בפניי בקשה לפטור מאגרה.

1. מנוסחו של כתב התביעה עולה שהתביעה הוגשה נגד הנתבעת שהיא עובדת סוציאלית בעיריית פתח תקווה, בגין "לשון הרע", "סילוף עובדות ללא חוות דעת מאנשי מקצוע מוסמכים" ובגין "הוצאת ילדים ממשפחת אומנה למסגרת חוץ ביתית ללא צו אפוטרופסות"; זאת תוך טענה להתרשלות של הנתבעת במילוי תפקידה.

הסעד המבוקש הוא פיצוי כספי על סך של 200,000 ₪.

בצד התביעה הוגשה בקשה לפטור מאגרה.

1. בית המשפט העליון עמד על הרציונלים שצריכים לעמוד בבסיס הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בהחלטה הדנה בבקשה ליתן פטור מאגרה (רע"א 7659/14 מדינת ישראל נ' רופל. ניתן ביום 11/2/15). מתן פטור מאגרה למי שאינו מצוי ברשימת בעלי הדין הפטורים מאגרה (תקנה 19 לתקנות) או העניינים הפטורים מאגרה (תקנה 20 לתקנות), הריהו בגדר חריג, כשעל מבקש הפטור לעמוד ב-2 תנאים מצטברים: התנאי הכלכלי, לפיו נדרש המבקש להוכיח שאין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה; והתנאי המשפטי, לפיו נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה.
2. התובע הצהיר שאין לו רכוש והכנסתו היחידה היא קיצבת ביטוח לאומי כפי שעולה מדו"ח חשבון עו"ש שצורף לבקשה. על-פי אישור ביטוח לאומי התובע לא עובד ומקבל גימלת נכות.

כן הציג אישור על עיקול שמוטל על חסכון.

באשר להסכם שכירות שצורף ממנו עולה לכאורה יכולת לשלם את דמי השכירות, הסביר התובע כי תשלומים אלו בוצעו בפועל על-ידי אמו.

1. באשר לתנאי המשפטי, יש להבהיר ראשית שקיימת אפשרות עקרונית על-פי הפסיקה להגיש תביעה אישית נגד עובדת סוציאלית, ככל שזו התרשלה בתפקידה, הגם שמנגד עומדת לה האפשרות לטעון לחסינות מכוח סע' 7 לחוק הנזיקין – טענה כזו יש ממילא לברר לגופה.

עוד יש להעיר כי במקרה זה במסגרת התשובה לבקשה לפטור מאגרה נטענו טענות שונות כלפי התובע, אלא שאין בהן כדי לאיין עילת תביעה אפשרית. כך למשל העובדה שהתובע הגיש תביעות רבות ואף חוזרות, לא מאיינת עקרונית עילת תביעה בנוגע לרשלנות; טענת ההגנה של התיישנות טרם הובהרה דיה במסגרת התשובה, כך שלא ניתן על בסיסה לקבוע בשלב זה העדר עילת תביעה.

ועוד, הנתבעת הפנתה להליכים משפטיים שונים בהם לטענתה ניסה כבר התובע לערער למעשה על חוות דעתה וכי ערעוריו נדחו (סע' 17-18 לתשובה; סע' 3 לתצהיר). פרוטוקולים של חלק מההליכים צורפו לתגובה מיום 2/2/21. גם באלה אין לאיין האפשרות להגיש תביעה בגין התרשלות או לשון הרע.

שונה הדבר ביחס לעילות התביעה הנוגעות לעצם ההחלטה על הוצאת בתו של התובע מחזקתו או העברת ממשפחת אומנה למסגרת חוץ ביתית, לגביהן קיימת אפשרות ערעור ולא ניתן להגיש בגינן תביעה אישית נגד הנתבעת כעובדת הסוציאלית שליוותה את ההליך.

1. עיון בסעדים המבוקשים מעלה כי התובע הגיש התביעה לפיצוי לפי הפירוט שלהלן:

פיצוי של 30,000 ₪ בגין סע' א-ה לכתב התביעה. ככל הנראה מדובר בפיצוי בגין לשון הרע;

פיצוי של 70,000 ₪ בגין הוצאת הילדים ללא צו.

פיצוי של 50,000 ₪ בגין עגמת נפש.

פיצוי של 50,000 ₪ בגין שיהוי.

5.1 רכיב הסעד בגין שיהוי לא הובהר כלל בכתב התביעה באופן שספק אם ההליך מגלה עילה בנוגע לאותו רכיב של סעד. רכיב זה לא עומד בתנאי המשפטי ואין ליתן פטור מאגרה בגין אותו רכיב.

5.2 רכיב הסעד הנוגע להוצאות ילדים ללא צו – ככל שיש לראותו כרכיב נזיקי, הרי שלא הובהר מהו הנזק וכיצד חושב גובהו;

אם מדובר בטענה שהילדים הוצאו מחזקת התובע ללא צו, הרי שיש לערער על אותה החלטה לגופה ואין מקום להגיש התביעה נגד העובדת הסוציאלית שליוותה את ההליך. לפיכך גם לגבי רכיב זה לא מגלה התביעה עילה ואין מקום ליתן בגין רכיב זה פטור מאגרה.

5.3 באשר לרכיבים של עגמת נפש ופיצוי בגין לשון הרע – ניתן לראותם לכאורה כרכיבי פיצוי בגין לשון הרע – לגביהם לכאורה יכולה להיות לתובע עילת תביעה, ככל שיוכיח כי הנתבעת פעלה בהתרשלות ו/או ללא צו מתאים ו/או שלא בהתבסס על חוות דעת מתאימות.

בכתב התביעה אין פירוט מספק של המיוחס לנתבעת. מעבר לטענה כללית כי זו התרשלה במילוי תפקידה ושיקרה בבית המשפט, לא ברור מכתב התביעה מהם הדברים שאמרה הנתבעת, היכן אלו נאמרו וכד'.

סע' ב' לכתב התביעה מייחס דברים שאמרה עובדת סוציאלית אחרת. גם בהודעה/בקשה שהגיש התובע ביום 31/1/21 צירף פנייה של עובדות סוציאליות אחרות לועדת תכנון טיפול והערכה. ממילא דברים אלו לא יכולים להיות מיוחסים לנתבעת.

בסע' י' לכתב התביעה טוען התובע לדברים שאמרה הנתבעת בדיון בבית משפט, אלא שלא ברור מהות הדיון, מועדו, אילו דברים נאמרו בו וכד'. בנסיבות אלה לא ניתן כלל לבחון אם היה בדברים משום התרשלות או 'לשון הרע' שיש לייחסו לנתבעת.

בהודעת הבהרה של התובע שהוגשה לתיק ביום 21/1/21 מייחס התובע לנתבעת דברים שאמרה בנוגע ל"תפקוד הורי לקוי" בדיון בועדה בלשכת הרווחה בשנת 2017. אותו דו"ח לא צורף, כך גם לא פרוטוקול אותה ועדה. הדברים שאמרה הנתבעת לא פורטו.

מכל אלה אני מוצא כי ממילא כתב התביעה וההבהרות הנוספות ששלח התובע לתיק בית המשפט לא מבססות עילה ובכלל זה עילת רשלנות או לשון הרע אישיות נגד הנתבעת ולו בראשית ראייה, מן הטעם שלא ברור 'מהו הפרסום' ובאיזו מסגרת נאמר – דברים לקוניים או אמירות בעלמא לא מבססות עילת תביעה בגין לשון הרע (ע"א (י-ם) 4375/97 לטיף נ' בירנבוים; אורי שנהר דיני לשון הרע 420 (1997) וההפניות שם). ממילא אלו גם לא מבססים עילה ברשלנות.

מכל האמור, אף מבלי לבחון את התנאי הכלכלי, אני מוצא שהתובע לא עומד בתנאי המשפטי הנדרש לצורך מתן פטור מאגרה.

התוצאה:

1. אשר על כן, הבקשה למתן פטור מאגרה נדחית.

ניתנת לתובע ארכה לתשלום האגרה תוך 45 ימים מהיום.

לא תשולם האגרה עד אותו מועד כי אז תימחק התביעה, ללא צורך בהתראה נוספת.

ארכה להגיש כתב הגנה 60 ימים לאחר מועד תשלום האגרה.

מאחר שלמרות שביקש בית המשפט פירוט של האינטראקציה בין התובע לנתבעת, הובאו דברים לקוניים שלא ברור מהם מה היתה מעורבותה של הנתבעת עצמה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.