בפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעה על סכום קצוב.

יצוין, שברישת הבקשה ביקשו המבקשים גם מחיקת כותרת, אולם מעבר לכך לא הביאו בתצהירם כל נימוק בעניין זה, כך שאין בפניי בקשה לגופה, ולכן איני נדרשת לכך.

רקע וטענות הצדדים

המשיב טוען, שנתן למבקשים הלוואה ביום 21 במרץ 2005 ושהמבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם ולא שילמו את תשלומי ההלוואה כסדרם. לטענתו, המבקשים החלו לפגר בתשלומי ההלוואה כבר בחודש ספטמבר 2010 ומאז ניהלו הצדדים שיחות רבות בנסיון להביא להסדרת החוב, ולאחר שאלה לא צלחו, בשנת 2015 הועבר החשבון לטיפול משפטי לגביית החוב. לאחר ההעברה כאמור, הגיעו הצדדים מספר פעמים להסדרי חוב בגין תביעות הפיגורים. המבקשים לא עמדו גם בהסדרים אלה במלואם, ומדי פעם הפקידו כספים על חשבון החוב. לאור התנהלות לקויה זו של המבקשים, החליט המשיב שאין עוד טעם בהגשת תביעת פיגורים נוספת, החליט להעמיד את מלוא החוב לפרעון מיידי ובהתאם הוגשה התביעה שבפניי.

המבקשים טוענים, שמעולם לא רצו להתחמק מתשלום החוב, אך בשלב המצב הכלכלי הקשה בתקופה זו עקב משבר נגיף קורונה, לא יכלו לעשות כן, עת נאלצו לבחור בין התשלומים עבור מחייתם ומחיית משפחתם לבין תשלום ההלוואה למשיב. המבקשים ציינו שהם מעוניינים לקבל את המלצת הוועדה בהתאם לחוק ההלוואות לדיור על חלוקת תשלום הפיגורים ולאחר מכן להמשיך לשלם את יתרת ההלוואה. המבקשים הודו, שטרם פנו לוועדה כאמור.

דיון והכרעה

מטרת הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתביעה רק במקרים בהם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518), וגם מי שהגנתו דחוקה והסיכוי שהתביעה נגדו תידחה קטן, יקבל רשות להתגונן. ראה לעניין זה ע"א 101/89 עזרא ששון נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ, (5.6.2009)), וזאת להבדיל ממי שהגנתו הינה "הגנת בדים" (ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ש. לוין עורך (1995), בעמוד 676-677).

ההלכה היא, שבשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, בית המשפט אינו צריך לבחון את מהימנות טענות ההגנה, או את האפשרות להוכיחן. "בית המשפט איננו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של הנתבע הן נכונות, אלא עליו לצאת מההנחה שיש אמת בדברי הנתבע ואין לו (לבית המשפט) צורך לבחון את מהימנותו של הנתבע... אם יש בטענות המבקש הגנה כנגד התביעה, אין לשלול ממנו את האפשרות לדיון מלא במשפט עצמו" (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה 12 (2014), 294).

אם כן, בשלב הדיוני בו נמצא ההליך, על בית המשפט לבחון האם יש בטענות המפורטות בבקשת הרשות להגן כדי להקים למבקשים הגנה, ולו דחוקה, מבלי לבחון, בשלב זה, את אמיתות הטענות.

המבקשים מודים שאינם משלמים את תשלומי ההלוואה כסדרם ולמעשה לא העלו טענת הגנה כלשהי כנגד החוב. טענתם כי טרם מימשו את זכותם לפנות לוועדת החריגים אינה יכולה לשמש כטענת הגנה, וזאת בשים לב לכל ההתנהלות בין הצדדים כפי שתוארה לעיל, עת ברור שלא משבר נגיף הקורונה הוא זה שגרם למבקשים להפר את ההסכם, שכן הלה הופר עוד בשנת 2010 והמשיך להיות מופר על אף ההסדרים שנחתמו בין הצדדים במשך השנים.

לאור האמור לעיל, סבורה אני שבהעדר טענות הגנה כלשהן, אין מקום ליתן רשות להתגונן בפני התביעה.

עם זאת, שקלתי האם יש מקום להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה, בהתאם להוראת תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות"), אשר סמכויות הרשמים עודן מעוגנות בהן לאור הוראות המעבר [ראו תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) (תיקון), התשפ"א – 2020 שפורסמו ביום 27.12.20], אך איני מוצאת לנכון לעשות כן בנסיבות דנן. לפי ההלכה, בית המשפט יעשה שימוש בתקנה זו כאשר בסמכות זו כאשר תצהיר ההגנה "כמעט" לא מגלה הגנה, וההגנה נראית על פניה קלושה ביותר או כאשר ההגנה לוקה בחוסר בהירות (ראה לעניין זה רע"א 3532/06 עזבון המנוח יוסף הבי ז"ל נ' בנק הפועלים בע"מ (12.6.2006). אולם, בנסיבות בהן נעשו נסיונות חוזרים ונשנים להסדרת החוב ונחתמו הסדרים אשר הופרו ע"י המבקשים פעם אחר פעם, וכאשר המבקשים מודים שממילא אין באפשרותם לשלם ולו את הפיגורים, איני סבורה שיש מקום להורות על הפקדה, בה לא יוכלו המבקשים לעמוד. כן איני סבורה שיש מקום ליתן רשות להתגונן ללא תנאי, וזאת בשים לב להעדר טענות הגנה ולצורך בניצול יעיל של משאבי מערכת בתי המשפט.

סיכום

בקשת הרשות להתגונן נדחית.

עם זאת, היות שאיני יכולה להתעלם מכך שההפקדה האחרונה בוצעה בחודש פברואר 2020, בסמוך לפני פרוץ משבר נגיף קורונה, ועל מנת ליתן למבקשים שהות לפנות לוועדת החריגים כמבוקש על ידם וככל שהינם זכאים לכך, אני קובעת שהמשיב יגיש פסיקתה לחתימה רק ביום 11 במאי 2021.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשפ"א, 08 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.