המ"ש 493-12-20 נזיאל נ' מדינת ישראל

בפני כב' השופטת מיכל דוידי

העתק החלטת בית משפט מיום 07 דצמבר 2020

לנוכח המבוקש, ולאחר שנתקבלה תגובת המשיבה, בה ניתנה התייחסות הן לשאלת התשלום והן לשאלת השיהוי, והמדובר בהתייחסות מפורטת, ומאחר שלדידי אכן תשלום הדוח במקרה זה מהווה פסק דין חלוט וסופי, ובעיקר לאור חלוף הזמן המשמעותי ואי מתן הסבר לתשלום, אשר בוצע לפני כ-8 שנים(!), אלא רק ציון נסיבות כלליות, ובהתאם לאמור בעפ"ת 36580-03-19 בו מדובר על שיהוי של למעלה מ-4 שנים בצירוף טענה כללית בדבר אמינות המצלמה, ובו נדחתה הבקשה למתן ארכה להישפט וכן בהתאם לאמור בעפ"ת 52995-03-19 במסגרתו לא ניתנה הארכת מועד להישפט, בעיקר מן הטעם שהבקשה הוגשה בשיהוי של למעלה מ-3 שנים לאחר ביצוע העבירה, ולנוכח העובדה כי במקרה דנן המדובר בשיהוי לתקופה ארוכה הרבה יותר, ללא כל הסבר מניח את הדעת, מורה על דחיית הבקשה.
יצווין, כי על מנת לבסס טענת היעדר המצאה כדין, טענת תשלום בנסיבות מיוחדות או טענה לעניין חשש לעיוות דין, יש לבסס את הדברים באסמכתאות ובתצהירים מתאימים, בעיקר שעה שהמדובר בשיהוי כה ארוך, וכך לא נעשה במקרה דנן.

בנוסף, טיעון בעלמא שנטען לאחר כ"כ הרבה זמן, ולאחר שנעשה תשלום זה מכבר- אינו יכול לעמוד.

ההחלטה תומצא לצדדים.