1. לפניי תביעה בסך 5,250 ₪, שעניינה תאונת דרכים, שהתקיימה ביום 29/10/2020, בין שני כלי הרכב מושא התביעה (להלן: "התאונה").

רכב התובעת, מ.ר 55-919-87 (להלן: "האוטובוס"), ורכב הנתבעת 2, מ.ר 3171178 (להלן: "המשאית").

2. לטענת התובעת, בעת שהאוטובוס עקף את משאית הנתבעים, משאית הנתבעים הועמסה בגזם ובפסולת, ועל כן נעה ונטתה לכיוון האוטובוס, וכתוצאה מכך פגעה בו וגרמה לו לנזקים בחלקו הימני, לרבות לשבר בשניים מתוך חלונות האוטובוס.

3. נזקי האוטובוס נבדקו על ידי שמאי מוסמך והוערכו בסך של 3,600 ₪. בנוסף נשאה התובעת בשכ"ט השמאי בסך של 850 ₪.

4. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת, ולטענתם התאונה ארעה כאשר האוטובוס עקף בחוסר זהירות את המשאית, שעמדה במקומה, ופגע בה.

5. ביום 18/10/2021 התקיים לפניי דיון הוכחות, בו העידו נהג האוטובוס ולאחריו נהג המשאית.

דיון והכרעה

6. אין חולק בין הצדדים כי התאונה ארעה, אך המחלוקת היא באשר לנסיבות התרחשותה, כאשר השאלה הטעונה הכרעה הינה – מי מבין הנהגים הנו האחראי לקרותה.

7. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות של שני הנהגים, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מוקד הנזק ועיינתי בכל אשר הובא לפניי, סבורני כי גרסת נהג התובעת לאופן קרות התאונה מסתברת והגיונית יותר מזו של נהג הנתבעים, ואנמק:

8. ראשית, נהג האוטובוס הותיר עליי רושם חיובי ביותר, עדותו הייתה קוהרנטית, מהימנה והתרשמתי כי היא תואמת את העובדות כהווייתן וכן את מוקד הנזק כפי שהוצג בפניי. בעדותו ציין התובע כי: "זו המשאית פה מצד ימין אוספת גזם, זה כביש דו סטרי, אני צופר לו, מתחיל לעקוף אותו, כבר עוקף אותו ואז כשהוא מעמיס את הגזם המשאית התחילה לרקוד ונתנה לי מכה כמעט במרכז האוטובוס. פוצצו (הטעות במקור – נ.ט.ב) מספר חלונות בחלק הימני של האוטובוס". בנוסף, העיד נהג האוטובוס כי הוא נוסע במקום ונתקל במשאיות של גזם פעמיים ביום ורגיל לעקוף אותן כשהן עסוקות באיסוף הגזם, ואין זו הפעם הראשונה שהוא עושה זאת. נהג האוטובוס ציין בעדותו כי לפני שהחל את העקיפה, צפר, על מנת שנהג המשאית יידע כי הוא יוצא לעקיפה, והכין את עצמו לעקיפה כנדרש וכמצופה מאוטובוס. לדבריו, ארגז המשאית נתן מכה לחלונות האוטובוס וכך התנפצו החלונות. משנשאל נהג התובעת מדוע בחר לעקוף את המשאית שעה שהיא חוסמת באופן חלקי את הנתיב, השיב כי באותו יום הייתה אפשרות והיה די מקום על מנת לבצע את העקיפה בבטחה.

9. עדות זו, אשר הייתה כאמור קוהרנטית ומהימנה, תואמת את טופס ההודעה שנמסרה לחברת הביטוח ביום התאונה ובו ציין נהג התובעת: "משאית גזם עמדה בנתיב הימני והעמיסה גזם. התחלתי לעקוף את המשאית. תוך כדי שאני עוקף, ארגז המשאית נטה שמאלה ופגע בשמשות בדופן ימני של האוטובוס". גרסה זו, שנמסרה ביום התאונה, זמן קצר לאחריה, זהה למעשה לעדותו בפני בית המשפט.

10. למעלה מן האמור, עדות נהג האוטובוס מתיישבת עם מוקד הנזק ברכבו, שכן לו הייתה מסתברת יותר גרסתו של נהג המשאית, אשר כלל לא ראה את התאונה בעיניו, ועל כך ארחיב בהמשך, הרי שסביר היה לראות נזקים בחלקו הקדמי של האוטובוס ולא באמצעו.

11. לעומת זאת, גרסתו של נהג הנתבעים, הנתבע 2, לא נמצאה בעיניי כמהימנה וכסבירה כלל וכלל. מצאתי את גרסתו כבלתי הגיונית ואף בלתי מתיישבת עם מוקד הנזק.

12. בעדותו בפניי ציין נהג המשאית כי כלל לא ראה את התאונה בעת התרחשותה, שכן באותה העת הוא היה מחוץ למשאית והיה עסוק באיסוף הגזם, ולשאלת ב"כ התובעת האם נכון הוא הדבר שלא ראה בעיניו את התאונה, השיב בחיוב: "לא ראיתי את האוטובוס, לא ראיתי אותו בכלל ראיתי אותו רק מתי שנעצר", לדבריו, לאחר התאונה נהג האוטובוס התקדם מעט ונעמד עם האוטובוס ופנה אליו על מנת להסב את תשומת לבו בדבר הפגיעה והתאונה, ורק אז למעשה נודע לו על קיומה. גרסתו של נהג המשאית הינה למעשה גרסה שמושתתת על הנחה בלבד ולא על ידיעה או על מה שעיניו ראו, שכן בהגינותו הרבה הודה בפני בית המשפט כי כלל לא ראה את התאונה, שעה ששהה בחלקו האחר של המשאית בחלק המרוחק מהתנועה והיה כולו עסוק באיסוף הגזם הנעשה באופן ידני, וזאת בשונה מנהג האוטובוס, אשר מתאר את התאונה כפי שחזה בה בעיניו.

13. זאת ועוד, בטופס ההודעה של נהג המשאית, אשר כלל אינו נושא תאריך ולא ברור כמה זמן לאחר התאונה נמסר, צוין: "בזמן עמידה בשעת עבודה ברחוב יהלום במודיעין, אוטובוס פגע בי מאחורה בפינה השמאלית של ארגז המשאית".

14. תיאור זה, המופיע בהודעה שנמסרה לחברת הביטוח בתאריך שאינו ידוע, כאמור, לא ברור כיצד ומכוח מה נמסר, שכן נהג המשאית העיד בפניי כי כלל לא ראה את התאונה וכי הוא הבחין באוטובוס לראשונה רק כאשר הוא מצוי סמוך לחלקה הקדמי של המשאית. לשאלת בית המשפט כיצד מתיישבת עצם עדותו והודעתו לחברת הביטוח, ולפיהן נהג האוטובוס פגע במשאית בחלקו האחורי, עם העובדה שלדבריו הוא ראה לראשונה את האוטובוס כאשר הוא צמוד לחלקו הקדמי, השיב הלה כי נהג האוטובוס התקדם על מנת להסב את תשומת לבו לפגיעה.

גרסה זו אינה סבירה בעיניי ואינה הגיונית, שכן, ראשית כלל לא הוצגו בפניי הנזקים הנטענים למשאית בחלקה האחורי, לא הוצגה חוות דעת, לא הוצגו תמונות וכלל לא ניתן לאמת את טענותיו של נהג המשאית ולפיה נגרמו נזקים כלשהם לחלקה האחורי של המשאית (דופן), או לכל חלק אחר של המשאית או כי ההתנגשות ארעה בחלק האמור של המשאית (גם אם לא היה נגרם לה נזק כלל).

זאת ועוד, לא סביר כי נהג האוטובוס, שניות לאחר התאונה, ימשיך לנהוג על מנת להסב את תשומת לבו של נהג המשאית ביחס לתאונה, במקום לעצור ולצאת מהאוטובוס, זאת במיוחד שעה שאין חולק כי באותה העת נהג המשאית היה עסוק באיסוף הגזם וכלל לא נכח במשאית. לפיכך, גרסתו של נהג המשאית אינה נתמכת בכל ראיה שהיא, ואינה מסתברת.

15. כמו כן, וכפי שצוין לעיל, מוקדי הנזק באוטובוס מתיישבים היטב עם טענת נהג האוטובוס, ולפיה, בעודו עוקף את המשאית, היטלטל הארגז בעקבות איסוף הגזם ופגע בחלקו הימני של האוטובוס וגרם להתנפצות השמשות. גרסה זו אף מתיישבת עם עדותו של נהג המשאית ולפיה באותן הדקות הועמסו על המשאית רהיטים כבדים, לרבות ספה ופסולת של שיפוץ. היינו, מדובר בציוד כבד אשר יכול היה לגרום לתזוזות לארגז המשאית. ויש לזכור כי נהג האוטובוס אכן העיד כי המרחק בין הרכבים היה קטן עד מאוד.

16. אציין, כי לא ברור מדוע בשעה שהמשאית חוסמת חלקית את הנתיב, לא מצא לנכון נהג המשאית לדאוג שיהיה עמו אדם נוסף אשר יכוון את התנועה או אותו, ואף לא מצא לנכון להציב קונוסים או סימון כלשהו על מנת שרכבים לא ייצמדו למשאית שעה שיש באפשרותה לנוע בעת העמסת הפסולת והגזם. במיוחד שמדובר במשאית שעסקה באיסוף גזם ופסולת כבדה.

17. הנתבעת לא הצליחה לסתור את גרסת התובעת לפיה במועד התאונה ארגז המשאית אכן נע מצד לצד ופגע באוטובוס בצדו הימני, וכל גרסתו היא למעשה שהעקיפה שהתבצעה, התבצעה בחוסר זהירות כאשר האוטובוס פוגע בחלק האחורי של המשאית וללא קשר לתזוזות של הארגז. זאת כאשר נהג המשאית כלל אינו רואה את התרחשות התאונה ואף לא הציג כל תמונה המעידה על קיומו של נזק כלשהו בחלק האחורי לתאונה או ראיה אחרת מלבד עדותו שלו בתמיכה לגרסתו זו.

18. לפיכך למעשה קיימת בפני בית המשפט גרסה מהימנה אחת, של נהג האוטובוס, אל מול גרסה בלתי מהימנה, בלתי מסתברת ובלתי קוהרנטית, של נהג המשאית אשר כלל לא ראה את התאונה. נהג המשאית לא הצליח לסתור את גרסתו ועדותו של נהג האוטובוס, לא הכחיש כי זה צפר לו בטרם יצא לעקיפה, ולא ראה את מיקומי הרכבים בעת התאונה, ואף ההודעה שמסר לחברת הביטוח מטעמו אינו נושאת תאריך, לפיכך – ומשעדותו לא הייתה מהימנה בעיני, וגרסתו לתאונה לא תמכה בכל עדות חיצונית, הרי שמצאתי להעדיף את גרסת נהג האוטובוס אשר גרסתו תואמת להודעתו מיום התאונה לחברת הביטוח, מתיישבת עם מוקדי הנזק וכאמור, עדותו בפניי הייתה מהימנה והותירה עלי רושם חיובי.

19. נוכח כל האמור לעיל, על יסוד התרשמתי הבלתי אמצעית מעדויותיהם של הצדדים, בצירוף יתר הראיות בתיק, סבורני כי גרסתו של נהג האוטובוס מסתברת יותר מאשר גרסתו של נהג המשאית, ועל כן אני מעדיפה את גרסת נהג האוטובוס וקובעת כי התאונה התרחשה כפי שטענה התובעת.

20. באשר לנזק, התובעת תמכה את נזקיה בחוות דעת שמאי, המעידה על שומת הנזק וחשבון שכר טרחתו של השמאי. על כן התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים האמורים שנגרמו לה בעקבות התאונה.

21. באשר לרכיב הנזק בדבר השבתת האוטובוס, הרי שב"כ התובעת חזר בו מרכיב נזק זה, ועל כן מסכום התביעה יופחת סך של 800 ₪ (סעיף 16ג' לכתב התביעה).

סיכום

22. לאור כל האמור לעיל, אני מורה כי הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 4,450 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 2,200 ₪ אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושתשולם בתום ההליך וכן שכר העד כפי שנפסק בדיון בסך 400 ₪.

הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח העתק פסה"ד לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ב חשוון תשפ"ב, 18 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.