תאד"מ 1482-12-20 לביטוח בע"מ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ ואח'

בפני כב' הרשם בכיר אדי לכנר

העתק החלטת בית משפט מיום י"ב ניסן תשפ"ב 13 אפריל 2022

עיינתי בטענות ואני מורה על קבלת הבקשה באופן חלקי.
אשר לסוגיה הדיונית - תקנה 187 לתקנות תשמ"ד - אינה בתוקף עוד. התקנה הרלוונטית היא תקנה 86 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ושם לא נמצאה כל מגבלה על פסיקת שכר עדים. כך או אחרת, תקנה 187 לתקנות תשמד הגבילה את סכום ההוצאות ושכר העד רק כאשר מדובר על המדינה (סיפא תקנה 187(ב) לתקנות).

לגופם של דברים - ברור כי יש הבדל בין עד המגיע מרחוק (חיפה) ובין עד המגיע "מקרוב", באופן יחסי. הדבר נכון הן בהיבט סכום ההוצאות (כמו דלק וכיוצא בזה) והן בהיבט השכר עצמו (שמטרתו להביא לפיצוי בגין אובדן הכנסה בשל העדות). מטבע הדברים, ההכנסה משתנה לאדם לאדם וממקצוע למקצוע, ואכן זימון עד מומחה, למשל, מצדיק ככלל פסיקת שכר עדות גבוה משמעותית.

מטעם זה, בין היתר, חשובה ההקפדה על סמכות מקומית, כאשר יש להניח כי במקרים רבים עדים יהיו קרובים יותר למקום התרחשות התאונה, ועלות זימונם לעדות בבית משפט הסמוך למקום - תהיה פחותה. הכל כמובן, בכפוף לחלופות שבכללי הסמכות המקומית.

מנגד, מתן עדות בבית משפט היא חובה אזרחית, וייתכן, כמו במקרה דנן, שההפסד לעד יהיה משמעותי באופן יחסי, וודאי שבהשוואה לעד אחר. נדרש אפוא איזון בין הדברים.

בשים לב לכך שלבקשת העד לא צורפה כל אסמכתא, אך ברור ממנה כי השכר שנפסק אינן מאזן בצורה נכונה בין הערכים - מצאתי לנכון לפסוק את שכר העד בסכום כולל של 900 ש"ח.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לעד ולתובעת.