22 ספטמבר 2021

1. לפנינו תביעת התובעת, להכיר בפגיעה בברכיה כ״פגיעה בעבודה״ על פי תורת המיקרוטראומה, כאמור בפרק ה׳ לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ״ה-1995 (להלן: ״החוק״).
2. הנתבע דחה את תביעת התובעת. במכתב הדחיה מיום 20.3.2020 פרט הנתבע שלושה טעמים לדחייה. הראשון, לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה אשר הביאו לפגיעה בברכיים. השני, מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתה לתנאי עבודתה. השלישי, מחלתה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
3. ביום 7.7.21 התקיים דיון ההוכחות במסגרתו העידה התובעת מטעמה. מטעם הנתבע לא הובאו עדים נוספים.
4. בהתאם להסכמת הצדדים, הנתבע סיכם טענותיו בעל-פה בתום ישיבת ההוכחות והתובעת סיכמה טענותיה בכתב.

התשתית העובדתית

1. התובעת ילידת 1954.
2. התובעת עובדת כמטפלת בקשישים תשושי-נפש / סיעודיים במסגרת מוסד "קשת" של האגודה למען הקשיש בתל אביב וזאת משנת 1993, משמע כ-28 שנים.
3. התובעת עובדת ששה ימים בשבוע במשמרות של 7-8 שעות. לפעמים עושה משמרת כפולה של 12 שעות. (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 14).
4. במסגרת עבודתה נוהגת להרים ולשאת חולים סיעודיים ובהתאם לעדותה: "אני רוחצת בין 6 ל-7 קשישים במשמרת, אחרי זה אנחנו שמים אותם בחדר אוכל, מכינים את האוכל ומאכילים אותם, וחוץ מזה יש לנו הרבה עבודה, לסדר את המיטות שלהם כל מיני. אני לא לבד מסדרת מיטות. יש חלוקת עבודה של 4 מטפלות שעובדות, יושבים ושומרים עליהם. יש גם סיעודיים ויש תשושי נפש ששומרים עליו שלא יקום ולא יפול. הכל על הברכיים, לפעמים הוא מתנגד." (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 5-9).
5. התובעת גם מחליפה למטופליה טיטולים, מגישה אוכל, מאכילה, משקה את מטופליה, מלבישה אותם, נועלת להם נעליים, שומרת עליהם בחדר האוכל, או כשהם במיטתם.(עמ' 2 לפרוטוקול ש' 10-33).
6. במוסד יש 40 קשישים ובין שלוש לארבע מטפלות כולל התובעת. (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 1-4).
7. הרמת המשקל על ידי התובעת במשך יום העבודה מתבצעת בערך למשך שעתיים-שלוש במשמרת. (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 15-18).

טענות הצדדים

1. התובעת טוענת כי בשגרת עבודתה הקבועה לאורך שנים ארוכות היא ביצעה מאמץ חוזר ונשנה אשר התמקד בברכיה בדרך של העמסת משקל גופם של המטופלים בתנועות כיפוף ברכיים חוזרות ונשנות. עוד טוענת היא כי על אף שהפעולות הרוטיניות היו שונות (רחצה, העברה מהמיטה לכסא, החלפת צרכים, הלבשה) הרי האיבר שנפגע הוא הברכיים ובכל הפעולות הללו עסקינן בתנועה אחת של כיפוף חוזר ונשנה הכרוכה בהעמסת מלוא משקל הגוף של המטופלים על ברכיה מאות פעמים ביום. על כן טוענת התובעת כי הניחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה בברכיה ויש מקום למנות מומחה רפואי לצורך בחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגיעה בברכיה לבין תנאי עבודתה.
2. הנתבע טוען כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה לבסס תשתית עובדתית לקיום פגיעה על דרך המיקרוטאומה בברכיה. התנועות אותן מבצעת התובעת הן מגוונות ואין רצף של תנועות זהות במהותן החוזרות על עצמן על פני רצף של זמן כפי שנדרש בפסיקתו של בית הדין הארצי. בנסיבות הללו, יש מקום לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

1. האם התובעת הניחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי על דרך המיקרוטראומה בנוגע לליקוי בברכיה?

התשתית המשפטית

1. הלכה היא כי פגיעה בעבודה מוגדרת כ"תאונת עבודה", "מחלת מקצוע" או פגיעה מכוח תורת המיקרוטראומה.
2. תורת המיקרוטראומה היא למעשה פיקציה משפטית שמטרתה להרחיב את המקרים שיוכרו כפגיעה בעבודה מצב בו הפגיעה אינה נכללת ברשימת "מחלות מקצוע", שהיא רשימה סגורה ושאינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.
3. לצורך הכרה בפגיעה בעבודה בדרך זו, על המבוטח להניח תשתית עובדתית לכך שטיב הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנגרמו בעבודה. נקבעו לכך כללים בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה. להלן נפרטם.
4. על התובעת להוכיח קיומן של פגיעות חוזרות ונשנות הנמשכות פרק זמן ממושך ובתדירות גבוהה. וכך נפסק בעב"ל (ארצי) 1279/01 כהן – המוסד לביטוח לאומי, (6.1.2004): "ההלכה המשפטית לגבי התשתית העובדתית המיקרוטראומית, הינה, כי יש להוכיח 'פגיעות חוזרות ונשנות זהות דומות במהותן במשך זמן ממושך ובתדירות גבוהה כדי שניתן יהיה להניח אותן בפני המומחה' (דב"ע נו/268 – 0 לוי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ב 504, המפנה לדב"ע מב/90 – 0 שפיר – המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93)".
5. לעניין מהותן של אותן תנועות חוזרות ונשנות ותדירותן הובהר בעב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי – יניב, פד"ע לה 529 (1999) כי התנועות צריכות להיות "זהות במהותן": "....התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".
6. בעב"ל (ארצי) 1078-11-19 כהן – המוסד לביטוח לאומי (7.7.2020) נפסק כי התשתית העובדתית לעילת המקרוטראומה נבחנת "על רקע מכלול התנועות שמבצע המבוטח ובראי משך תקופת ההעסקה. בין שני אלה קיימת זיקת גומלין, כך שככל שמשך ההעסקה הכולל ממושך יותר ניתן להסתפק בפרק זמן קצר יותר במשך יום העבודה שבו מבוצעות התנועות החוזרות והנשנות".

באותו מקרה קבע בית הדין הארצי כי "המערער מבצע מספר פעולות הכרוכות בביצוע תנועות חוזרות ונשנות המשפיעות על הכתף, ולכן גם אם כל פעולה נמשכת כשעה, במצטבר מדובר בפרק זמן של מספר שעות (גם אם לא רצופות), במשך תקופת העסקה בת למעלה מעשרים שנה, ועל כן מתקיימת תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה..... השאלה אם לתנועה מסוימת, כגון חיתוך ירקות ובשר, השפעה על הכתף גם אם היא מבוצעת בגובה השולחן צריכה להיות מופנית למומחה הרפואי, אלא אם כן ברור על יסוד פסיקה קודמת או מטעמים ברורים אחרים כי לא תתכן השפעה של התנועה על האיבר המדובר".

1. עוד נפסק כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה. ובלשון בית הדין הארצי בדב"ע (ארצי) מח/77 – 0 מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988): "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פעולות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים".
2. כמו כן, בהתאם לפסיקה עבודה בתנוחה סטטית שאינה נוחה גם אם לפרק זמן ממושך אינה יכולה להקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה. ראה עב"ל (ארצי) 63/03 אדרי – המוסד לביטוח לאומי, (23.8.2005): "ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על איבר מסוים, אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה".
3. נוסיף ונציין כי בהתאם לפסיקה כאשר מדובר בעבודה מגוונת, הפעולות החוזרות ונשנות במהלך יום העבודה אינן חייבות להיעשות ברציפות, אלא ניתן לבודדן ממכלול הפעולות המבוצעות, כל עוד הפעולות החוזרות ונשנות נעשות בתדירות הנמשכת פרק זמן מספיק לגרימת נזק (ראה: עב"ל (ארצי) 90/06 כובש – המוסד לביטוח לאומי, (2006); עב"ל (ארצי) 465/07 יהודאי – המוסד לביטוח לאומי, (2007)).
4. בכל הנוגע למטפלות סיעודיות ומהות עבודתן, הרי שהנושא נבחן על ידי בית הדין הארצי לא אחת. סיכמה זאת באופן מקיף ממצה כב' השופטת איריס רש בפסק דינה בב"ל (חיפה) 13777-07-16 בלישע-המוסד לביטוח לאומי (21.6.2017). על כן להלן יובא המפורט שם:

"בית הדין הארצי נדרש, לא אחת, לבחינת תביעותיהן של עובדות סיעודיות שסדרי עבודתן היו דומים לסדרי עבודתה של התובעת אשר ביקשו להכיר בפגיעה בגבן מכח תורת המיקרוטראומה. בית הדין קבע וחזר ושנה כי אמנם עבודתן של המטפלות הסיעודיות דורשת מאמץ פיזי ואף כרוכה בהתכופפויות רבות ואולם התנועות אינן זהות במהותן על פני רצף הזמן. המטפלות הסיעודיות מבצעות תנועות מגוונות רבות שאינן רצופות כגון: הלבשת קשישים, העברתם לכסא גלגלים, האכלתם, הפשטתם, רחצתם, החלפת חיתולים, החלפת מצעים וכדומה [ראו למשל: בעב"ל 175/03 רחל סויסה נ' המל"ל (ניתן ביום 26.10.2004); עב"ל 204/06 מרוסיה חיימוב נ' המל"ל (ניתן ביום 22.10.2007); עב"ל 664/08 כרמלה חיימוביץ נ' המל"ל (ניתן ביום 18.5.2009); עב"ל 604/09 ילנה גולצוב נ' המל"ל (ניתן ביום 9.1.2011); עב"ל 208/10 ברכה גלעד נ' המל"ל (ניתן ביום 23.12.2010); עב"ל 21703-04-11 צביה אשוול נ' המל"ל (ניתן ביום 10.5.2012).

ערים אנו גם לפסק הדין שניתן בעב"ל 39738-05-13 נירה צבי נ' המל"ל (ניתן ביום 11.8.2015) (להלן – פרשת נירה צבי) שם הוכרה תביעה של סייעת כוח עזר במחלקה כירורגית בבית חולים ואולם המדובר בנסיבות חריגות הכוללות מספר רב של חולים (36-40 חולים) מתוכם כ – 20 חולים הרתוקים למיטתם, כאשר התובעת שם שמשה כעובדת כח עזר יחידה המופקדת לבדה על סיפוק הצרכים הבסיסיים ביותר של כלל החולים במחלקה. זאת בשונה מענייננו...

...יתר על כן, לאחר פרשת נירה צבי ניתנו על ידי בית הדין הארצי פסקי דין נוספים בהם נדחו תביעות של עובדי סיעוד/סייעות/כח עזר להכרה בפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה וזאת בהעדר תשתית עובדתית לרצף פעולות חוזרות ונשנות הפועלות באופן מוגדר על האיבר שנפגע [ראו: עב"ל 18324-05-14 איריקה חג'יאג נ' המל"ל (ניתן ביום 2.3.2016); עב"ל 35063-06-15 מרגריטה פיזולייב נ' המל"ל (ניתן ביום 8.5.2016) שם נדונה תביעה של עובדת כח עזר בבית חולים מאיר במשך 20 שנה, בנסיבות הדומות לנסיבות שבפנינו; עב"ל 46178-03-16 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.2016)]."

הכרעה

1. יישום ההלכות שנקבעו בפסיקה על עובדות המקרה הנדון מצביע על כך שהתובעת לא הצליחה להניח תשתית עובדתית לקיומה של פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה בכל הנוגע לפגיעה בברכיה, כפי שיפורט להלן.
2. התובעת טענה לפגיעה בברכיה מכוח תורת המיקרוטראומה ולכן עליה להוכיח רצף של תנועות חוזרות ונשנות של ברכיה ושל פגיעות חוזרות ונשנות בהם.
3. פסיקתו של בית הדין הארצי קבעה מפורשות כי יש לבחון כל מקרה לגופו. כאשר בוחנים את עניינה של התובעת, הרי שאין חולק כי ביצעה במשך שנים ארוכות עבודה פיסית מאומצת וקשה. אולם בכל הנוגע לביסוס תשתית עובדתית למקרוטראומה, הרי שמעדות התובעת ומתצהירה עולה כי עבודתה כללה ביצוע פעולות שונות ומגוונות לאורך המשמרת – רחצה, האכלה, הלבשה, החתלה, העברה מהמיטה לכסא, שמירה על המטופל ועוד. מדובר בפעולות שבוצעו לאורך המשמרת שהיא בדרך כלל עד 8 שעות ולכל היותר עבור 10 מטופלים במשמרת. גם אם נבודד את פעולת ההרמה בכל פעולה שביצעה התובעת, משמע נשיאת המטופל באמצעות גופה והעמסת משקלו על ברכיה, הרי שנדמה כי תדירותן אינה מספקת כדי להקים תשתית מיקרוטראומטית. כמו כן, וזה העיקר, בכל פעולה שונה שמבצעת התובעת, התנועות המרכיבות את פעולת ההרמה משתנות בהתאם למשקל החולה ולמידת עצמאותו. כמו כן, התנועות משתנות לפי הפעולות השונות והעומס על הברכיים והירכיים משתנה בהתאם.
4. גם פסיקת בית הדין הארצי בעניין נירה צבי אשר פורטה לעיל אינה מסייעת לתובעת במובן כי בשונה מגב' צבי התובעת טיפלה לכל היותר ב-10 חולים במשמרת ויחד עמה היו עוד שלוש עובדות כך שלא כל הנטל של העבודה הנוספת, כגון החלפת מצעים במיטה וכיו"ב נעשה רק על ידה.
5. זאת ועוד, עיינו בפסקי הדין אליהם הפנתה התובעת בסיכומיה, ולא היה בהם כדי לשנות ממסקנתנו בכל הנוגע לעבודתה של התובעת והפגיעה בברכיה, לאור המפורט לעיל. אכן הוכר כי מיקרוטראומה יכולה להיווצר גם כאשר מבצעים פעולות שונות אולם משתמשים באותו איבר ומבוצעת בו אותה תנועה. אולם כפי שפירטנו לעיל, התנועות אותן מבצעת התובעת בפעולת ההרמה משתנות בהתאם לאופי הפעולה שהיא מבצעת ושיתוף הפעולה של המטופל ובהתאם העומס על הברכיים משתנה. על כן לא ניתן לומר שמדובר בתנועות זהות או דומות במהותן המבססות תשתית ליישום הפיקציה המשפטית – פגיעה לפי עקרון המיקרוטראומה.
6. על יסוד כל האמור לעיל, משלא הוכחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה התביעה נדחית.
7. אין צו להוצאות.
8. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מהיום שפסק הדין התקבל אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשפ"ב, (22 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.