1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי בגין נזקי רכוש נטענים שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 30.10.2018 בין כלי רכב, מ"ר 307-38-701 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 42-873-34 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח אחריות לנזקי צד ג', בחזקת ו/או בעלות הנתבעות 2 ו-3 ונהוג בידי הנתבע 4 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא לעניין מוקד הנזק ברכב התובעת, באשר התובעת טוענת כי חלקו האחורי של רכב התובעת הוא שנפגע בתאונה על ידי רכב הנתבעים ואילו הנתבעים טוענים כי רכב הנתבעים פגע פגיעה קלה שבקלות בחלקו הקדמי של רכב התובעת. כמו כן, המחלוקת היא לעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה קוהרנטית, התיישבה עם תמונות שצולמו בזירת התאונה, עם מיקום רכב התובעת בזירת התאונה ועם הפתק אותו השאיר נהג רכב הנתבעים, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שהייתה מהוססת, מתפתחת, בלתי עקבית ולא מהימנה עליי כלל וכלל.

בראש ובראשונה, איני מקבל את גרסתו של נהג רכב הנתבעים לפיה ניסח את הפתק בניסוח לא מדויק וכי התכוון כי חלקו האחורי של רכב הנתבעים פגע בחלקו הקדמי של רכב התובעת. מעיון בפתק כתוב במפורש "נכנסתי בך מאחורה". אמנם בטופס ההודעה על התאונה נכתב כי רכב הנתבעים פגע בחלקו הקדמי של רכב התובעת, אולם יש להביא בחשבון כי טופס ההודעה מטעם הנתבעים מולא בידי נהג רכב הנתבעים כשבעה חודשים לאחר התאונה. סביר כי זכרונו של נהג רכב הנתבעים בסמוך לאחר התאונה היה טוב יותר מאשר זכרונו כשבעה חודשיים לאחר התאונה.

שוכנעתי כי רכב התובעת חנה בצד שמאל של הכביש ולכן ישנה היתכנות של פגיעה בדופן הימינית האחורית ברכב התובעת.

לפיכך, די בכך כדי להוכיח כי רכב הנתבעים פגע בחלקו האחורי של רכב התובעת.

אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 1, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 36,280 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.7% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 1 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ו אדר תשפ"א, 10 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.