בקשת המבקשות לסלק את התביעה על הסף בטענה שהוגשה בניגוד לכתב ויתור עליו חתמו המשיבים (התובעים), בשל התיישנות, היעדר עילה, אי מיצוי הליכים בפני הערכאות המוסמכות ומניעות.

רקע

כללי

1. המשיבים 1 ו-2 (להלן: "התובעים"; התובע 1 יכונה: "התובע") הגישו את התביעה נגד המבקשות ואחרים.

התובעים היו תושבי הישוב גדיד, שם היו בבעלותם כ-2 דונם חצר פרטית, בית מגורים בשטח של 340 מ"ר וחטיבת קרקע חקלאית מניבה. בשנת 2005 פונו התובעים מהישוב גדיד במסגרת תוכנית ההתנתקות, בהתאם לחוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה – 2005 (להלן: "החוק"), המסדיר את סוגיית הפינוי והפיצוי אשר ישולם למפונים, ביניהם התובעים.

1. לטענת התובעים, מאז פינויים ועד למועד הגשת כתב התביעה, הם מתגוררים בקרוואן-וילה בישוב עין צורים ("הקרווילה"), ולטענתם, הם זכאים לסעדים הבאים:
   1. צו מניעה קבוע לפינוי הקרווילה עד להקניית פתרון קבע למגורי התובעים, לרבות קרקע חקלאית זהה למצב הקודם.
   2. צו עשה לפיצוי בדמות נכס זהה לנכס המפונה.
   3. פיצוי כספי בסכום של 2,689,050 ₪. הסכום חושב לפי חוות דעת שמאי מקרקעין, ארז לביא (להלן: "שמאי התובעים"),^[1] אשר העריך את שווי הפיצוי המגיע לתובעים בהתאם להצעה שנתן מבקר המדינה במסגרת הליך גישור שהתנהל בפניו,^[2] בסכום כולל של 5,910,000 ₪, והעריך את הפיצוי המגיע לתובעים לפי פיצוי שנתי בסכום של 384,150 ₪, אשר חושב לפי תשואה שנתית ממוצעת בהשקעה בקופת גמל לתגמולים בשיעור 6.5% לשנה. סכום התביעה חושב לפי הערכת שמאי התובעים, למשך 7 שנים (סכום הפיצוי שנתבע הוא סכום הפיצוי השנתי הנטען, 384,150 ₪, למשך 7 שנים).

הפיצוי שהתובעים קיבלו ועוד זכאים לקבל על פי החוק

1. להלן יפורטו מנגנוני הפיצוי על פי החוק. התובעים קיבלו פיצויים וזכאים לפיצויים נוספים על פי החוק, בסכום כולל של כ-7.7 מיליון ₪, כפי שיפורט להלן.
2. מנגנוני הפיצוי על פי החוק - רקע נורמטיבי
   1. החוק קובע מנגנוני פיצוי שונים, לרבות פיצויים כספיים,^[3] הסכמי העתקה^[4] ואיתור והקצאה של קרקע חקלאית.^[5]
   2. מימוש מנגנוני הפיצוי על פי חוק נעשה באמצעות פנייה לוועדות זכאות (כהגדרתן בסעיף 10 לחוק, להלן: "ועדת זכאות"), לוועדה מיוחדת (כהגדרתה בסעיף 137 לחוק, להלן: "ועדה מיוחדת") ולמינהלה (כהגדרתה בפרק ב' לחוק, להלן: "המינהלה").

ההליך בפני ועדות זכאות מוגדר בפרק ב' לחוק, לפיו: ועדת זכאות מוסמכת לקבוע את זכאותו של תובע לפיצויים, את היקף הזכאות לפי החוק ואת גובה הפיצוי המגיע לו,^[6] תביעה יש להגיש לוועדת זכאות,^[7] ערעור על החלטת ועדת זכאות ניתן להגיש לבית משפט השלום בירושלים^[8] וערעור על החלטת בית משפט השלום ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים.^[9]

ההליך בפני ועדה מיוחדת מוגדר בסימן ב' של פרק ח' לחוק, לפיו: הוועדה המיוחדת מוסמכת לאשר הגדלת פיצוי במקרים מיוחדים,^[10] לדון בעניינים בקשר להסכמי העתקה,^[11] לאשר תשלום מיוחד^[12] ועוד.^[13] נגד החלטת ועדה מיוחדת, רשאי מבקש לעתור לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים.^[14]

הפרוצדורה בעניין הסכמי העתקה ואיתור והקצאה של קרקע חקלאית, מוגדרת בחוק והסמכויות נתונות לרשויות מינהליות שונות,^[15] והשגה על החלטותיהן ניתן להגיש לבית משפט הדן בעניינים מנהליים (בג"ץ או בית משפט לעניינים מינהליים, לפי הדין הרלוונטי).

1. הסכם העתקה – קיבוץ נווה ים

בשנת 2009, נחתם בין התובעים לקיבוץ נווה ים הסכם מסגרת לקבלה לחברות – גרעין אל הים,^[16] לפיו היו התובעים אמורים להתקבל כחברים בקיבוץ נווה ים, במסגרת הסכם העתקה שהיה אמור להיערך בהתאם לסעיף 85 לחוק. התובעים טענו טענות שונות בקשר להסכם נווה ים והתאמתו לצרכיהם, אך אין מחלוקת שבסופו של דבר ההסכם לא יצא לפועל.^[17]

התובעים מכירים בכך שכיום אין הסכם העתקה אליו הם יכולים להצטרף.^[18]

1. פיצויים כספיים
   1. התובעים הגישו תביעות על פי חוק לוועדת הזכאות ולוועדה המיוחדת, והגישו, ביחד עם אחרים, עתירות לבית משפט לעניינים מנהליים על החלטות הוועדה המיוחדת בו"ע 147/07 וו"ע 162/07.

ביום 15.3.2016 נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להסכם פשרה עם התובעים (ואחרים) בו"ע 147/07 וו"ע 162/07,^[19] לפיו לסילוק סופי ומוחלט של טענות התובעים מכל סוג ומין שהוא באשר לבית המגורים באזור המפונה, זכאים התובעים לקבלת סכום של 724,763 ₪, בכפוף לחתימה על כתב ויתור על תביעות, בנוסח שסוכם בין הצדדים (להלן: "הסכם הפשרה"). התובע אישר שהתובעים קיבלו את הפיצוי על פי הסכם הפשרה, כי היו מיוצגים על ידי עורך דין בהליך וכי בסכום שקיבלו הם רכשו דירה באשקלון, אותה הם משכירים.^[20]

• 1. אין מחלוקת שהתובעים קיבלו פיצויים כספיים על פי החוק בסך של כ-6.8 מיליון ₪,^[21] על פי הפירוט הבא: בגין בית המגורים נקבע לתובעים פיצוי בסכום של כ-2.375 מיליון ש"ח, בנוסף, שולמה לתובעים תוספת פיצוי בגין בית המגורים בסך של 724,763 ₪, על פי הסכם הפשרה, תמורת סילוק כל טענות התובעים בגין בית המגורים; בגין עצם מגוריהם בישוב המפונה, נקבעו לתובעים מענקים לפי חוק בסכום של 395,664 ₪; בגין עסקי התובעים (עסק חקלאות ועסק שירותים), נקבעו להם פיצויים ותשלומים מיוחדים בסך של 3,128,938 ₪ וכן מענקים בגין העתקת הפעילות לאחר הפינוי בסך 287,159 ₪; בגין איבוד מקור פרנסתו של התובע, אישרה הוועדה המיוחדת תשלום מיוחד, חלף מענק דמי ההסתגלות, בסך 10,055 ₪ לחודש לתקופה של 12 חודשים (עקב עבודתו של התובע כרבש"צ היישוב); כמו כן, נקבע לתובעים מענק דמי הסתגלות בגין עסקי התובעים בסך 3,850 ₪ לחודש, לתקופה של 6 חודשים ומאוחר יותר נקבע הארכת דמי הסתגלות בסך כולל של 21,452 ₪.
  2. המבקשות מאשרות שבנוסף לסכומים הנ"ל, התובעים זכאים לפיצוי נוסף על פי החוק, בסכום של כ-900,000 ₪,^[22] בכפוף לתנאים מסוימים.

פיצוי לתובעים על פי הדין הכללי

1. בנוסף לפיצויים שהתובעים קיבלו וזכאים לקבל על פי החוק, אושר להם פיצוי בהתאם לסיכום דברים אשר נחתם ביום 22.04.07 בין חברי כנסת שייצגו את המפונים ונציגים של משרדי הממשלה השונים (להלן: "סיכום הדברים"),^[23] בסכום נוסף של 172,676 ₪,^[24] כמענק מיוחד לסילוק כל תביעותיהם על פי הדין הכללי.
2. עילות תביעה על פי הדין הכללי – רקע נורמטיבי

החוק קבע מנגנון של ייחוד העילה^[25] ומנגנון של ויתור על קבלת פיצוי לפי החוק,^[26] לפיו סעיף ייחוד העילה לא יחול על מי שוויתר על קבלת פיצויים על פי החוק. אולם, בבג"ץ "חוף עזה",^[27] ביטל בית המשפט הגבוה לצדק את הסדר ייחוד העילה והוויתור עליה, ולכן רשאים המפונים לתבוע גם בעילות מהדין הכללי, במקביל לתביעת זכויותיהם על פי החוק.

בהמשך, בעניין "ישועה",^[28] קבע בית המשפט העליון שאין מקום להכיר בעילת תביעה חוקתית של המפונים הנובעת מעצם הפינוי, אלא רק בעילות אחרות המוכרות בדין הכללי:

"[...] השאלה בענייננו היא אם המערערים זכאים מכוח עילת תביעה עצמאית לפיצוי נוסף, מעבר לפיצוי שקיבלו מכוח חוק תוכנית יישום ההתנתקות. וזאת, בגין אותה פגיעה, קרי, הפגיעה הממונית בזכויותיהם עקב פינוי עסקיהם במסגרת ההתנתקות. [...]

הסדרי הפיצויים שנקבעו בחוק יישום תוכנית ההתנתקות, כפי שפורשו מאז ניתן פסק הדין בעניין חוף עזה על ידי בתי המשפט, נועדו אפוא ליתן הגנה מקיפה להיבט הממוני של הפגיעה בזכויות עקב הפינוי, ובמקום שבו אין די בהסדרי הפיצוי המעוגנים בחוק, קיים פתרון בדמות הוועדה המיוחדת והביקורת השיפוטית עליה. לדעתי בנסיבות אלה אין מקום להכיר בעילת תביעה חוקתית למפונים, הנובעת מהפינוי עצמו. [...]

יודגש: דבריי אלה אינם שוללים את האפשרות לתבוע במקרים מתאימים פיצויים על בסיס עילות אחרות המוכרות בדין הכללי, כדוגמת רשלנות, איסור הפלייה או הפרת חובה חקוקה, בגין נזקים שאינם נובעים מהפינוי עצמו (ראו, למשל: ת"א (שלום י-ם) 11768-08 גולן נ' משרד הביטחון (16.11.2010), שבו הסכימה המדינה לפצות את התובעים בגין גניבת ציוד שהיה בבעלותם בשטח המפונה, והדיון נסב רק על היקף הנזק (מבלי להכריע בשאלת החבות); בש"א (שלום ראשל"צ) 4345/08 מדינת ישראל נ' גוטליב (4.2.2009), שבו נקבע כי המדינה עשויה להיות אחראית לנזקים שגרמה ברשלנות למיטלטלין של מפונים)."

1. הסכמה לפיצוי על פי הדין הכללי וכתב ויתור עליו נדרשו המפונים לחתום, כתנאי לקבל הפיצוי
   1. בעקבות בג"ץ חוף עזה,^[29] ניהלו נציגים מטעם המפונים מו"מ בשמם לפיצוי המפונים בגין נזקיהם שלא על פי החוק. בסופו של דבר, הגיעה המדינה להסכמה עם נציגי המפונים כי המפונים יהיו זכאים לקבל פיצוי נוסף, תוך מיצוי זכות התביעה שלא על פי החוק. לצורך קבלת הפיצוי הנוסף, נדרשו המפונים לחתום על כתב ויתור, אשר מהותו הוסברה במכתב מיום 18.04.2007 של עו"ד יהושע שופמן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה), למנכ"ל משרד ראש הממשלה בנושא "תשלום מענק מיוחד תוך מיצוי זכות תביעה ולא על פי חוק יישום תכנית וההתנתקות", (להלן: "המכתב של שופמן").^[30] במכתב נרשם שעמדת המדינה היא שככלל אין עילת תביעה לקבלת פיצוי על פי הדין הכללי אולם, במטרה לסייע לתושבים להיקלט במקומות המגורים החדשים, מוכנה המדינה לשלם סכום כסף נוסף לפיצוי המגיע על פי חוק, לפנים משורת הדין, בכפוף לחתימה על כתב ויתור על זכות תביעה על פי הדין הכללי (למעט עניינים שהמפונים רשאים לבקש להחריג ספציפית מכתב הוויתור). הודגש במכתב שכתב הוויתור אינו חל על תביעות על פי החוק, לרבות הגשת בקשות לוועדה המיוחדת. ב-22.4.07 נחתם סיכום הדברים, המפרט מענקים שונים להם יהיו זכאים המפונים, לסילוק ומיצוי תביעות שלהם ביום הפינוי.
   2. כתב הוויתור עליו חתמו התובעים

התובעים נמצאו זכאים לקבל פיצוי בהתאם לסיכום הדברים, וביום 12.11.14 חתמו הם על כתב ויתור בהתאם לסיכום הדברים – "הסכם בדבר מענק מיוחד, מיצוי זכויות והסתלקות מתביעות" (להלן: "כתב הוויתור"),^[31] לפיו כנגד קבלת סכום של 172,676 ₪,^[32] הם מוותרים ויתור סופי ומוחלט על כל עילת תביעה על פי הדין הכללי. בשל חשיבות הדברים, להלן ציטוט החלקים הרלוונטיים:

"[...] והואיל והתושבים [התובעים, ע.כ.] מבקשים לקבל סכום כסף זה [סכום של 172,676 ₪, ע.כ.], ומסכימים לראות בקבלתו מיצוי מלא וסופי של כל עילת התביעה מכל סוג שהוא שעשויה לעמוד להם כלפי המדינה בשל יישום תכנית ההתנתקות, לרבות בשל החלטת הממשלה על פינוי השטח המפונה, ובשל פינוי השטח המפונה בידי המדינה, פינוי בית המגורים, פגיעה בפרנסה ואיסור כניסה לשטח המפונה, למעט עילה לפי חוק; [...]

4. התושבים מצהירים, ..., שהם רואים במענק המיוחד מיצוי מלא וסופי של כל עילת תביעה מכל סוג שהוא שעשויה לעמוד להם כלפי המדינה, ..., בשל יישום תוכנית ההתנתקות, ..., פינוי בית המגורים של התושבים, פגיעה בפרנסתם ואיסור כניסתם לשטח המפונה, הכל – למעט עילה לפי החוק. קבלת המענק תהווה הסתלקות סופית ומוחלטת מכל תביעה שהיא כאמור לעיל, נגד המדינה, רשות מרשויותיה, עובדיה או גורם אחר הפועל מטעמה, למעט תביעה בעילה לפי החוק. בהסכם זה, 'עילה לפי החוק' כוללת גם זכות הפניה לועדה המיוחדת, לקבלת תשלום מיוחד מעבר לזכאות הקבועה בחוק.

5. אין באמור בסעיף 4 כדי לפגוע בזכאות התושבים להגיש תביעה או בקשה לפי החוק לועדה המיוחדת לפי החוק, לרבות מיצוי זכות הערעור על החלטות לפי החוק, [...]".

התובעים קיבלו חלק מסכום הפיצוי וזכאים לקבלת סכומים נוספים במועדים ובתנאים שנקבעו בכתב הוויתור.

הליכים נוספים שניהלו התובעים

1. בג"ץ 6160/13

ב-10.09.13 הגישו התובעים עתירה לבג"ץ,^[33] בה ביקשו להורות להעמיד לרשותם מקרקעין בתנאים זהים לתנאים שלטענתם הועמדו לרשות חקלאים מפונים אחרים מיישובי גוש קטיף - חלקת אדמה לעיבוד חקלאי ומגרש נוסף בשטח כחצי דונם בבניית בית מגורים או תשלום חלף המגרש.

ביום 27.01.16 ניתן פסק דין בעתירה, לפיו:

"לאחר שמיעת טיעונים ושיג ושיח הודענו לעותרים כי לא ראינו מקום לקבלת העתירה, והם קיבלו המלצתנו למשכה. רשמנו כי האפשרויות המנויות בפסקאות 57 ואילך בתגובת המשיבות 2-1 פתוחות עדיין בפני העותרים, בכפוף להחלטות הגופים הרלבנטיים, ובידיהם להחליט לגביהן תוך 4 חודשים מהיום; מובן כי ככל שיבחרו להמשיך במסלול שבחרו מעיקרא בקיבוץ נוה ים לפי הסכם ההעתקה, בידם לעשות כן, ואנו מקוים כי בהקשר זה מאמצי המפרק המפעיל לשכלול ההסכם ישאו פרי. העתירה נמחקת ללא צו להוצאות".

סעיפים 57 ואילך בתגובת המשיבות 1 – 2 לבג"ץ הנ"ל (להלן אתייחס למשיבות בבג"ץ הנ"ל כ-"המדינה"), מפרטים אפשרויות שונות של התובעים על פי החוק, לרבות הצטרפות להסכם העתקה או הגשת בקשה להקצאת קרקע חקלאית,^[34] בכפוף לתנאים שונים, כגון השבת מענקים שונים שקיבלו, ותוך שהובהר שהמדינה מוכנה לבחון זאת חרף חלוף המועדים להקצאת קרקע חקלאית. כמו כן פורט הסכום שרשאים התובעים לקבל על פי חוק, אם יוותרו על הקצאת קרקע חקלאית.

יודגש שהמדינה הפנתה לאפשרויות השונות העומדות לתובעים על פי החוק ולא הוצעו זכויות מעבר לקבוע בחוק.

1. הליך הגישור בפני מבקר המדינה

התובעים הגישו תלונה לנציבות תלונות הציבור, בה הלינו על כך שטרם נמצא להם פתרון למגורי קבע לו הם היו זכאים, לטענתם, כמפוני גוש קטיף. התלונה הועברה לטיפולו של צוות הגישור בנציבות.

ביום 26.06.19 מסר מבקר המדינה (להלן: "המבקר") הצעה במסגרת הליך הגישור (להלן: "הצעת המבקר").^[35] ההצעה נוסחה כהחלטה אולם אין מחלוקת בין הצדדים שמדובר בהצעה של המבקר, במסגרת הליך גישור.^[36] בהצעתו הציע המבקר שהמדינה תשקול פתרון מסוים עבור התובעים, אשר יהווה פיצוי כספי נוסף לתובעים ולא פתרון למגורי קבע.^[37]

אין מחלוקת שהצעת המגשר לא התגבשה לידי הסכם גישור מחייב.^[38]

עיקרי טענות המבקשות בבקשה לסילוק על הסף

1. לטענת המבקשות דין התביעה להידחות על הסף מהנימוקים הבאים: (-) מניעות והשתק בגין חתימת התובעים על כתב הוויתור והסכם הפשרה; (-) התיישנות; (-) העדר עילה; (-) אי מיצוי הליכים בערכאות המוסמכות; (-) מניעות; (-) שיהוי ניכר.

בעניין הצעת המבקר, נטען שהסעד המבוקש בתשובת התובעים לפיצוי על בסיס הצעת המבקר מהווה הרחבת חזית פסולה, כי הצעת המבקר אינה מקימה עילת תביעה וכי הצעת המבקר הוצעה באופן חסוי לצרכי פשרה ולא השתכללה כדי הסכם.

המבקשות טוענות שהתובעים חתמו על כתב הוויתור ועל הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, וכן קיבלו פיצוי בסך כולל של כ-7 מיליון ש"ח.

כתב הוויתור הוכר על ידי בית המשפט העליון^[39] ונקבע שלשון כתב הוויתור מפורשת, בהירה, גורפת, חד משמעית וכוללת מיצוי מלא וסופי של כל עילת תביעה מכל סוג שהוא שעשויה לעמוד לתובעים כלפי המדינה.

עיקר טענות התובעים בבקשה לסילוק על הסף

1. טענות התובעים לא לגמרי ממוקדות והם לא פירטו את המקור הנורמטיבי לזכויות הנטענות, אלא טענו טענות כלליות, להסכמה להצעת המבקר ותוך התייחסות לחובות נטענים של המדינה במסגרת החוק - שהמדינה התחייבה לספק להם פתרון למגורי קבע, כשלה לאתר להם קרקע זמינה, לא הציעה להם פתרונות אחרים ושהצעות המדינה מעולם לא תאמו את שהובטח לתובעים עם פינויים. יוער שלמרות שהתובעים טענו פעם אחר פעם כי התביעה מבוססת על זכותם לפתרון מגורי קבע, הם לא הפנו למקור הנורמטיבי לזכות נטענת זו.^[40]

מצד אחד מבססים התובעים את התביעה על הצעת המבקר,^[41] ומצד שני טוענים הם שהתביעה מבוססת על זכויותיהם על פי החוק.^[42]

ביחס לכתב הוויתור טוענים התובעים שהוא אינו חוסם אותם מהגשת התביעה. נטען שכתב הוויתור לא בא כדי לוותר על טענותיהם ביחס להתחייבות המדינה לפתרון מגורי קבע עבורם אלא הוא מתייחס רק לפיצוי המגיע לתובעים בגין בית המגורים באזור המפונה. כן נטען, לראשונה בסיכומי התובעים, שכתב הוויתור, שנחתם בזמן שהתובעים היו חתומים על הסכם העתקה, מותנה בקיום הסכם העתקה ומשבוטל הסכם העתקה, בוטל כתב הוויתור.^[43]

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הרלוונטי, הגעתי למסקנה שדין התביעה להימחק על הסף.

התובעים מבססים את התביעה על שני אדנים – זכות נטענת לפתרון קבע למגוריהם, לרבות קרקע חקלאית, זהה למצב קודם הפינוי, והצעת המבקר.

כמפורט לעיל, בעיקרון, לתובעים יש זכות לפיצוי על פי החוק ועל פי הדין הכללי.^[44] התובעים לא פירטו את המקור הנורמטיבי לסעדים הנתבעים וחלק מטענותיהם הן על פי החוק ואחרות הן כלליות, דהיינו אמורות להסתמך על הדין הכללי, לרבות אכיפת הצעת המבקר.

ככל שמדובר בעילות תביעה על פי החוק – דין חלקי התביעה המבוססים על החוק להימחק על הסף משום שבית משפט זה אינו מוסמך לדון בעילות תביעה על פי החוק, אלא על התובעים לפעול בהתאם להוראות החוק.^[45]

ככל שמדובר בעילת תביעה המבוססת על הצעת המבקר – מדובר בהצעה שניתנה במסגרת הליך גישור, אשר לא התגבשה לכדי הסכם מחייב ולכן אינה מחייבת את המבקשות ויותר מכך, התובעים מנועים מלהסתמך עליה.^[46]

ככל שמדובר בעילות תביעה על פי הדין הכללי – התובעים לא פירטו עילת תביעה על פי הדין הכללי ולכן יש לסלק על הסף את חלקי התביעה המבוססים על הדין הכללי, בהיעדר עילה.^[47] נוסף על כך, התובעים חתמו על כתב הוויתור, לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיהם על פי הדין הכללי, ולכן הם מנועים מהגשת תביעה על פי הדין הכללי.^[48]

בג"ץ 6160/13

1. התובעים עתרו לבג"ץ,^[49] בבקשה לסעדים זהים לסעד העיקרי המבוקש בתביעה הנוכחית – לקבל נכס זהה לנכס שהיה להם בישוב המפונה.

בכותרת העתירה, ביקשו התובעים:

"... וליתן טעם מדוע לא תשווה את תנאיהם של העותרים, לאלה של חקלאים אחרים אשר פונו מגוש קטיף בהתאם להוראות חוק יישום תכנית ההתנתקות ... ותעמיד ... לרשות העותרים מקרקעין ו/או זכויות כלהלן - ...

1. חלקת אדמה לעיבוד חקלאי (בשטח של כ-45 דונם) בתחומי קיבוץ נווה ים או בסביבתו או לחילופין: באזור חבל לכיש ו/או באזור היישוב עין צורים.
2. מגרש נוסף בשטח של כחצי דונם לבניית בית או לחילופין תשלום חלף המגרש האמור."

ובהמשך:

"47. אחד מהעקרונות היסודיים שעליהם הושתתו אדניו של החוק ובעיקרו ההוראות הנוגעות לפיצויים למפונים אשר עסקו בחקלאות, היה מתן האפשרות להעמדת נחלה חקלאית חלופית, חלף הנחלה שהיתה באזור המפונה.

48. כל שהעותרים ביקשו מהמשיבה מספר 1 [מנהלת תנופה, ע.כ.], הינו השוואת תנאים ומניעת אפלייה וזאת באמצעות העמדת חצי דונם נוסף ונחלה חקלאית או לחילופין: נחלה חקלאית ופיצוי בגין אי קבלת חצי הדונם הנוסף, ..." (הדגשות במקור).

בית המשפט העליון הבהיר לתובעים שאין מקום לקבלת העתירה והתובעים קיבלו את ההמלצה למשוך את העתירה.^[50]

הגשת העתירה לבג"ץ מלמדת על כך שהתובעים ידעו שבית משפט זה אינו מוסמך לדון בתביעתם להורות למדינה לפצות אותם בנכס זהה לנכס שהיה להם באזור המפונה (להלן: "הסעד העיקרי"). יתר על כן, משבית המשפט הגבוה לצדק הבהיר לתובעים לפני שנים רבות שהם אינם זכאים לקבל את הסעד העיקרי ובעקבות זאת הם משכו את עתירתם, אין זה ראוי שהתובעים חזרו והגישו תביעה לקבלת הסעד העיקרי, סעד הזהה לזה לו הם עתרו בבג"צ.

עילות תביעה על פי החוק

1. אני סבור שאין לבית משפט זה סמכות לדון בעילות תביעה על פי החוק, ועל כן יש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר סמכות בכל הנוגע לעילות תביעה על פי החוק.
2. כמפורט לעיל,^[51] החוק קובע מנגנוני פיצוי ואת הגורמים המוסמכים לדון בכל אחד מהם:
   1. בעניין פיצויים כספיים מוסמכות לדון ועדת זכאות והוועדה המיוחדת; ערעור על החלטות ועדת זכאות ניתן להגיש לבית משפט השלום בירושלים וערעור על החלטותיו ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים; עתירה נגד החלטות הוועדה המיוחדת ניתן להגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים.

ראו ע"א 7703/10:^[52]

"מימוש הפיצוי לפי החוק נעשה באמצעות פנייה לוועדת זכאות, שעל החלטתה ניתן לערער לבית משפט השלום (סעיף 17 לחוק). על פסק דינו של בית משפט השלום ניתן לערער לבית המשפט המחוזי (סעיף 18 לחוק). ועדה מיוחדת רשאית להגדיל את הפיצוי במקרים יוצאי דופן (לשיקול-דעתה של הועדה המיוחדת, ראו: עע"ם 7792/09 כליף תעשיות (1994) בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום ההתנתקות (16.5.2012) (להלן: עניין כליף)), ועל החלטתה ניתן לעתור לבית המשפט לעניינים מינהליים (סעיפים 137(ד)-137(ד1) לחוק)."

וכן עע"מ 8558/13:^[53]

"דרך המלך לקבלת פיצוי על פי החוק היא בהגשת תביעה לוועדת הזכאות. הוועדה מוסמכת לפסוק פיצוי על פי הוראות החוק ובלא שהוקנה לה שיקול דעת לסטות מהן (סעיף 11 לחוק). בנוסף לוועדת הזכאות הוקמה ועדה מיוחדת, אשר נועדה ליתן מענה ל"מקרים חריגים ויוצאי דופן שקיימת בהם הצדקה לחרוג ממסגרת הפיצויים שנקבעו בחוק" (עניין חוף עזה, עמוד 613). במקרים אלה מוסמכת הוועדה המיוחדת להגדיל את הפיצוי ולאשר תשלומים מיוחדים לפנים משורת הדין (סעיף 137 לחוק)."

1. הסמכויות בעניין הסכמי העתקה ואיתור והקצאה של קרקע חקלאית נתונות לגורמים מינהליים שונים, כמפורט בסעיפים הרלוונטיים לחוק, ^[54] והשגה על החלטותיהם יש להגיש לבית משפט הדן בעניינים מינהליים, לפי הדין הרלוונטי.
2. מהאמור לעיל עולה שבית משפט זה אינו מוסמך לדון בתביעות על פי החוק, אותן יש להגיש לגורמים מינהליים כמוגדר בחוק והשגה על החלטותיהם יש להגיש כמוגדר בחוק או בדין הכללי (בעניינים שדרך ההשגה עליהם אינה קבועה בחוק).

על כן, יש לסלק על הסף את תביעת התובעים לקבלת סעדים המבוססים על עילות על פי החוק, בהיעדר סמכות. משמעות הדבר היא שיש לסלק את הסף את הסעד העיקרי המבוקש על ידי התובעים – "פיצוי בדמות נכס זהה לנכס המפונה", המבוסס, לטענתם, על זכויותיהם על פי החוק וכן את הסעדים האחרים, ככל שהם מסתמכים על זכויות על פי החוק.

1. לעניין טענות התובעים בקשר לבג"צ 6160/13 - כאמור, האפשרויות שפורטו בתשובת המדינה לבג"ץ מבוססות על הוראות החוק, וככל שאפשרויות אלה או חלקן עדיין רלוונטיות, על התובעים לנקוט בהליכים על פי החוק.

עילות על פי הדין הכללי (לרבות על פי הצעת המבקר)

1. השתכנעתי שאין להתיר לתובעים להסתמך על הצעת המבקר, משום שמדובר בהצעה שניתנה במסגרת הליך גישור, אשר לא התגבשה לכדי הסכם מחייב, ובנוסף המדינה לא קיבלה את ההצעה, כך שהצעת המבקר אינה מחייבת את המבקשות.^[55] בהמשך לכך, השתכנתי שיש לסלק על הסף את התביעה בכל הנוגע לעילות תביעה על פי הדין הכללי, בהיעדר עילה,^[56] ומשום שהתובעים חתמו על כתב הוויתור, בו ויתרו על עילות תביעה על פי הדין הכללי.^[57]

להלן אפרט את נימוקיי.

1. טענות התובעים בהסתמך על הצעת המבקר

התובעים מבססים את טענותיהם, בין היתר, על הצעת המבקר.^[58] התובעים מתייחסים להצעת המבקר כאילו היא מחייבת את המבקשות ואף טוענים שהיא אושרה בבג"צ 6160/13.

אני סבור שהתובעים אינם יכולים להסתמך על הצעת המבקר, מהנימוקים הבאים:

• 1. הצעת המבקר נמסרה במסגרת הליך גישור ולא התגבשה לכדי הסכם,^[59] לכן התובעים אינם רשאים להשתמש בה כראיה בהליך.^[60]
  2. בכל מקרה, מאחר שהצעת המבקר לא התגבשה לכדי הסכם, אין היא מחייבת את המבקשות.
  3. אין בסיס לטענת התובעים שבמסגרת בג"ץ 6160/13 הנ"ל הסכימה המדינה לפתרון שבהצעת המבקר או שבג"ץ אישר את הצעת המבקר.

פסק הדין בבג"ץ ניתן ביום 27.1.16 והצעת המבקר ניתנה ביום 26.6.19, כך שמובן שבג"ץ והצדדים לא יכלו להתייחס להצעת המבקר ובוודאי שלא יכלו לאשרה.

יתר על כן, בג"ץ מחק את העתירה, תוך שרשם בפניו את אפשרויות שפורטו בתגובת המדינה,^[61] אפשרויות שכולן הן על פי החוק וכפופות להחלטות ואישור הגופים המוסמכים על פי החוק.^[62] בג"ץ לא אישר מתווה דומה להצעת המבקר ואין באמירות שופטי בג"ץ בדיון, תשובת המדינה לעתירה או אמירות ב"כ המדינה בדיון, התייחסות למתווה דומה להצעת המבקר ובוודאי שאין הסכמה למתווה כזה.^[63]

נוכח האמור, אין יסוד לטענה שהצעת המבקר אושרה במסגרת בג"ץ 6160/13 הנ"ל.

יש להעיר שבניגוד לטענת התובעים, הצעת המבקר אינה מציעה פתרון מגורי קבע עבור התובעים, אלא רק תוספת פיצוי כספי.^[64]

נוכח האמור, התובעים אינם רשאים לעשות שימוש בהצעת המבקר ובכל מקרה, ההצעה אינה מחייבת את המבקשות.

1. היעדר עילה בהתאם לדין הכללי

מלבד הסתמכות על הצעת המבקר, התובעים לא טענו לעילת תביעה כלשהי המקנה להם זכות לפיצוי בהתאם לדין הכללי, אלא טענו טענות כלליות לנזקים שנגרמו להם עקב הפינוי, שמשמעותן תביעה חוקתית בשל הנזקים שנגרמו להם מעצם הפינוי, עילה אשר על פי ההלכה, אין להכיר בה.^[65]

ככל שהתובעים טוענים שהרשויות המוסמכות לא פעלו כפי חובותיהן או סמכויותיהן על פי החוק, הרי שמדובר בעילת תביעה על פי החוק ולא עילת תביעה על פי הדין הכללי, ועל התובעים לנקוט בהליכים על פי החוק.

ככל שמדובר בעילה של אכיפת הצעת המבקר, הרי שכפי שפורט לעיל,^[66] הצעת המבקר אינה מחייבת את המבקשות והתובעים אינם רשאים להסתמך עליה.

על כן, יש לסלק על הסף את תביעת התובעים לקבלת סעדים המבוססים על עילות על פי הדין הכללי, בהיעדר עילה.

1. כתב הוויתור

נוסף על האמור, יש לסלק את התביעה על הסף ככל שהיא מסתמכת על הדין הכללי, נוכח חתימת התובעים על כתב הוויתור.

• 1. כתב הוויתור מונע מהתובעים להגיש תביעה נגד המבקשות בעילות על פי הדין הכללי.^[67] נוסח כתב הוויתור ברור וחד משמעי ולפיו התובעים ויתרו ויתור סופי ומוחלט על כל עילת תביעה מסוג כלשהו שעשויה לעמוד להם כלפי המדינה, למעט עילות על פי החוק.

התובעים טוענים שכתב הוויתור לא בא לוותר על זכותם הנטענת למגורי קבע - אם החוק מקנה לתובעים זכות למגורי קבע, כפי טענתם, דבר שאין מקום לדון בו במסגרת ההליך הנוכחי בהיעדר סמכות, הרי שמובן שכתב הוויתור אינו פוגע בזכותם זו, הנובעת מעילה על פי החוק, אך עליהם לפעול למימוש זכותם על פי החוק, בפרוצדורה שקבע החוק.

• 1. לא רק שנוסח כתב הוויתור ברור, אלא שעוה"ד מעיין קדמון, בתם של התובעים, אישרה על גבי כתב הוויתור שהתובעים חתמו על ההסכם בפניה, לאחר שהסבירה להם את תוכנו ומשמעותו המשפטית. התובע אישר שהתובעים חתומים על כתב הוויתור וכי בתו, שהיא עו"ד, אישרה את חתימתם עליו, והסבירה להם את משמעות הדברים.^[68] התובע אינו מכחיש שכתב הוויתור מונע ממנו לתבוע את המבקשות למעט עילות על פי החוק.^[69]

כמו כן, במכתב של שופמן^[70] הוסבר מהות כתב הוויתור והאפשרויות העומדות בפני החותמים עליו, והתובע מאשר שהתובעים חתמו על כתב הוויתור בהתאם לאמור במכתב של שופמן וקיבלו את הפיצוי על פיו.^[71]

• 1. בסיכומיהם טענו התובעים, לראשונה, שהחתימה על כתב הוויתור נעשתה בזמן שהם היו חתומים על הסכם העתקה נווה ים, שכתב הוויתור מותנה בקיום הסכם העתקה ומשבוטל הסכם העתקה, בוטל כתב הוויתור. אין שום בסיס לטענה זו, מהנימוקים הבאים:

1. מדובר בטענה עובדתית, אשר לא נטענה על ידי התובעים בכתב התשובה לבקשה לסילוק על הסף, בתצהיר התובע שהוגש כתמיכה לתשובה ואף לא בעדות התובע בבית המשפט,^[72] אלא לראשונה, בסיכומים שהגישו התובעים, ולכן אין בסיס עובדתי לטענה וכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.
2. התובעים לא טענו שביטלו את כתב הוויתור או שהשיבו את הכספים שקיבלו על פיו.^[73]
3. אין שום אינדיקציה לטענה בנוסח כתב הוויתור. כתב הוויתור מפורט, ברור וחד משמעי ואינו כולל התייחסות להסכם העתקה.
4. כמפורט לעיל, כתב הוויתור אינו מתייחס לוויתור על זכויות על פי החוק, אלא רק לוויתור על זכויות על פי הדין הכללי, בעוד שהזכות להסכם העתקה היא זכות לפי החוק.^[74] לכן, ככל שקיימת לתובעים זכות הקשורה להסכם העתקה או ביטולו, עליהם לפנות לגורמים המוסמכים על פי החוק.

על כן, יש לסלק על הסף את תביעת התובעים לקבלת סעדים המבוססים על עילות על פי הדין הכללי, בשל הוראות כתב הוויתור, עליו חתמו התובעים.

התוצאה

1. נוכח האמור לעיל, הגעתי למסקנה שדין התביעה להימחק על הסף.

התובעים אינם רשאים להתבסס על הצעת המבקר, אשר ניתנה במסגרת הליך גישור אשר לא התגבש לכדי הסכם מחייב והצעת המבקר אינה מחייבת את המבקשות.

דין חלקי התביעה המבוססים על החוק להימחק על הסף משום שבית משפט זה אינו מוסמך לדון בעילות תביעה על פי החוק; דין חלקי התביעה המבוססים על הדין הכללי להימחק על הסף בהיעדר עילה ובשל חתימת התובעים על כתב הוויתור, לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיהם על פי הדין הכללי.

1. בהתחשב בנסיבות התובעים, ישלמו הם הוצאות למבקשות בסכום מופחת של 25,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט על פי דין.

ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ג, 12 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.

1. נספח ט' לכתב התביעה ↑

2. הצעת מבקר המדינה צורפה כנספח ז' לכתב התביעה. ראו להלן סעיף ‎11. ↑

3. פרקים ה' ו-ו' לחוק. ↑

4. סעיף 85 לחוק. ↑

5. סעיף 85א' לחוק. ↑

6. סעיף 11 לחוק. ↑

7. כפי הוראות סעיף 12 לחוק. ↑

8. סעיף 17 לחוק. ↑

9. סעיף 18 לחוק. ↑

10. סעיף 137(ב)(1) ביחד עם סעיף 68 לחוק. ↑

11. סעיף 137(ב)(1) ביחד עם סעיף 85 לחוק. ↑

12. סעיף 137(ב)(2) לחוק. ↑

13. סעיף 137(ב) לחוק. ↑

14. סעיף ס' 137(ד)) לחוק. ↑

15. סעיף 85 לחוק דן בהסכמי העתקה וסעיף 85א' לחוק דן באיתור והקצאה של קרקע חקלאית. ↑

16. נספח ו' לכתב התביעה. ↑

17. עדות התובע, פרוטוקול, עמ' 9, שורה 15. ↑

18. דברי ב"כ התובעים, פרוטוקול, עמ' 14, שורה 22. ↑

19. נספח א' לבקשה לסילוק על הסף. ↑

20. עדות התובע, פרוטוקול, עמ' 7, שורות 10 - 25. ↑

21. דברי ב"כ התובעים בפרוטוקול, עמ' 10, ש' 12. ↑

22. דברי נציגת המבקשות, פרוטוקול עמוד 14, שורה 19. ↑

23. צורף כנספח ב' לבקשה לסילוק על הסף. ↑

24. נכון ל-4.8.11, כאשר הסכום צמוד למדד המחירים לצרכן, בהתאם למפורט בסעיף 11 לסיכום הדברים. ↑

25. סעיף 134 לחוק. ↑

26. סעיף 135 לחוק. ↑

27. בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוץ עזה ואח' נ' כנסת ישראל, 9.6.05. ↑

28. ע"א 7703/10 ישועה נ' מדינת ישראל, 18.6.14. ↑

29. ראו הערת שוליים 27 לעיל. ↑

30. נספח ג' לבקשה לסילוק על הסף. ↑

31. צורף כחלק מנספח ב' לבקשה לסילוק על הסף. ↑

32. נכון ל-4.8.11, כאשר הסכום צמוד למדד המחירים לצרכן, בהתאם למפורט בסעיף 11 לסיכום הדברים. ↑

33. בג"ץ 6160/13 קדמון נ' מנהלת תנופה ואח'. מסמכי העתירה צורפו בבקשה 18. ↑

34. לפי סעיפים 85 ו-85א' לחוק. ↑

35. הצעת המבקר צורפה כנספח ז' לכתב התביעה. ↑

36. יוער שאם אין מדובר בהצעה של המבקר אשר התגבשה לכדי הסכם מחייב בין הצדדים (על כך ראו להלן סעיף ‎22), לא ניתן להגיש את "החלטת" המבקר כראיה בהליך, נוכח הוראות סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה, תשי"ח – 1958, הקובע: "דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי". עוד יוער שאם היה מדובר בתלונה הראויה לבירור לפי סעיף 40(א) לחוק מבקר המדינה, והמבקר היה מוצא שהיא מוצדקת, היה המבקר פועל כפי הוראות סעיף 43 לחוק מבקר המדינה, דבר שלא נעשה. ↑

37. עדות התובע, פרוטוקול, עמוד 8, שורה 27. ↑

38. ראו להלן הערת שוליים 59. ↑

39. ע"א 2530/19 סופר ואח' נ' מדינת ישראל ואח', 18.6.20, בו אושר פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א (ירושלים) 25815-08-12 סופר ואח' נ' מדינת ישראל ואח', 6.1.19. ↑

40. לכאורה, זכות נטענת זו מבוססת על הוראות סעיפים 85 ו-85א' לחוק, אולם סעיפים אלה אינם מקנים למפונים זכות למגורי קבע, אלא אפשרות שאם תצא לפועל, באה במקום חלק מהפיצויים הכספיים על פי החוק. ↑

41. כגון סעיפים 10 ו-16 לתשובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף; סעיף 9 לסיכומי התובעים; וסעיף 41 להשלמת טיעוני התובעים: "התביעה דנן נסובה על קבלת פתרון מגורי קבע עבור המשיבים, בהתאם למתווה של מבקר המדינה ...". ↑

42. כגון סעיף 26 להשלמת טיעון מטעם התובעים: "התובעים יטענו כי 'למעט עילה לפי חוק' – זו העילה שפנו התובעים אל בית משפט נכבד זה ולפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, לפיו התובעים זכאים לקבל את הקרקע החקלאית והמגרש לבניית בית מגורים ...". ↑

43. הטענה שהחתימה על כתב הוויתור הייתה מותנית בקיום הסכם העתקה לא נטענה בתשובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף, בתצהיר התובע שצורף לתשובה ואף לא בעדות התובע בפני בית המשפט. ↑

44. ראו סעיף ‎8 לעיל. ↑

45. ראו להלן סעיפים ‎16 עד ‎19. ↑

46. ראו להלן סעיף ‎22. ↑

47. ראו להלן סעיף ‎23. ↑

48. ראו להלן סעיף ‎24. ↑

49. בג"ץ 6160/13 קדמון נ' מנהלת תנופה ואח'. מסמכי העתירה צורפו בבקשה 18; ראו לעיל סעיף ‎10. ↑

50. ראו לעיל סעיף ‎10. ↑

51. סעיף ‎4 לעיל. ↑

52. ע"א 7703/10 גיא ישועה נ' מדינת ישראל, 18.6.14. ↑

53. עע"מ 8558/13 הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות נ' גולדשמיט, 24.3.15. ↑

54. סעיפים 85 ו-85א' לחוק. ↑

55. ראו להלן סעיף ‎22. ↑

56. ראו להלן סעיף ‎23. ↑

57. ראו להלן סעיף ‎24. ↑

58. ראו סעיף 10 לתשובת המבקשים לבקשה לסילוק על הסף: "תביעת המשיבים נוגעת לשני המגרשים שנקבעו בהמלצת מבקר המדינה במושב נצר חזני, ..."; סעיף 16 לתשובה: "...תביעת המשיבים מתייחסת לפיצוי שמגיע לאחרונים על בסיס החלטתו של מבקר המדינה מיוני 2019 ..."; ודרך חישוב הפיצוי הנתבע - לפי הערכת שמאי התובעים לתשואה השנתית של ערך הצעת מבקר המדינה, למשך 7 שנים לפני מועד הגשת התביעה (דבר תמוה בפני עצמו, בשים לב לכך שהצעת המבקר ניתנה בשנת 2019). ↑

59. ראו: סעיף 77 לכתב התביעה המתוקן: "גם ניסיונו של מבקר המדינה לגשר על הפערים לא צלח כאמור ועל אף שלא חייב הצדדים ..."; וכן: פרוטוקול, עמ' 8, שורה 12 – התובע לא הסכים למחיר; ס' 44 לכתב התביעה המתוקן – המינהלת לא הסכימה להצעת הגישור; ס' 45 לכתב התביעה המתוקן – כדי לאשר את הצעת המבקר, היה צורך בהחלטת הוועדה המיוחדת שתעביר המלצתה לרשות מקרקעי ישראל; ס' 49 לכתב התביעה המתוקן – התובעים דוחים את הצעת המבקר ששמאי מטעם רשות מקרקעי ישראל יקבע את שווי המגרשים; ס' 81 לכתב התביעה המתוקן – אין נפקות חוקית לדרישה שהמגרשים בנצר חזני יימכרו; סעיף 6 לסיכומי התובעים וסעיף 38 להשלמת הטיעון מטעם התובעים – בניגוד להצעת המבקר, הוועדה המיוחדת לא התכנסה; ראו גם נספח ז'1 לכתב התביעה, מכתב ב"כ התובעים מיום 5.4.20, ממנו ברור שהתובעים יודעים שהמדינה לא קיבלה את הצעת המבקר. ↑

60. סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984: "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". ↑

61. ראו לעיל סעיף ‎10. ↑

62. הוויתור היחיד של המדינה היה הסכמה להארכת המועד שנקבע בסעיף 85א' לחוק. ↑

63. פרוטוקול הדיון בבג"ץ 6160/13 צורף בבקשה 18. ↑

64. עדות התובע, פרוטוקול, עמוד 8, שורה 27. ↑

65. ראו פס"ד ישועה, סעיף ‎8 לעיל. ↑

66. ראו לעיל סעיף ‎22. ↑

67. ראו לעיל סעיף ‎9. ↑

68. עדות התובע, פרוטוקול, עמוד 6. ↑

69. עדות התובע, פרוטוקול, עמוד 6, שורה 29: התובע אינו מכחיש שכתב הוויתור מונע ממנו לתבוע את הנתבעות, למעט עילות על פי החוק – "בהמשך כתוב, למעט עילה על פי חוק, אני לא תובע שום דבר שלא מגיע לי על פי החוק". ↑

70. ראו לעיל סעיף ‎9.1. ↑

71. עדות התובע, פרוטוקול, עמוד 7, שורה 8. ↑

72. בעדות התובע, עמוד 6 לפרוטוקול, ב"כ המבקשות הפנתה את התובע לכתב הוויתור ושאלה אותו אם הוא הבין שכתב הוויתור מתייחס לתביעה עתידית, ותובע השיב בשורה 29: "בהמשך כתוב, למעט עילה על פי חוק, אני לא תובע שום דבר שלא מגיע לי על פי החוק", ובהמשך, עמוד 7, שורה 8, העיד: "על סמך מה ששופמן חתמתמו על כתב הויתור וקיבלמו את הפיצוי" (טעויות במקור). כלומר – התובע לא הכחיש שכתב הוויתור תקף, אלא טען שהוא תובע סעדים להם הוא זכאי על פי החוק, אשר הוחרגו מכתב הוויתור. ↑

73. בעדות התובע, עמוד 7, שורה 8 לפרוטוקול, התובע העיד שהתובעים חתמו על כתב הוויתור וקיבלו פיצוי על פיו. ↑

74. סעיף 85 לחוק. ↑