1. בפניי תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 27.9.20 בפתח תקווה, בין רכב התובעת מסוג יונדאי מ.ר. 8396014 ( להלן: "רכב התובעת" ), לבין רכב מ.ר. 89390001 הנהוג בידי הנתבע 1, ומבוטח ע"י הנתבעת 2 ( להלן: "רכב הנתבע").

תמצית טענות הצדדים-

2. התובעת טוענת כי בתאריך הנוגע לעניין, בעת ביצוע פניית פרסה במקום המיועד לכך, ולאחר השתלבותה המלאה בנתיב הנסיעה, הגיח רכב הנתבע מרחוב צדדי מבלי לציית לתמרור המורה על מתן זכות קדימה בכיוון נסיעתו, וברשלנותו הבלעדית פגע ברכב התובעת וגרם לנזקים כמפורט בדו"ח השמאי.

3. התובעת עותרת לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצוי בגין נזקים לרכב, שכ"ט שמאי ושכר בטלה בסכום כולל של 8278 ₪. התובעת צרפה לכתב התביעה, בין היתר, חוות דעת שמאי, תמונות נזק ואישור בדבר אי הגשת תביעה.

4. הנתבעים אינם כופרים בהתרחשות התאונה אך גורסים כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי התובעת. לטענת הנתבעים, רכב הנתבע נסע בנתיבו כדין, עת לפתע הגיח רכב התובעת תוך שהוא מבצע פניית פרסה, במהלכה "חצה" מספר נתיבי נסיעה בכיוון נסיעתו של רכב הנתבע וגרם לתאונה ברשלנותו המלאה.

עוד כופרים הנתבעים בגובה הנזק הנטען בכתב התביעה.

דיון והכרעה:

5. במהלך הדיון העידו לפניי התובעת והנתבע.

התובעת העידה כי עמדה ברמזור, עשתה פניית פרסה כשהרמזור התחלף לירוק, השתלבה לנתיב הימני ובהמשך לאמצעי, הנתבע בא מהצד, היה לו תמרור האט ותן זכות קדימה אבל הוא בא כנראה במהירות ונכנס לנתיבה, היא ראתה אותו שניה לפני שפגע בה ולא יכלה לעשות שום דבר. עוד אמרה התובעת שהנתבע פגע ברכבה בדלת הימנית קדמית בחלק הפינתי קדמי שלו מצד שמאל. בחקירה הנגדית הבהירה התובעת שהיא עשתה פרסה לא בצמוד לנתיב השמאלי שכן נוכח זווית הפניה לא יכלה להיצמד לשמאל, עשתה סטייה לנתיב האמצעי ( ע' 2 ש' 19,26 ). כן מסרה שבזמן התאונה היא כבר הייתה מיושרת בנתיבה, כ – 50 מטרים לאחר ביצוע הפרסה ( ע' 3 ש' 5-6 ).

התובעת הציגה סרטון שצלמה מיד לאחר התאונה במסגרתו מצולם הנתבע משוחח עמה והולך עמה באזור זירת התאונה. בשיחה בין התובעת לנתבע, התובעת מטיחה בנתבע שהוא יצא מבלי לתת לה זכות קדימה. הנתבע נשמע אומר שחשב שהיא הגיעה בכלל מנתיב אחר ולא שעשתה פרסה, הוא חושב שהיא נסעה די מהר. עוד נשמע הנתבע אומר, שהוא לא אומר שהתובעת אשמה בתאונה אבל הוא לא יודע אם הוא אשם. בסוף השיחה התובעת שואלת את הנתבע האם להפעיל את הביטוח והוא עונה "קודם כל תגידי לי מה הנזק".

הנתבע העיד כי הצומת מוכרת לו היטב, הוא פנה ימינה והיה לו תמרור האט ותן זכות קדימה. דובר בערב יום כיפור, הייתה תנועה דלילה של רכבים, הוא האט, הסתכל שמאלה וישר ולא היו רכבים. רכב התובעת עשה פנית פרסה ובמקום להיכנס למסלול השמאלי לאחר ביצוע הפרסה היא נכנסה לנתיב האמצעי. הוסיף הנתבע ואמר שהוא לא ראה את רכב התובעת, הוא הסתכל ישר ושמאלה, הוא היה במסלול והיא באה ופגעה בו ( הדגים מפגש בזווית ישרה מקבילה בין שני הרכבים ) (ע' 4 ש' 4-6 וכן ש' 19 ).

הנתבע אישר שהתאונה התרחשה בהמשך המסלול האמצעי, מעבר לטווח שנראה בתמונה ת/1 (ע' 4 ש' 15 ).

הנתבע אישר שיש שדה ראיה מלא בכניסה לצומת ( ע' 4 ש' 25 ) ושנפגע לו מגן פנס קדמי שמאלי ( שם ש' 32 ).

הנתבע הכחיש שאמר לתובעת שלא תפעיל ביטוח ותשלח לו את הצעת התיקון לרכבה ( ע' 5 ש' 8-9 ). לא הוצגו תמונות נזק לרכבו של הנתבע.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת העדויות שנשמעו בפניי ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו מטעם הצדדים, לרבות תמונות רכב התובעת והסרטון שצולם אחרי התאונה, אני מעדיפה את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע, וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, כל זאת נוכח עיקרי הטעמים הבאים:

א. הנתבע שב והדגיש בדבריו כי התובעת התרשלה בכך שפניית הפרסה שלה לא בוצעה כך שנצמדה לנתיב השמאלי ביותר עם השלמת הפניה. דא עקא, מתמונת הזירה ת/1, מעדות הנתבע ומעדות התובעת, עולה בברור כי אין מדובר במקרה בו התרחשה התאונה במהלך ביצוע פניית הפרסה עצמה, נוכח זווית הפניה של התובעת, אלא במקרה בו התובעת כבר התיישרה בנתיב האמצעי טרם התאונה, נסעה עשרות מטרים לאחר השלמת הפניה ואז נפגעה בצדה הימני מרכבו של הנתבע. בנסיבות אלו, ובניגוד לגרסת הנתבע, הגורם לתאונה איננו העובדה שהתובעת נסעה בנתיב האמצעי במקום בנתיב השמאלי, אלא העובדה שהנתבע פנה ימינה מבלי לתת זכות קדימה לרכב התובעת, שנסע ישר בנתיב האמצעי.

ב. גרסת התובעת נמסרה בביטחון, בצורה עקבית ונטולת סתירות, תוך הדגמה של מנחי הרכבים, והיא זכתה לאמוני. הגרסה עולה בקנה אחד עם דברי התובעת לנתבע בזירה מיד לאחר התאונה, כפי שניתן ללמוד מצפיה בסרטון.

בניגוד לזאת, הנתבע לא השכיל להדגים את מנחי הרכבים בתאונה בצורה המתיישבת עם מיקום הפגיעה ברכב התובעת ולא הציג תמונות הנזק ברכבו. הנתבע טען כי אינו זוכר דברים שהוקלט אומר בסרטון לאחר התאונה ואף הכחיש מפורשות שאמר לתובעת שלא תפעיל את הביטוח אלא תעדכן אותו קודם לכן בגובה הנזק, אף שהוא נשמע אומר את הדברים לקראת סוף הסרטון. נראה כי הנתבע התכחש בעדותו לאמירות שאמר מיד אחרי התאונה, שכן אלו מצביעות על תובנה שלו בדבר אחריותו לתאונה.

ג. הנתבע אישר בסרטון שכלל לא ראה מאין הגיע רכב התובעת ואף בעדותו טען שלא ראה את התובעת לפני התאונה "משום שהייתה מאחוריו". עובר לתאונה התובעת לא הייתה מאחורי הנתבע, שכן הפגיעה ברכבו היא בצד הקדמי של הרכב והפגיעה ברכב התובעת הנה בדלת הקדמית ימנית. על הנתבע הייתה מוטלת החובה לתת זכות קדימה לתנועה בדרך אליה השתלב, על כלל מסלוליה, והעובדה שהוא לא הבחין ברכב התובעת טרם התאונה מלמדת שהוא התרשל בנסיעתו, ככל הנראה משום שלא הביט לכל הכיוונים, כנדרש, טרם פנה ימינה ונכנס לנתיב בו נסעה התובעת.

ד. תמונות הנזק לרכבה של התובעת מתיישבות עם גרסת התובעת ופחות מתיישבות עם גרסת הנתבע. העובדה שרכב התובעת נפגע בדלת הקדמית ימנית, כאשר מוקד הפגיעה נראה בסמוך לידית הדלת, מלמדת על כך שבזמן שרכב הנתבע נכנס לנתיבה של התובעת, היא כבר חלפה עם חזית רכבה על פניו ולפיכך היה עליו להבחין בה ולהימנע מכניסה לנתיבה.

ה. כעולה מן הסרטון, מיד לאחר התאונה אמר הנתבע לתובעת שהוא לא אומר שהיא אשמה בתאונה. בסוף אותה שיחה שאלה התובעת את הנתבע האם להפעיל את הביטוח והוא ענה "קודם כל תגידי לי מה הנזק". תגובותיו ודבריו של הנתבע זמן קצר לאחר התאונה מצביעים על כך שבסמוך לאחר האירוע, בניגוד לגרסתו הנחרצת בביהמ"ש, לא סבר הנתבע שהתובעת אשמה בתאונה אלא הבין שיש לו אחריות למה שקרה.

7. נוכח האמור עד כה, אני קובעת שהתאונה ארעה כתוצאה מכך שהנתבע לא נתן לתובעת זכות קדימה בעת שפנה ימינה והשתלב בנתיב בו נסעה התובעת, זאת בניגוד להוראת תמרור שהורה לו לתת זכות קדימה.

להוכחת הנזק שנגרם לה, הציגה התובעת את תמונות רכבה, חוות דעת שמאי וכן מסמך בדבר אי הגשת תביעה.

הנטל להוכיח את כלל רכיבי הנזק הנתבעים מוטל על כתפי התובעת.

הנתבעים לא הגישו בקשה לחקור את שמאי התובעת וחוות דעת השמאי לא נסתרה בראיות הנתבעים.

מנגד, התובעת לא הציגה ראיות בדבר הנזק שנגרם לה בגין "שכר בטלה והוצאות שונות בסך של 2000 ₪".

בהמשך לזאת, אני קובעת שהוכח בפניי כי כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת נזק בסך של 6278 ש"ח בגין נזק ישיר לרכב, ירידת ערך ושכ"ט שמאי.

על הנתבעים לפצות את התובעת בסכום זה, לרבות הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בגובה של 2700 ₪.

סכום פסק הדין ישולם תוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים בדואר רשום לפי הכתובות המופיעות בכתבי הטענות.

ניתן היום, י' כסלו תשפ"ב, 14 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.