח קושי רגשי הוא נוטה להתייחס לאירוע כאל תאונה תוך כדי משחק. הנאשם אינו מאופיין בדפוסים אלימים קבועים והפגיעה לא היתה מכוונת. לאחר שכלול גורמי סיכון וסיכוי לשיקום, נמצא כי הסיכון להתנהגות אלימה מצידו בעתיד הינו נמוך, ומידת החומרה במידה ויהיה מעורב בהתנהגות אלימה, צפויה להיות נמוכה אף היא.

נוכח נזקקות טיפולית המליץ שרות המבחן לדחות את הדיון בכ-3 חודשים על מנת לעקוב אחר השתלבותו בתהליך.

5. מתסקיר משלים מיום 1.3.22 עולה כי הנאשם השתלב בטיפול פרטני, הגיע לכל המפגשים בקביעות ובזמן ושיתף בפתיחות אודות עצמו. יחד עם זאת, ההגעה לטיפול הכבידה על מצבו הרגשי והיוותה בבחינת תזכורת קונקרטית מוחשית לאירוע העבירה והנזק שנגרם. הוא עדיין מתקשה להכיל את ממדי הפגיעה והנזק שגרם לנפגע העבירה, אך מדובר בקושי שמקורו במנגנון הגנתי ולא מתוך היעדר קבלת אחריות. הנאשם ציין שהשיחות הפרטניות סייעו לו בוויסות רגשותיו וביסוס יכולת לגלות סבלנות בהתנהלותו, כשלתחושתו מיצה את הטיפול וחש חסר כוחות להמשיך בו. גם שרות המבחן התרשם שאופי הטיפול מכביד עליו ועל כן פעל למצוא מענה שיקומי אחר.

שרות המבחן שוחח עם גורמי הטיפול בתכנית "צועדים לתעסוקה בטוחה", מסגרת הפועלת בחוות סוסים ומיועדת לצעירים נעדרי כישורי חיים ומיומנויות חברתיות, וקנה הכשרה מקצועית, העצמה והגברת מסוגלות, זאת בעזרת טיפול בבעלי חיים. הנאשם ביטא נכונות להשתלב בתכנית הטיפולית שאמורה להיפתח במרץ 2022.

שרות המבחן בחן אפשרות לנקיטה בהליך של צדק מאחה, אך התרשם שבעיתוי הנוכחי הנאשם טרם בשל כך, וניתן יהיה לבחון זאת בהמשך בכפוך להמשך עבודה טיפולית עימו במסגרת צו מבחן.

בסיכום, נוכח שיתוף הפעולה של הנאשם עם שרות המבחן ורצונו להשתלב בתכנית השיקומית

המוצעת, ומבלי להתעלם מחומרת הנזק שנגרם למתלונן, המליץ שרות המבחן להטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף נרחב של 250 שעות, לצד צו מבחן למשך שנה וחצי ופיצוי למתלונן. לחילופין, ובמידה ובית המשפט יסבור שאין מנוס מלהטיל על הנאשם עונש הכולל רכיב של מאסר בפועל, המליץ שרות המבחן שעונש המאסר ירוצה בדרך של עבודות שרות.

בהודעה מיום 25.4.22 שב שרות המבחן על המלצתו להטיל ענישה שיקומית במסגרת צו של"צ.

טיעוני ב"כ הצדדים

6. ב"כ המאשימה הפנתה לערכים החברתיים המוגנים בעבירה, שעניינם אוטונומיית האדם על גופו וזכותו לשלמות הגוף והנפש. היא טענה שמדובר באירוע טראגי, מיותר, אשר לו היה הנאשם נשמע לבקשת המתלונן לחדול ממעשיו, האירוע היה נמנע. לדבריה, הנאשם הינו האחראי הבלעדי בביצוע העבירה, ידע כיצד עובדת מערכת זרנוק המים ושמדובר בסילון מים בלחץ ובעוצמה גבוהים מאוד, הנאשם כיוון את צינור המים לעבר פניו של המתלונן, מטווח קצר מאוד. הנזקים שנגרמו למתלונן קולוסאליים, הוא איבד ראייתו בעין, שמיעתו ניזוקה, הוא סובל מבעיות נוירולוגיות, לצד בעיות נפשיות והוכר כבעל נכות צמיתה גבוהה.

בנסיבות אלה, ציינה ב"כ המאשימה שלא מצאה פסיקה הדנה בנסיבות דומות, ונוכח ייחודיות המקרה וחריגותו, עתרה לקביעת מתחם עונש הולם הנע בין 7 חודשי מאסר ל-15 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים.

לאחר ששקלה את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי, הודאתו בהזדמנות הראשונה, תסקירים חיוביים והיעדר סיכון להישנות התנהגות פורעת חוק, עתרה ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם עונש מאסר שיכול וירוצה בעבודות שרות, לצד מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי למתלונן.

7. ב"כ הנאשם זנחה בטיעוניה לעונש בקשתה לבטל הרשעתו של הנאשם בדין. היא טענה שמדובר בבחור כבן 22, אשר נותן את הדין על עבירה שביצע לפני כ-3 שנים בהיותו כבן 19 בלבד. לדבריה, מדובר במקרה טראגי שאירע כתוצאה ממעשה קונדס בין חברים. לא מדובר באירוע מתוכנן או כזה שבוצע ממניעים עברייניים. הנאשם לא התכוון לתוצאות המעשה. הוא נטל אחריות בהזדמנות הראשונה ומכה על חטא. הנאשם מתקשה לעבד את תוצאות העבירה שביצע ואין מדובר באי נטילת אחריות. הנאשם ביקש ליצור קשר עם המתלונן ומשפחתו כדי להתנצל על מעשיו, אך לא נענה. ההליך הפלילי שננקט נגד הנאשם הציב לו גבולות והשפיע עליו מאוד, שכן אין מדובר בעבריין, אלא בנאשם נעדר עבר פלילי שזו התקלותו הראשונה עם החוק. לא נפתחו לנאשם תיקים חדשים מאז. שרות המבחן התרשם מאדם נעדר דפוסים עברייניים, הוא נרתם לטיפול ונתרם ממנו. הסניגורית עתרה לאמץ את המלצות שרות המבחן, להעדיף את האפיק השיקומי, ולהטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף של 250 שעות לצד צו מבחן למשך שנה וחצי ופיצוי למתלונן.

ב"כ הנאשם הגישה פסיקה הדנה בעבירות אלימות במסגרתה חרגו בתי המשפט ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.

8. הנאשם בדברו האחרון שב והתנצל בפני המתלונן, הציע עזרה ככל שיידרש, אמר שמבין שעשה טעות, מוכן לשלם על הטעות ויכבד כל עונש שייגזר עליו.

דיון והכרעה

9. סעיף 333 לחוק העונשין קובע –

"החובל בחברו חבלה חמורה שלא כדין, דינו – מאסר שבע שנים".

סעיף 20 לחוק העונשין קובע –

"20. (א) מחשבה פלילית - מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, ולענין התוצאות גם אחת מאלה:

(1) כוונה - במטרה לגרום לאותן תוצאות;

(2) פזיזות שבאחת מאלה:

(א) אדישות - בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות;

(ב) קלות דעת - בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען".

10. נראה שאין חולק שלו הנאשם היה מבצע את שביצע בכוונה, במטרה לגרום לאותן תוצאות נוראיות שגרם להן, עליהן אעמוד בהמשך, דינו היה אחד – למאסר בפועל, ולא לתקופה קצרה.

ואולם, כפי שנראה, מעשהו של הנאשם היה פזיז, ובוודאי שהוא לא התנהג בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות הנוראיות, אלא שהתנהג בקלות דעת, ניתן לומר ללא שיקול דעת כלל, מבלי אפילו לחשוב אילו תוצאות ונזקים מעשהו עלול להניב, כשלמרבה הצער, הסיכון אכן התממש וגרם לתוצאה הקשה.

11. מבחינת הערכים החברתיים המוגנים בעבירה, הרי שבין אלה נמנים – ערך קדושת החיים; שלמות הגוף והנפש; האוטונומיה של הפרט וזכותו על גופו; שלוות הנפש והחיים ומניעת פגיעה בהם.

כפי שנראה להלן, מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים היא גבוהה – הן בשל אופי התנהגותו של הנאשם במהלך האירוע; והן בשל תוצאותיה הקשות של אותה התנהגות.

12. כאמור, התנהגותו של הנאשם במהלך האירוע משופעת בנסיבות מחמירות, וביניהן:

א. הנאשם היה מודע לכך שמדובר במערכת הכוללת טכנולוגיית התזת סילון מים בלחץ ובעוצמה גבוהה מאוד. לפני שהנאשם השתמש באקדח ההתזה, השתמש בו המתלונן, והנאשם נוכח לראות באיזו עוצמה פורץ סילון המים מתוך הצינור ובוודאי היה מודע לנזקים שהוא עלול לגרום אם מכוונים אותו לאיברים חיוניים בגוף. גם לאחר שהמתלונן השתמש בצינור ההתזה והניחו במקום, נטל אותו הנאשם והשתמש בו בעצמו, ועל כן, התחזקה והתחדדה מודעותו לעוצמתו ולנזקים שעלול לגרום.

ב. הנאשם התיז מים לעבר המתלונן, אשר ביקש ממנו לחדול והוא אכן חדל. דהיינו, המתלונן הביע בפני הנאשם את חוסר הנוחות שחש נוכח התזת המים לעברו.

ג. בפעם השניה, שב ונטל הנאשם את צינור ההתזה וכיוון אותו בשנית אל עבר המתלונן.

ד. התזת סילון המים לעבר המתלונן נעשתה ממרחק קרוב מאוד – כאשר המתלונן עומד במרחק של כשני מטרים מהנאשם, וכאשר צינור ההתזה במרחק של כ-10 ס"מ בלבד מהמתלונן. ברור שככל שצינור ההתזה קרוב יותר לגוף המתלונן, כך פוטנציאל הנזק גדול יותר.

ה. הנאשם התיז באמצעות צינור ההתזה סילון מים אל עבר המתלונן, אשר פגע בו בעוצמה רבה. אמנם לא מצוין בכתב האישום שהנאשם כיוון, ספציפית, אל עבר פניו של המתלונן, ואולם, גם כאן, בגדר צפיות סבירה שאדם שמתיזים לעברו סילון מים בעוצמה גבוהה מאוד ינסה לברוח, להסתובב, להתכופף, ועל כן, בהחלט צפוי שהסילון יפגע באיברים חיוניים בגופו, לרבות בפניו (בעינו, באוזנו ובצווארו), כפי שאכן אירע בפועל.

ו. הנזקים – עורכת תסקיר נפגע העבירה היטיבה לתאר את המהפך שאירע בחיי המתלונן, כאשר מסלול חייו השתנה באחת. מבחור צעיר, מצליח בלימודים, בעל חלומות ושאיפות להתפתח ולהתקדם מבחינה אקדמית ותעסוקתית, אשר מצוי בעיצומה של תקופה בה מתעצבים ומתחזקים בטחונו העצמי ודימויו העצמי; הפך המתלונן למסוגר, לכזה שנבוך ממראהו החיצוני בעקבות סדרת הניתוחים שעבר, הוא סובל מסיוטים ומחרדות, מכאבים כרוניים בלתי פוסקים, הוא נאלץ לעבור סדרת ניתוחים ועתיד לעבור ניתוחים נוספים בנסיון להחלפת קרנית. המתלונן, למעשה, איבד את מאור אינו, סובל מפזילה, מפגיעה בשמיעה, מטינטון. הוא חווה כוויה מדרגה 2 בצווארו. המתלונן מטופל מבחינה נפשית, והוכר כבעל דרגת נכות קבועה גבוהה. למעשה, היקף הפגיעה רחב יותר ונוגע אף למעגל המשפחתי, כאשר הורי המתלונן נרתמים לסייע לו בתמיכה נפשית, בתמיכה פיזית ובהסעתו לקבלת טיפול רפואי ובכלל (עקב נכותו המתלונן אינו נוהג), עובדה שבודאי משפיעה אף על אחיו.

13. מנגד, כאמור, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמעשהו של הנאשם לא היה מתוכנן, לא נעשה במטרה לפגוע במתלונן, לא בא אגב סכסוך או מריבה שגלשו לפסים אלימים, כאלה שהנאשם בא לפתור בדרכים אלימות. הנאשם, בחור צעיר, כבן 19 בעת האירוע, התנהג בחוסר שיקול דעת מוחלט, בפזיזות, מבלי לחשוב על השלכות מעשיו או על התוצאות העלולות להיגרם ממעשיו, עשה מעשה קונדס טפשי, רגעי, והמיט אסון על המתלונן, חברו לבסיס, ועל משפחתו.

14. אכן, קשה היה למצוא פסיקה הדומה בנסיבותיה למקרה הייחודי שהונח לפניי. למעשה, לא יהיה זה מוגזם להשוות, מבחינה רעיונית, מקרה זה למקרה של משחק בנשק – אמנם נשק הוא כלי תקיפה, קטלני, נשק חם, המסוגל להרוג אדם ועל מחזיקו לעבור הכשרה והסמכה מיוחדת. ואולם, אקדח התזה היורה סילון מים בלחץ ובעוצמה גבוהים מאוד, המכוון לעבר איברים חיוניים בגוף, מטווח של כמעט אפס, משול לנשק ועלול לגרום לפגיעה גופנית קשה וצמיתה – והמקרה שלפנינו יוכיח.

להלן תובא פסיקה, במסגרתה נדונו מקרים של חוסר זהירות מצד נאשמים, התנהגות בקלות דעת, ללא מחשבה מראש – או רשלנות פושעת או רבתית – אשר גרמו, ללא כוונה, לנזקים משמעותיים לנפגעי העבירה – לעיתים בלתי פרופורציונליים למעשה עצמו – כדי מוות.

1. ת"פ (שלום נצ') 44215-05-16 מדינת ישראל נ' ליאור אדרי (19.11.19) – הנאשם הרכיב על אופנוע ים בכינרת את המנוחה ואת בתו בת השבע, כשהן לבושות בבגדי ים ובאפודות הצלה, אך ללא מכנסי מגן כנדרש. המנוחה נפגעה פגיעה קטלנית מזרנוק מים שיצא מתוך אופנוע הים, אשר חדר בעוצמה אל גופה וקרע איברים פנימיים וחיצוניים וגרם לפגיעה נרחבת. הנאשם הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של מעשי פזיזות ורשלנות, בניגוד לסעיף 338(א)(2) לחוק העונשין, ללא אחריות לגרימת המוות. במסגרת הסדר טיעון הוסכם שיוטלו על הנאשם צו של"צ בהיקף של 180 שעות, לצד מאסר על תנאי ופיצוי כספי.
2. ת"פ (מחוזי נצ') 1085/05 מדינת ישראל נ' יעקב גדיר (23.3.06) – הנאשם, שוטר מג"ב, אחז ברובה מסוג M-16 והכניס לתוכו מחסנית, שלא לצורך, כאשר בעקבות זאת נפלט מהנשק כדור שחדר לבטנו של המתלונן, אשר עמד מטרים ספורים ממנו, וגרם לו לפגיעות פנימיות ושבר באגן. תחילה הואשם הנאשם בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות חמורות, בניגוד לסעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, אך במסגרת הסדר טיעון תוקן כתב האישום והנאשם הודה בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות בנשק, בניגוד לסעיף 338(ז) לחוק העונשין. בית המשפט העדיף את הפן השיקומי-אינדיווידואלי, נמנע מהרשעתו של הנאשם בדין והטיל עליו צו של"צ בהיקף של 250 שעות.
3. ת"פ (מחוזי ב"ש) 1031/04 מדינת ישראל נ' ויקטור בודניה (21.11.05) – הנאשם, מאבטח האוחז באקדח ברשיון, יצא לבלות עם חבריו, ולאחר ששתו שתיה קלה אלכוהולית, הוציא את האקדח מנרתיקו, נופף בו מול היושבים בשולחן וירה יריה אשר פגעה בראשו של המתלונן, אשר גרמה לו לשברים בגולגולת ופגיעות באזורים שונים במוחו. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובית המשפט גזר עליו 24 חודשי מאסר.

15. בהינתן העובדה שהנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, הכוללת יסוד נפשי של מודעות לרכיבים העובדתיים, מחד; וכן, בהתחשב בעובדה שהנאשם לא התכוון לתוצאה המנויה בסעיף (מדובר בעבירה תוצאתית), לא היה אדיש לה, אלא היה פזיז ופעל מתוך קלות דעת בלבד, ללא תכנון מוקדם, מבלי להפעיל שיקול דעת, בחינת מעשה קונדס טיפשי; ומאידך, בהתחשב בנזקים החמורים מאוד שנגרמו למתלונן כתוצאה מהמעשה, אשר ימשיכו ללוותו כל חייו וישפיעו עליהם, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 5 ל-15 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים.

16. את עונשו של הנאשם החלטתי למקם בתחתית מתחם העונש ההולם –

הנאשם ביצע את העבירה כשהיה צעיר מאוד, כבן 19 שנים; כיום הוא בן 22; הנאשם אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי מכל סוג ומין שהוא ולו זו הסתבכותו הראשונה עם החוק; הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה (בישיבה הראשונה), נטל אחריות מלאה על מעשיו, מיד לאחר האירוע עזר למתלונן להגיע למרפאה לקבלת טיפול רפואי, ולאחר מכן ניסה להתקשר למתלונן ולמשפחתו על מנת להתנצל על המקרה ולהציע סיוע ועזרה, אך משפחת המתלונן העדיפה שלא לשוחח עמו, וזו זכותה כמובן; תסקירי שרות המבחן שהוגשו בעניינו של הנאשם חיוביים ומעידים על הכאה על חטא, על חרטה כנה ועל הירתמות לטיפול ייעודי, אם כי ראשוני, כאשר לאחר מכן, כתוצאה מהצפה רגשית (ולא מתוך אי נטילת אחריות) הבין שרות המבחן שאין טעם בהמשך טיפול הכולל שיחות פרטניות והמליץ על סוג טיפול שונה. שרות המבחן המליץ על הטלת צו של"צ בהיקף נרחב.

17. נתתי דעתי להמלצת שרות המבחן, ואולם, באתי למסקנה שנוכח התנהגותו הפזיזה והבלתי אחראית של הנאשם, כמפורט בכתב האישום; נוכח הנזקים החמורים ביותר שנגרמו למתלונן ונוכח הצורך בהעלאת סטנדרט הזהירות וחינוך הציבור להתנהגות שקולה, אחראית וזהירה – במיוחד אגב שימוש בכלים ובאמצעים מסוכנים – יוגשמו מטרות הענישה באמצעות הטלת עונש מאסר בפועל, שיכול וירוצה בעבודות שרות.

18. לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שרות, בהסכמת הנאשם וכמומלץ בחוות דעת הממונה על עבודות השרות מיום 26.4.22. הנאשם ירצה את עבודות השרות בדואר דיזינגוף סנטר, רח' דיזניגוף 50, תל-אביב, 5 ימים בשבוע, על פי טווח השעות המתאפשר בחוק העונשין.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי העונש ביום 21.6.22 שעה 08:00 ביחידת ברקאי, עבודות שרות, מפקדת מחוז מרכז, רמלה.

הנאשם מוזהר כי במידה ולא יפעל על פי הוראותיו ונהליו של הממונה על עבודות השרות, יהיה מוסמך הממונה על עבודות השרות להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השרות והנאשם ירצה את המשך עונשו במאסר ממש.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת אלימות.

ג. פיצוי לנפגע העבירה (ע"ת 1) בסך 25,000 ₪. הפיצוי ישולם ב-15 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל ביום 3.6.22. לא ישולם תשלום במועד יעמוד כל הסכום לפירעון מיידי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ב, 27 אפריל 2022, במעמד ב"כ המאשימה, גב' עדי אבידן, מתמחה, הנאשם ובאת-כוחו.