1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעות בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 25.08.2020 בין כלי רכב, מ"ר 133-81-802 שבעת התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידו (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מ"ר 203-12-301 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים אשר לאחריות ואשר לנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון הגיעו הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות הכביש בו ארעה התאונה, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40% ואילו נהג רכב התובע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, על פני גרסתו של נהג רכב התובע, שהייתה מהוססת, מתחמקת, ומתפתחת.

5.2. השתכנעתי כי מדובר בשני נתיבים שהמפריד ביניהם הוא אי תנועה שבו עומד עץ גדול כאשר בהמשך שני הנתיבים מתנקזים לכדי נתיב אחד. רכב התובע הגיע מהנתיב השמאלי ואילו רכב הנתבעות הגיע מהנתיב הימיני.

אלא שרכב הנתבעות קדם לרכב התובע במעט והיה על נהג רכב התובע לתת זכות קדימה לרכב הנתבעות אשר מגיע מימינו של רכב התובע, וזאת הוא היה מקיים אילו היה עוצר את רכבו לאור שדה הראייה המוגבל שמימינו, ובכך היה מונע את התאונה. יש לציין כי גרסתו של נהג רכב התובע בנוגע לשדה הראייה המוגבל ולאי עצירת רכבו הייתה מגומגמת ומתחמקת.

חיזוק לכך שרכב הנתבעות קדם במעט לרכב התובע אני מוצא במוקדי הנזק ברכבים – ברכב התובע בפינה הימינית הקדמית וברכב הנתבעות בדלת ובכנף השמאלית האחורית.

5.3. מכאן, שהעיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב התובע.

5.4. עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב הנתבעות מהאחריות לתאונה.

סבורני כי נהגת רכב הנתבעות לא הייתה ערה דיו למתרחש בכביש. היא לא הביאה בכלל חשבון הגעתו של רכב משמאלה חרף הכרתה את המקום וזאת, מאחר שדעתה הייתה מוסחת.

5.5. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובע נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

6. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובע את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 1,376 ₪, שהינו 40% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' כסלו תשפ"ב, 08 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.