1. בפני בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נ"ח] התשכ"א – 1961.
2. נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק 521-12-20 לפיו מואשם המשיב בעבירה של נהיגה בשכרות, וזאת מכוח סירובו ליתן דגימת שתן לצורך איתור סמים.
3. ב"כ המבקשת עתרה לפסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לטענתה, מעיון בחומר הראיות עולה, כי מדובר באדם מסוכן לשלום הציבור, וכי קיים יסוד סביר לחשש, כי המשך נהיגתו של המשיב תסכן את שלום הציבור והמשתמשים בדרך.
4. ב"כ המשיב טענה, כי לא היה חשד סביר המצדיק דרישה מהמשיב לתת בדיקת שתן, והפנתה לכתב האישום בו צויין בסעיף א' 1, כי המשיב נעצר לבדיקה שגרתית.

עוד טענה ב"כ המשיב, כי בשלושת דוחות הפעולה לא רשמו השוטרים מדוע עצרו את נהיגת המשיב.

1. מנגד ב"כ המבקשת השיבה, כי כתב האישום מבוסס על חומר מודיעיני שהתקבל, וכי המבקשת קיבלה ארכה של 45 ימים להגשת תעודת חיסיון בתיק.

הדיון

1. בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לפסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים, על ביהמ"ש לשאול עצמו תחילה האם ישנן ראיות לכאורה. אם התשובה לשאלה זו הינה חיובית, עליו לבחון האם מדובר בנהג מסוכן שיש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את הציבור.
2. עפ"י חומר הראיות, השוטרים הורו למשיב לעצור מנהיגתו, על סמך מידע מודיעני שלגביו התבקשה אורכה להמצאת תעודת חסיון וביהמ"ש נתן האורכה המבוקשת.
3. כבר נפסק, כי ככלל, ידיעה מודיעינית, יכולה לבסס את החשד הסביר, הנדרש על מנת ששוטר יהא רשאי לדרוש מנהג למסור לו דגימת דם או שתן, לשם בדיקת סמים או אלכוהול.

כך נקבע בעמ"ת (ת"א) 30596-08-10 מדינת ישראל נ' אמנון כהן, מיום 18.8.10, מפי כב' סג"הנ כב' השופט ד"ר מודריק, כי: "לדידי, מידע מודיעיני אכן יכול לבסס חשד כלפי אדם שהמידע דובר בו והעובדה, שהמשיב סירב לתת דגימה לפי דרישת השוטרים, הקימה בסיס להגשת כתב האישום נגדו". יצויין, כי גם באותו עניין, לא הוצג בפני בי"המש המידע או מקור המידע אלא רק דוחות הפעולה של השוטרים ועל כן יפים הדברים לענייננו.

1. נוסף לכך, הנאשם סירב לבצע בדיקת מאפיינים, סירוב זה מהווה חיזוק לראיות התביעה ובתוך כך לראיות התומכות בחשד הסביר.

ככלל, התנהגות חשוד, יכולה להוות ראיית חיזוק לראיות התביעה, כמו שחשוד השותק בחקירתו יכול לחזק את ראיות התביעה כנגדו, הגם שזכותו עפ"י דין לשתוק בחקירתו.

אומנם, זכותו של נהג לסרב להשתתף בבדיקת מאפיינים, אולם עצם הסירוב, כהתנהגות חשוד, יכול לשמש חיזוק לראיות האחרות.

1. המסגרת המתאימה לבחינה מעמיקה של מכלול הראיות ובכלל זה של קיומו של חשד סביר בידי השוטרים שעקבו אחרי המשיב, וסבירותו של החשד מבחינה אובייקטיבית, היא במסגרת שמיעת הוכחות בתיק העיקרי ולא במסגרת הדיונית הנוכחית, בה בודק בית המשפט אך ורק אם קיימת תשתית ראייתית לכאורית לפסילה עד תום ההליכים.
2. בית המשפט אינו נדרש כאן, למשקלן של הראיות לכאורה ולמהימנות העדים, כל שעליו לבחון הוא את הפוטנציאל ההוכחתי הגלום בראיות לכאורה המצויות בפניו ואת סיכויי ההרשעה שהן מקימות.

ר' בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, בש"פ 8803/07 נימר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 10426/07 זוארץ נ' מדינת ישראל , בש"פ 3742/08 עובייד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (20/05/08).

1. עפ"י חומר הראיות, שלושה שוטרים ביצעו פעולת בילוש על סמך הוראה, שניתנה להם מרכז המודיעין בשם שמעון, לאור מידע שקיבל, כי המשיב חשוד בנהיגה בשכרות או בסמים. לפיכך, עקבו אחר המשיב ולאחר שנצפה על ידם נוהג, הורו לו לעצור בצד. השוטרים, זיהו אותו והסבירו לו כי הוא מעוכב בגלל היותו חשוד בנהיגה בשכרות. המשיב נלקח לתחנה, שם נדרש לבצע בדיקת מאפיינים ובדיקת שתן, אולם הוא סירב לבצען (ר' דוחות הפעולה של השוטרים גל לוי, מיכאל מיכאל שאול אהרון, וכן מזכר של הבוחן נחום בר בתיק החקירה).

לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, הנני סבורה, שיש די ראיות לכאורה, שהמשיב ביצע את העבירה המיוחסת לו, היינו נהיגה בשכרות לאור סירובו ליתן בדיקת שתן, (ר' הודעת נהג תחת אזהרה, וכן דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות) אשר מצדיק פסילת רישיונו של המשיב.

1. יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי הן בסוג העבירה והן ובעברו התעבורתי ויש במתואר בחומר החקירה תשתית מספקת לחשש, כי המשך נהיגת המשיב עלול ליצור סכנה לעוברי דרך ובראש ובראשונה לחיי המשיב עצמו. בנהיגתו, מראה המשיב חוסר אכפתיות וזלזול רבתי בחוקי התעבורה ובמידת הזהירות הדרושה מנהג ואין זה רלוונטי אם גרם הוא לתאונת הדרכים ואם לאו.

נהיגה ברכב בשכרות, מצביעה על המסוכנות בנהיגתו של המשיב ועל בית המשפט מוטלת החובה להגן על הציבור מפני הסכנה. לפיכך באיזון בין האינטרס של המשיב מזה, ובין האינטרס של הגנת כלל הציבור מזה, מוטה הכף בבירור לטובת האינטרס של טובת כלל הציבור.

1. יתר על כן, יפים דבריה של כב' השופטת נגה אוהד בב"ש (ת"א) 090192/07 יניב רדלייך נ' מ"י, אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה פסילה עד תום ההליכים, ואף מעבר ל- 30 ימי הפסילה המנהלית שבסמכות קצין המשטרה:

"לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית."

ערר שהוגש ע"י הנהג לביהמ"ש העליון על החלטה זו בבש"פ 1965/07 – נדחה.

1. המשיב מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2008 ולחובתו 19 הרשעות קודמות מהן: מהירות (2 ה"ק), שימוש בטלפון (7 ה"ק), עצור, פרסה, ועוד, לרבות מב"ד בגין אותה עבירה, היינו נהיגה בשכרות מכוח סירוב לבצע בדיקת שתן לפי דרישת שוטר.

היינו עברו של המשיב, שהינו מכביד ביחס לוותק הנהיגה והחזרתיות בביצוע העבירות מלמדים, כי המשיב אינו חס על שלומם ובטיחותם של המשתמשים בדרך ועל יחסו המזלזל לחוקי התעבורה.

נהיגה בשכרות מסכנת את שלום ציבור הנהגים והנוסעים בכבישי ישראל ויש לפעול בנחישות על מנת למגר תופעה זו. לאור מסוכנות העבירה המיוחסת למשיב וחומרתה, פסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים הינה מוצדקת וסבירה.

1. על כן אני סבורה, כי יהא זה נכון להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וכך אני מורה.

בהתאם לסעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, הנני קוצבת תקופת הפסילה למשך 9 חודשים שתימנה מיום הפסילה המנהלית.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשפ"א, 15 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.

חתימה