02 ינואר 2022

1. לפני תביעת התובע, אזרח אריתריאה, אשר הועסק אצל הנתבעת המספקת שירותי קייטרינג לאירועים, מיום 1.7.17 ועד לפיטוריו ביום 31.5.19.
2. בתקופה הראשונה להעסקה, מיום 1.7.17 ועד ליום 31.3.18 הועסק התובע באמצעות חברת זרוע זהב כח אדם בע"מ (להלן – חברת כח אדם), אשר פורקה זה מכבר.
3. ביום 1.4.18 נקלט התובע כעובד הנתבעת. התובע הועסק כעובד שעתי והשתכר 35 ₪ לשעה עד לחודש 12/2018, ומחודש 1/2019 ואילך השתכר סך 40 ₪ לשעה.
4. התובע עתר לתשלום בגין פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים וחלף הפקדות לפנסיה.
5. ביום 7.11.21 התקיים דיון הוכחות במסגרתו העידו התובע, הנתבעת ומר צבי אברמוביץ, בן זוגה של הנתבעת ומי ששימש בזמנים הרלבנטיים מנהל תפעול וכספים (להלן – מר אברמוביץ) .

דיון והכרעה

1. המחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלת זכאותו של התובע לזכויות הנובעות מתקופת עבודתו וסיומה. לצורך הכרעה במחלוקת זו, יש לענות על השאלות הבאות:

האחת – מה היה היקף משרתו של התובע?; השנייה – האם לצורך חישוב הזכויות יש לכלול את התקופה הראשונה בה הועסק על ידי חברת כוח האדם?; השלישית – האם לתובע שולם גמר החשבון בחודש 5/2019?

להלן אדון בשאלות אלו.

היקף המשרה של התובע –

1. לטענת הנתבעת, היקף המשרה של התובע עמד על 78%, כמפורט בטבלה שצורפה כנספח ג' לכתב ההגנה.

מנגד טען התובע, כי אין לקבל חישוב זה שכן הנתבעת לא לקחה בחשבון רכיבים אשר יש לכללם בחישוב כגון חופשה ומחלה וכן הוסיף שהואיל ולא הוגשו דוחות נוכחות לתיק, הרי שיש לקבל את גרסתו לפיה הוא הועסק במשרה מלאה.

1. עיון בתלושי השכר שצורפו כנספח ד' לכתב ההגנה מלמד כי התובע הועסק בהיקף משרה חלקי. חישוב היקף משרתו, לרבות רכיבים אשר מהווים חלף שכר (חופשה, יום בחירות, חגים, מחלה) מוביל לתוצאה לפיה התובע הועסק בממוצע כ- 156 שעות, קרי 85% משרה (ראו עס"ק 68-09 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אלביט (29.11.12); ע"ע 44824-03-16 י.ב שיא משאבים בע"מ נ' ADHENOM BERH TEAMI (4.6.17).
2. אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה בהיעדר דוחות נוכחות יש לקבוע כי הוא הועסק במשרה מלאה שכן בהתאם להלכה הפסוקה תלושי השכר מהווים, דרך כלל, ראיה לאמיתות תכנם למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת (דב"ע מח/146-3 חוג'ירת נ' גל (4.9.88)).
3. לגרסת הנתבעת, אשר לא נסתרה, התובע היה מחתים נוכחות בכניסה וביציאה ממקום עבודה ועל בסיס נתונים אלו שולם שכרו (סעיף 15 לתצהיר מר אברמוביץ). התובע אף הודה בחקירתו כי שכרו שולם בהתאם לתלושי השכר (פרוטוקול, עמ' 4 ש' 27 – 30).

בהיעדר כל טענה כנגד האותנטיות של תלושי השכר הרי שאין מניעה להסתמך על המצוין בהם לצורך קביעת היקף המשרה. משכך, טענת התובע לעניין זה – נדחית.

ותק התובע לצורך חישוב זכויות –

1. כמפורט לעיל, התובע החל את עבודתו בנתבעת ביום 1.7.17 באמצעות חברת כוח אדם אשר העסיקה אותו עד ליום 31.3.18 לאחריו נקלט כעובד הנתבעת.
2. בהתאם לקבוע בסעיפים 12 א (ג) ו- (ד) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, בתום תשעה חודשי העסקה יחשב העובד כעובד של המעסיק בפועל והוותק בתקופת העסקה על ידי קבלן כוח האדם יצורף לוותק העובד בתקופת עבודתו אצל המעסיק בפועל.
3. משכך, לצורך חישוב זכויותיו, יש לקחת בחשבון כל תקופת עבודתו בנתבעת, מיום 1.7.17 ועד ליום 31.5.19, סך הכל 23 חודשים.

תשלום גמר חשבון בחודש 5/2019 –

1. לטענת הנתבעת, לתובע נערך גמר חשבון בחודש 5/2019 ושולם לו סך של 18,234 ₪ בגין שכר עבודה בצירוף זכויות שונות.

התובע הכחיש טענה זו והטעים כי שולם לו בגין שכר עבודה בלבד.

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבכר את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע ואפרט.
2. ראשית, התובע לא הציג גרסה ברורה, אחידה וקוהרנטית אשר לסכום ששולם לו בסיום עבודתו.

במסגרת הדיון המקדמי שהתקיים ביום 4.5.21 טען מר אברמוביץ כי הוא שילם לתובע את הסכום המופיע בתלוש לחודש 5/2019 ואולם התובע טען, מפי ב"כ, כי הוא קיבל "בסביבות 8,000 ₪" (עמ' 1 ש' 16 – 21).

1. בתצהיר עדות ראשית טען התובע "מעולם לא קיבלתי גמר חשבון כנטען על ידי הנתבעת. קיבלתי במזומן רק את שכרי כפי שאמרתי בדיון הראשון בתיק" (סעיף 6 לתצהיר).

במסגרת דיון ההוכחות נשאל התובע כמה כסף הוא קיבל במשכורת האחרונה והשיב : "אני לא זוכר". על אף שטען כי הוא ערך רישום של שעות העבודה והשכר שקיבל וכי דפים אלו נמצאים אצלו בבית, התובע לא הציג רישום זה - עובדה הנזקפת לחובתו (פרוטוקול 7.11.21, עמ' 4 ש' 35 –36, עמ' 6 ש' 1 – 2; ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי פ"ד לה(1), 736).

1. שנית, גרסת התובע לא מתיישבת עם הסכומים המצוינים בתלוש השכר לחודש 5/2019. עיון בתלוש השכר מעלה כי רכיב המשכורת עמד על סך של 5,400 ₪ בצירוף נסיעות בסך של 250 ₪.

יתר הרכיבים המצוינים בתלוש הם בגין זכויות שונות:

יום העצמאות – 251.09 ₪, תחליף גמל – 2,902.54 ₪, פיצויים – 6,812.48 ₪,

חופשה – 645.3 (תמורת חופשה +פדיון), הבראה – 1,973.16 ₪.

1. התובע לא הבהיר כיצד גרסתו בדבר תשלום סך של 8,000 ₪ בגין משכורת בלבד מתיישבת עם הסכומים הנקובים בתלוש, שעה שאין בפי התובע כל טענה הנוגעת לאותנטיות של תלושי השכר.

לשון אחר – על פני הדברים, מגרסת התובע עצמו, עולה כי הוא קיבל סכומים נוספים, מעבר לשכר עבודה.

1. שלישית, התובע הודה בדיון ההוכחות כי הוא קיבל את שכרו במזומן משך כל תקופת עבודתו וכי מר אברמוביץ היה מראה לו כי הוא מקבל את הסכום המופיע בתלוש השכר. כשנשאל, האם הוא הראה לו את תלוש 5/2019, השיב התובע :"אני לא זוכר. היה לנו ויכוח" וכן השיב כי הוא אינו זוכר מהו הסכום ששולם. בהמשך העיד התובע כי הוא אמר למר אברמוביץ שזה לא הסכום שמגיע לו וכתב לו שהוא לא רוצה להגיע לבית המשפט ושייתן לו כל מה שמגיע לו "כי הוא פיטר אותי" (פרוטוקול, עמ' 4 ש' 17 ואילך, עמ' 5 ש' 1 – 8).
2. מר אברמוביץ טען בתצהירו כי ביום 13.6.19 הוא נסע להיפגש עם התובע ומסר לו את התשלום המופיע בתלוש, בסך של 16,935 ₪ (בערכי נטו) במזומן בצירוף תלוש השכר וזאת לאחר שמשך כסף מחשבון הבנק של הנתבעת (סעיפים 31 – 32 לתצהיר).
3. בחקירתו העיד כי הוא משך 10,000 ₪ במזומן ולא יותר "כי אחרת היינו משלמים עמלות גבוהות מידי" והיתרה לתובע שולמה מהמזומן שהיה במקום העבודה. כשנשאל בחקירה חוזרת מה כוללת משכורת העובדים (להבהרת תשובתו לפיה שולם משכורת בלבד), השיב העד: "שעות עבודה, הבראה, חופש נסיעות וכל מה שקבוע בחוק, ובנוסף ההורגות הקבועות בחוק. מס הכנסה, ביטוח לאומי" (פרוטוקול, עמ' 7 ש' 1 -6, עמ' 10 ש' 27 – 36).
4. נוכח גרסתו העמומה של התובע ואי הצגת כל מסמך לתמיכה בה על אף שנטען כי יש ברשותו מסמך כאמור ובשים לב לכך שגרסתו לא עולה בקנה אחד עם המצוין בתלוש השכר ולכך שיש בעדותו לחזק את גרסת הנתבעת לפיה מר אברמוביץ שילם את שכרו של התובע לאחר שהראה לו כי המדובר בשכר המופיע בתלוש - שוכנעתי כי התובע קיבל לידיו, במזומן, את הסכום המופיע בתלוש השכר לחודש 5/2019 אשר כלל תשלום עבור שכר וזכויות נוספות.
5. זה המקום לציין כי לא מצאתי לזקוף לחובת הנתבעת את תשלום השכר במזומן שכן, גרסת הנתבעת לפיה התובע ביקש כי כספו ישולם במזומן לא נסתרה (ראו עדות מר אברמוביץ, פרוטוקול, עמ' 8 ש' 3 – 4) ובנוסף, טענת התובע כנגד הנתבעת לעניין אופן התשלום נוגעת לחודש העבודה האחרון בלבד ולא לכל תקופת העסקה.
6. לעניין זה אוסיף, כי לא מצאתי כל רלבנטיות לטענות התובע הנוגעות לתיעוד התשלום שביצעה הנתבעת לספקיה או למשיכות במזומן מחשבונותיה. העובדה שאין תיעוד לתשלום ששולם לתובע (וספק אם ניתן לראות במשיכת מזומן בסך של 10,000 ₪ כתיעוד לעניין זה), אינה מובילה לבדה למסקנה כי תשלום זה לא בוצע – נוכח כל המפורט לעיל.
7. כללו של דבר – הואיל ושוכנעתי כי התובע קיבל סך של 18,234 ₪ (ברוטו) בחודש 5/2019, הרי שלצורך חישוב זכויותיו יש להפחית את הסכומים שקיבל התובע עבור הזכויות השונות, כמפורט בתלוש השכר לחודש זה.

הזכויות להן זכאי התובע

1. נוכח קביעתי לעיל, להלן פירוט הזכויות להן זכאי התובע, בהתחשב בוותק, שיעור המשרה והסכומים ששולמו בגין כל אחת מהזכויות. אבהיר, כי משלא הוצגו ראיות הנוגעות להיקף המשרה בתקופה שהתובע הועסק באמצעות חברת כוח האדם, יחושבו הזכויות על בסיס היקף משרה של 85% לכל התקופה.
2. עוד אציין כי בכתב התביעה טען התובע לחלותו של צו ההרחבה "בענף התעשייה ו/או הכ"א ו/או הניקיון ו/או המאפייה". עם זאת, משלא הוכח תחולתו של צו הרחבה ענפי ומשהתובע זנח טענה זו בסיכומיו, זכויות התובע יחושבו בהתאם להסדרים החוקיים הכלליים החלים על כל העובדים במשק.

פיצויי פיטורים –

1. אין חולק כי התובע פוטר מעבודתו. בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 11,160 ₪ (186 X 40X 18/12). בסיכומיו טען התובע כי הוא זכאי ל- 13,640 ₪ עבור 22 חודשי העסקה.
2. הנתבעת טענה מנגד כי התובע היה זכאי לסך של 5,690 ₪ בלבד (37 X 182 X 78% X 13/12).
3. נוכח קביעתי לעיל בדבר שיעור המשרה והוותק של התובע, הוא היה זכאי לסך של 11,860 ₪ (40 ₪ X 182 X 0.85 X 23/12). הואיל והנתבעת שילמה לתובע סך של 6,812.48 ₪, התובע זכאי להפרש בסך של 5,047.52 ₪.

פדיון חופשה –

1. בכתב התביעה טען התובע כי הוא מעולם לא יצא לחופשה ועל כן עתר לתשלום סך של 5,760 ₪ (40X18X8). בסיכומיו טען התובע כי הוא זכאי ל- 7,480 ₪ (22 X 8.5X 40) ואולם הודה כי הנתבעת שילמה סך של 3,680 ₪ ועל כן ביקש להעמיד את זכאותו על סך 3,800 ₪.
2. הנתבעת טענה מנגד כי ימי החופשה שולמו לתובע מידי חודש בתלושי השכר והוסיפה כי בחודש 5/2019 בוצע לתובע גמר חשבון על יתרת הימים הצבורים – 2.57.
3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לא שוכנעתי כי התובע זכאי לכל תשלום נוסף ברכיב זה, ואפרט. ראשית, התובע לא הבהיר מדוע הוא זכאי לפדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתו לרבות בגין התקופה בה הועסק באמצעות חברת כוח האדם. אמנם תקופה זו נספרת לצורך חישוב הוותק במקום העבודה אך לא ניתן ללמוד מכך שעל הנתבעת לשאת בחיוביה של חברת כוח האדם לתקופה זו.

לא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי ללמד על כך שהתובע לא קיבל זכויותיו בתקופה זו מה גם שהתובע לא טען בכתב התביעה כי הוא לא קיבל את זכויותיו.

1. שנית, עיון בתלושי השכר ובסיכומי התובע מעלה כי התובע קיבל בתקופת עבודתו בנתבעת (13 חודשים) סך של 3,680 ₪ בגין חופשה (כולל פדיון).
2. אמנם התובע טען בכתב התביעה כי הוא לא יצא לחופשה ואולם טען כי יש לראות בתשלום רכיב זה בתלושי השכר כחלף שכר לצורך היקף משרה ובסיכומיו אף הודה כי יש להפחית סכום זה מתביעתו – משמע, הודה כי הרישום המופיע בתלוש משקף את התשלום שקיבל עבור חופשה. משכך ומשלא נטען וממילא לא הוכח כי המדובר בתשלום שבוצע כחלף חופשה, הרי שיש לדחות את טענתו לפיה הוא לא יצא לחופשה בפועל (עע (ארצי) 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שרותים בע"מ (27.3.06) עע (ארצי) 17760-07-17 אלי פרבר נ' סופר מרקו לימור שלי (22.9.19)).
3. שלישית, תחשיב התובע אינו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 10 (ב)(2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 ועל כן אין לקבלו.

נוכח האמור, הואיל והתובע לא סתר את הרישום בתלושי השכר ומשעל פני הדברים עולה ממנו כי שולמה לתובע מלוא זכאותו (לרבות פדיון חופשה)– הרי שדין תביעתו ברכיב זה להידחות.

דמי הבראה –

1. בכתב התביעה עתר התובע לתשלום סך של 4,483 (427 X7X12/18). בסיכומיו העמיד רכיב זה על סך 3,780 ₪ (378 X5 +378 X6 X10/12).
2. הנתבעת טענה כי בחודש 5/2019 שולם לתובע סך של 1,973 ₪, בעוד שהוא היה זכאי לסך של 1,622 ₪ (4.29 ימיםX 378). לפיכך עתרה לקיזוז סך של 352 ₪.
3. בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות הבראה ונופש, התובע היה זכאי ל- 6.5 ימים. משכך, התובע היה זכאי לתשלום בסך של 2,088 ₪ (6.5 X 378 X 0.85). לאחר הפחתת הסכום ששולם, זכאי התובע לסך 115 ₪.

הפקדות לפנסיה –

1. בכתב התביעה עתר התובע לתשלום בסך 11,160 ₪. בסיכומיו העמיד רכיב זה על סך 6,550 ₪. לטענת הנתבעת, לתובע שולם סך של 2,902.54 ₪ בחודש 5/2019 ולפיכך אין היא חבה בתשלום כלשהו.
2. בהתאם להוראות צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה, התובע זכאי לביצוע הפקדות החל מהחודש ה- 7 לעבודתו. הואיל והוא הועסק בנתבעת באמצעות חברת כוח אדם תשעה חודשים, הרי שיש להחשיב את הוותק שצבר ומשכך זכאי התובע להפקדות החל מהיום הראשון לעבודתו בנתבעת (1.4.18).
3. בהתאם לתלושי השכר, סך השכר לצורך ביצוע הפקדות פנסיוניות עמד בתקופת עבודתו של התובע על סך 81,908 ₪. אשר על כן, התובע היה זכאי להפקדות בשיעור 6.5% ובסך כולל של 5,324 ₪.
4. הואיל והנתבעת שילמה לתובע בגין רכיב זה סך 2,902.5 ₪, הוא זכאי להפרש בסך של 2,421.5 ₪.

דמי חגים –

1. בכתב התביעה עתר התובע לתשלום בגין 14 ימי חג באשר לטענתו הוא לא קיבל בגינם לא קיבל כל תשלום. בסיכומי טענות העמיד רכיב זה על סך 1,487.5 ₪ בגין 5 ימי חג בלבד:2 ימי פסח, יום העצמאות וחג השבועות.
2. הנתבעת טענה מנגד כי התובע לא צירף כל תחשיב ובנוסף כי שולם לו בגין ימי החג להם היה זכאי בהתאם להוראות הדין.
3. צו ההרחבה הכללי החל על כל העובדים במשק (י"פ 4895 התש"ס, 4002) קובע לעניין כי עובד בשכר זכאי לתשלום בגין תשעה ימי חג בשנה, כל עוד ימי החג אינם חלים בשבת וכל עוד העובד עבד יום לפני החג ויום אחרי החג.

בע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק נ' שלג לבן (1980) בע"מ (28.5.07) נפסק, כי משהוכיח העובד כי עבד באופן סדיר, חזקה היא כי הוא זכאי לדמי חג והנטל להוכיח כי נעדר בימים הסמוכים לימי החג מוטל על המעסיק.

1. אין חולק כי התובע היה עובד שעתי, אשר הועסק על פי סידור עבודה שהוכן על ידי הנתבעת. הואיל והנתבעת לא הגישה דוחות נוכחות, הרי שהיא לא עמדה בנטל ההוכחה ועל כן תביעתו של התובע ברכיב זה – מתקבלת.
2. עיון בלוח השנה מעלה כי חג הפסח חל בשבת, בו התובע לא הועסק. לפיכך, התובע זכאי לתשלום בגין 4 ימי חג בסך של 1,190 ₪ (4 X 35 X 8.5).

סוף דבר

1. הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין לידיה את הסכומים הבאים:
2. בגין פיצויי פיטורים - סך 5,047.52 ₪;
3. בגין דמי הבראה – סך 115 ₪;
4. בגין הפקדות לפנסיה – סך 2,421.5 ₪;
5. בגין דמי חגים – סך 1,190 ₪.

סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.6.20 ועד לתשלום בפועל.

1. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה.
2. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים ממועד קבלתו.

ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ב, (02 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.