1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח שמספרו 30152767304 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.
2. כפי שעולה מהבקשה, ביום 25.8.18 נרשם למבקש דוח לאחר שנקלט נוהג ברכב במהירות של 130 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש.
3. לטענת המבקש ביום 29.10.18 פנה למפנ"א, באמצעות בא-כוחו, בבקשה להישפט בגין הדוח נשוא בקשה זו. לדבריו, הגם שהגיש את בקשתו בסד הזמנים הקבוע בחוק, עד ליום זה טרם קיבל כל תשובה מטעם המשיבה. המבקש כופר בביצוע העבירה ומבקשת מבית המשפט להיעתר לבקשתו על מנת למנוע עיוות דין. המבקש צירף תצהיר ומסמכים התומכים בבקשתו.
4. המשיבה התנגדה מבלי להתייחס לבקשה לגופה, לדבריה בשים לב למקום ביצוע העבירה, הסמכות המקומית נתונה לבית משפט לתעבורה בבאר-שבע ומשכך, מבקשת לדחות את הבקשה על הסף.

דיון

1. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

1. אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

ובהמשך:

"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

1. בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).
2. בחנתי את טענותיו של המבקש:

בענייננו, המבקש קיבל את הדוח ביום 25.8.18 ולדבריו, ביום 29.10.18 פעל להגיש בקשה להישפט בדואר רשום, באמצעות בא-כוחו. המבקש תמך את בקשתו בתצהיר כמו גם במסמכים המעידים על משלוח הבקשה בדואר רשום. מצאתי ליתן אמון בעניין זה במבקש ובפרט בבא כח המבקש.

המשיבה כאמור, לא מצאה לנכון להגיב לבקשה לגופה. לא טרחה לעדכן אם בקשת המבקש להישפט התקבלה אצלה, מדוע לא זומן המבקש למשפט כמתבקש או כל תגובה אחרת הכוללת התייחסות לטענות שנטענו לגופו של עניין.

1. על פניו, ממכלול הנתונים שהוצגו על ידי המבקש, עולה כי הבקשה להישפט נשלחה במועד הקבוע בחוק, ודי בכך כדי להצדיק את הארכת המועד להישפט, זאת אף מבלי שהוצגו נימוקים של ממש המלמדים על עיוות דין במידה ולא ינתן למבקש את יומו.
2. הסמכות המקומית נתונה למחוז דרום. בשים לב שמירב הזיקות קושרות את הבקשה לבית המשפט לתעבורה בבאר שבע, ולאור עמדת המשיבה, אני מורה למזכירות להגדיר מחדש תיק זה כתיק השייך לבית משפט לתעבורה בבאר שבע, ואת החלטה זו אני נותנת מתוקף סמכותי, בין היתר, כשופטת בבית משפט לתעבורה בבאר שבע.
3. סיכומו של דבר, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מועד להישפט.
4. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט טבת תשפ"א, 03 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.