1. לפניי תביעת שיבוב שהוגשה לסך של 7,812 בגין נזקי רכב-רכוש שנגרמו לרכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "הרכב") בתאונת דרכים מיום 6.1.2019. התביעה הוגשה כלפי נתבעת 1 אשר ביטחה רכב גורר מסוג פג'ו דגם בוקסר (להלן: הגורר") אשר אליו הייתה מחובר נגרר (להלן: "הנגרר") המבוטח אצל נתבעת 2. התביעה הוגשה והתבררה בסדר דין מהיר.
2. כפי שעולה מכתבי הטענות, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לנסיבות התרחשות התאונה, ובשאלה הנגזרת בדבר מיהות הנהג האשם בנזיקין בהתרחשותה. כמו כן, קיימת מחלוקת אשר להיקף הנזקים שנגרמו בתאונה.
3. התובעת טוענת, בתמצית, כי הרכב חנה עם דלת פתוחה ולפתע, כך נטען, נהג הגורר ניסה לעבור בכביש הצר וכתוצאה מכך פגע הנגרר בדלת הרכב וגרם ברשלנותו לתאונה.
4. מנגד, הנתבעות טוענות כי דלת הרכב נפתחה במפתיע, באופן מסוכן ובחוסר תשומת לב, וכתוצאה מכך נפגע הנגרר אשר חלף במקום בנתיבו כדין.

דיון והכרעה

1. ביום 15.6.2022 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נשמעו העדויות. מטעם התובעת נשמעה עדות הגב' אילה אורלב, אשר ישבה ברכב בעת קרות התאונה (להלן: "נהגת הרכב"); מטעם הנתבעות העיד מר חאלד קאעדן אשר נהג בגורר (להלן: "נהג הגורר").
2. בפתח הדיון הושגה הסכמת ב"כ הנתבעות כי ככל שייקבע כי חלה אחריות על הנתבעות, זו תחולק באופן שווה ביניהן.
3. בתום שמיעת העדויות סיכמו הצדדים את טענותיהם בקצרה.
4. נהגת הרכב העידה, בתמצית, כי ישבה ברכב, כאשר דלת הרכב פתוחה מעט ואינה טרוקה. לדידה, מאחר שהכביש צר, פגע הנגרר בדלת הרכב, מאחר שהיה צר יותר מהגורר, ודלת הרכב נמשכה החוצה וניזוקה.
5. נהג הגורר העיד, בתמצית, כי נסע בכביש וראה בצד ימין את הרכב חונה. לפתע, כך נטען, נפתחה דלת הרכב ופגעה בצידו השמאלי של הנגרר שהוא צר יותר מהגורר.
6. לאחר שמיעת העדויות, עיון בכתבי הטענות ובמוצגים שהוגשו, ובחינת טענות הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה. האחריות נחלקת בין נהגת הרכב לבין נהג הגורר, באופן שנהגת הרכב אשר ישבה ברכב עם דלת פתוחה לכיוון הכביש (מבלי שניתן היה להבחין בדלת הפתוחה) אחראית לקרות התאונה בשיעור של 70% ואילו נהג הגורר אחראי לקרות התאונה בשיעור של 30%.
7. כמצוות הוראת סעיף 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.
8. אשר לנסיבות פתיחת הדלת, מצאתי להעדיף את גרסת נהגת הרכב על פני גרסת נהג הגורר. עדות נהגת הרכב אשר עמדה על גרסתה שלפיה לא פתחה את דלת הרכב בזמן שעברו בסמוך הגורר והנגרר, אלא ישבה בתוך הרכב והייתה שקועה בטלפון הנייד, כאשר הדלת פתוחה מעט ואינה טרוקה, הותירה רושם מהימן. נהג הגורר אישר בעדותו כי לא ראה את דלת הרכב נפתחת, הגם שבטופסי ההודעה מטעם הנתבעות (שנערכו על יסוד הגרסה שנמסרה על ידי נהג הגורר) נרשם כי נהגת הרכב פתחה את דלת הרכב כאשר עבר הגורר במקום. על כן, אני קובעת כממצא עובדתי שדלת הרכב הייתה פתוחה טרם הפגיעה ולא נפתחה במפתיע.
9. חיזוק לגרסת נהגת הרכב ניתן למצוא בהמשך עדותה אשר לשיחה שקוימה בסמוך לאחר התאונה עם מנהלו של נהג הגורר, אייל, שבמהלכה הודה נהג הגורר באחריות לקרות התאונה וסוכם כי העניין יטופל. נהג הגורר אישר בעדותו שאכן שוחח לאחר התאונה עם מנהלו, וכאשר נשאל על תוכן השיחה השיב אינו זוכר מאחר שחלף זמן רב.
10. הנתבעות לא הוכיחו כי הנגרר צר יותר מהגורר. ההיפך הוכח בעדותה של נהגת הרכב שהותירה, כאמור, רושם מהימן. קביעה זו אף מתיישבת עם העובדה שהגורר עבר בבטחה מבלי שפגע בדלת הרכב הפתוחה, ואילו הנגרר, שהוא רחב מהגורר, פגע בדלת הרכב וגרם לנזקים מושא התביעה. בהקשר זה, העידה נהגת הרכב כי לא צילמה את הגורר והנגרר, אלא את הנזקים שנגרמו לרכב. לעומת זאת, נהג הגורר העיד כי בתמונות שצולמו על ידו בסמוך לאחר התאונה ניתן לראות ככל הנראה את רוחב הנגרר אל מול רוחב הגורר. בטופס ההודעה מטעם נתבעת 1 אוזכר קיומן של תמונות ("יש תמונות של הכל"). אי הגשת התמונות פועלת לחובת הנתבעות, בהתאם להלכה הפסוקה. הנתבעות יכולות וצריכות היו להשאיר ברשותן את התמונות שאוזכרו בטופס ההודעה, ועצם העובדה שנהג הגורר החליף מאז התאונה שלוש פעמים את הטלפון הנייד שבאמצעותו צולמו התמונות אינה מעלה או מורידה, שכן, נהג הגורר העיד ששלח את התמונות שצילם ל"בעל הבית" שמילא את טופס ההודעה. על כן, אני קובעת כממצא עובדתי שהפגיעה בדלת הרכב אירעה על ידי הנגרר, בשל העובדה שהנגרר רחב יותר מהגורר, ומאחר שהנגרר עבר בסמוך לרכב, עד שפגע בדלת הרכב הפתוחה ומשך את דלת הרכב החוצה, כפי שתואר על ידי נהגת הרכב.
11. אינני מקבלת גרסת נהג הגורר שלפיה דלת הרכב פגעה בצידו הימני של הגורר. גרסה זו הובאה בניסיון לבסס את טענת הנתבעות שמדובר בפתיחת דלת באופן פתאומי (שאחרת הנזקים היו נגרמים בחזית הנגרר, או לכל הפחות בפינה הימנית קדמית של הנגרר) ואולם, במהלך העדות אישר נהג הגורר כי לא נגרמו נזקים לנגרר, ואף בטופס ההודעה של התובעת נרשם כי לא נגרמו נזקים לרכב צד ג' (הנגרר). יתרה מכך, כאמור, הנתבעות לא צירפו את התמונות שצולמו בסמוך לאחר האירוע, שבהן ניתן היה להבחין בנזקים שנגרמו לנגרר, ככל שנגרמו. עניין זה פועל גם הוא לחובת הנתבעות.
12. יחד עם זאת, גם נהגת התובעת נושאת באחריות בכל הקשור לתאונה. תקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת כי "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

על פי תקנה 80 הנ"ל, על אדם הפותח דלת חלה החובה לבדוק היטב אם פתיחת הדלת אפשרית, מבלי להפריע למהלך נסיעתם של כלי רכב אחרים הנוסעים באותו כיוון של הכביש. במקרה שלפניי, היה על נהגת הרכב לבדוק היטב אם תנאי הכביש הצר מאפשרים לה לפתוח את הדלת לכיוון הכביש, ונראה כי עדיף היה לשבת בתוך הרכב עם חלון פתוח, מאשר עם דלת פתוחה לכיוון הכביש, לא כל שכן, כאשר דלת הרכב הייתה פתוחה בזווית כה צרה שאינה מאפשרת לנהגים הנוסעים בכביש ועוברים בסמוך להבחין כי דלת הרכב פתוחה.

מכל מקום, מדיניות הפסיקה בפרשנות תקנה 80 הנ"ל היא כי חלה אחריות על הגורם אשר פתח את הדלת, הן במקרה שבו הדלת נפתחה בפתאומיות והן במקרה שהדלת הייתה פתוחה קודם לכן.

ראו: תא"מ (ת"א) 16904-10-09 הפניקס נ' דפני האני ואח' (30.11.2010); תא"מ (נתניה) 20915-07-11 שירביט נ' דניאל חננשוילי ואח' (25.10.2012); תא"מ (ת"א) 43156-03-12 יצחק בלומברג נ' דבורה ידגרוב ואח' (23.5.2013); תא"מ (נתניה) 33812-05-11 שירביט נ' שרה שמש (24.1.2013); תא"מ (ת"א) 23090-08-12 ישיר איי די איי ואח' נ' יאיר זרחין ואח' (16.2.2014).

1. לאור האמור, דעתי היא כי גם נהג הגורר הפר את חובת הזהירות הכללית החלה על כל נהג מכוח תקנה 21 לתקנות התעבורה, שכן, הוא לא הבחין במתרחש לפניו, ולא נקט בכל אמצעי הזהירות המתחייבים, במצב שבו יכול היה לקחת בחשבון שהכביש הצר שבו חונה הרכב בצד הדרך אינו מאפשר מעבר הנגרר, שהוא רחב יותר מהגורר, בין אם דלת הרכב פתוחה ובין אם היא סגורה. נהג הגורר אישר בעדותו שהכביש היה צר. על כן, יש להשית את נהג הגורר אחריות בשיעור של 30%, שכן, יכול היה לבדוק קודם לכן האם הנגרר יכול לעבור בכביש הצר, ועל פי הצורך לפנות לנהגת הרכב שתזיז את רכבה, ואז לעבור בבטחה.
2. אשר להיקף הנזקים, הנתבעות חלקו אמנם בכתבי ההגנה על היקף הנזקים שנגרמו לרכב ואולם, הן לא עשו את מה שמוטל עליהן מבחינה ראייתית, קרי לתקוף את חוות הדעת שמאי התובעת, בין אם באמצעות חקירת השמאי ובין אם באמצעות שומה נגדית. בסיכומי ההגנה לא הועלו טענות אשר להיקף הנזקים.
3. אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, בהתאם לשיעור האחריות היחסי. על הנתבעות לשלם לתובעת, בחלקים שווים ביניהן, את הסכומים הבאים:

(א) פיצוי בסך של 2,344 ₪ (המהווה שיעור של 30% מסכום התביעה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

(ב) שכר עדות נהגת הרכב בסך של 450 ₪ כפי שנפסק בדיון.

(ג) אגרות בית המשפט ששולמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ששולמו ועד למועד התשלום המלא בפועל.

(ד) שכ"ט עו"ד מטעם התובעת בסך של 2,000 ₪.

1. כל הסכומים המפורטים ישולמו לתובעת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.
2. הגזברות תפעל לגביית המחצית השנייה של אגרת בית המשפט ככל שטרם שולמה.

פסק הדין יישלח לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"ב, 15 יוני 2022, בהעדר הצדדים.