1. לפניי בקשת העותר, בתפקידו ככונס נכסים, למתן צו ביניים (צו עשה) להורות למשיבה, עיריית חולון (להלן: "המשיבה") ליתן לעותר תעודה על תשלום חובות לעיריה בדבר היעדר חובות ארנונה וכן להורות למשיבה לשנות את שמות המחזיקים בנכס שברחוב החי"ם 23 בחולון ולגבות ארנונה מהמחזיקים (להלן: "הבקשה").

הנטען בעתירה בתמצית

1. בעתירה העיקרית נטען כי העתירה היא לתקיפת החלטת המשיבה מיום 26.11.2020 שלא להנפיק לעותר, במסגרת הליך מכירת הנכס, תעודה על תשלום חובות לעיריה הנדרשת לצורך העברת רישום הבעלות במקרקעין בהתאם לסעיף 324 לפקודת העיריות (להלן: "אישור עירייה").
2. העותר הוא כונס נכסים שמונה לשם פירוק שיתוף במקרקעין על דרך של מכירה בהתאם להחלטת בית משפט השלום בתל-אביב בת"א 35583-08-14. עם מכירת הנכס פנה העותר לקבלת אישור עירייה.
3. ביום 28.10.2020, כתנאי להנפקת אישור העירייה, שלחה המשיבה דרישה לתשלום חובות ארנונה של הבעלים ושל המחזיקה בפועל בנכס. הכונס פעל בהתאם למכתב המשיבה ושילם את החובות המיוחסים לבעלים, אולם המשיבה סרבה ליתן את אישור העירייה.
4. העותר פנה לב"כ המשיבה בדרישה לקבלת אישור העירייה וביום 26.11.2020 השיב ב"כ המשיבה כי האישור מותנה בתשלום חובות המחזיקה וכן בתשלום חובות ארנונה בסך 350,000 ₪ של אדם נוסף שהמשיבה לא טענה ביחס אליו דבר עד לאותו מועד. העותר רואה בהודעת ב"כ המשיבה מיום 26.11.2020 כהחלטה של המשיבה וכנגד החלטה זו הוגשה העתירה.
5. העותר טוען כי המשיבה אינה רשאית לדרוש את תשלום הארנונה ממי שאינו המחזיק וכי לבעלים אין אחריות לתשלום החוב הנטען; כי ממילא דרישת הרשות המקומית התיישנה נוכח היעדר פעולות גבייה; וכי מדובר בחיוב רטרואקטיבי שאינו כדין. בהתאם עותר המבקש להורות כי יש לפסול את דרישת התשלום שהופנתה אליו וכי דינה בטלות. כמו כן התבקש להורות על בטלות החלטת הרשות מיום 26.11.2020.

הבקשה לצו ביניים

1. לאחר הגשת תשובת המשיבה לגוף העתירה, ובחלוף למעלה מחודש ימים ממועד הגשת העתירה, הוגשה הבקשה שלפני בגדרה מבוקש ליתן לעותר אישור עירייה בדבר היעדר חובות ארנונה, וזאת לאור העובדה כי העותר הפקיד את הכספים שבמחלוקת בסך 400,000 ₪ בקופת בית המשפט; וכן להורות למשיבה לשנות את שמות המחזיקים בנכס שברחוב החי"ם 23 בחולון ולגבות ארנונה מהבעלים החדש-המחזיק.
2. לטענת העותר הפקדת הכספים בקופת בית המשפט נועדה להחיש את הטיפול בשינוי שם המחזיק ובהשלמת רישום עסקת המכר וכי סירוב המשיבה אינו כדין.
3. בהחלטתי מיום 7.1.2021 הוריתי על הגשת תגובת המשיבה לבקשה. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לדחותה. לטענת המשיבה הרוכש כבר נרשם כמחזיק בחודש ספטמבר 2020 ועל כן סעד זה מתייתר.

בנוסף טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה משלא צורף לה תצהיר כדין; כי העתירה הוגשה בשיהוי שכן לאחר שנודעה למשיבה שהעותר מונה ככונס נכסים עדכנה אותו המשיבה על העדר ידיעתה בדבר זהות הבעלים והמחזיק בנכס וכן הפנתה את תשומת לב העותר לקיומו של חוב ארנונה משמעותי. עוד ביום 7.7.2019 הבהירה המשיבה לעותר כי לא תנפיק את אישור העירייה ללשכת רישום המקרקעין מבלי שיפרע חוב הארנונה שנצבר ביחס לנכס שעמד אז על סך של כ- 384,000 ₪, ועל כן דרישת המשיבה לקבל מהבעלים את כל תשלומי הארנונה כתנאי להסרת התנגדותה להעברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין הייתה ידועה למבקש עוד ממועד זה; כמו כן, הבקשה הוגשה רק ביום 6.1.2021 ואילו העתירה הוגשה ביום 2.12.2020 והעותר כלל לא טרח לפרט בבקשתו מדוע השתהה גם בהגשת הבקשה; הבקשה נעדרת התייחסות לסיכויי העתירה להתקבל ולמאזן הנוחות; בהתייחס לסעד הנוגע להנפקת אישור העירייה טוענת המשיבה כי מדובר למעשה בסעד העיקרי בעתירה ועל כן אין להיעתר לו במסגרת בקשה לצו ביניים. כמו כן, ככל שתימסר אישור העירייה לעותר הוא יעשה בו שימוש להעברת הבעלות ולא ניתן יהיה להחזיר את אישור העירייה ובכך להחזיר את המצב לקדמותו ואין ליתן צווי ביניים בלתי הפיכים; בהתייחס להפקדת הכספים בקופת בית המשפט טוענת המשיבה כי לא די בכך כדי לאפשר מתן צו עשה נגד רשות. הפקדת הכספים בקופת בית המשפט אינה מסלקת את כל החובות ועל המשיבה להנפיק את אישור העירייה רק לאחר סילוק כל החובות.

המשיבה מציינת כי הוצע לעותר להפקיד את הכספים בקופת המשיבה תחת מחאה אך הוא נמנע מלעשות כן.

דיון

1. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב ובכתבי הטענות ראיתי לנכון להכריע בבקשה לצו ביניים על יסוד הבקשה והתגובה בלבד, בהתאם לסמכות הקבועה בתקנה 9(ג)(1) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: "התקנות"). אקדים ואציין כי מצאתי לדחות את הבקשה. להלן נימוקיי.
2. בהתאם לתקנה 9(א) לתקנות "...העובדות בכתב הבקשה יאומתו בתצהיר...". על החובה המוטלת על מגיש הבקשה למתן צו ביניים לאמת את העובדות הנכללות בכתב בקשתו בתצהיר ראו גם: עע"מ 2191/13 פלוני נ' משרד הפנים (24.03.2013). הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וסבורתני כי די בכך כדי לדחותה.
3. בנוסף, מקובלת עלי טענת המשיבה כי העותר כלל לא טען כל טענה לעניין סיכויי העתירה ומאזן הנוחות ואף אם היו מועלות טענות בעניין לא ניתן היה להוכיחן ולו אף לכאורה בנסיבות העניין בהעדר תצהיר.

כפי שנפסק: "שני השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למן צו ביניים הם מאזן הנוחות וסיכויי העתירה". ראו: בר"מ 2077/06 ימית ניהולית 2000 בע"מ נ' עיריית ירושלים (9.3.2006)). שני השיקולים משפיעים האחד על השני. ראו: בר"מ 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות - נציבות המים (06.04.2006); בר"ם 2870/06 עבדו נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב (20.04.2006). אולם, אבן הבוחן העיקרית בסופו של יום היא בשיקולי "מאזן הנוחות". ראו: בר"מ 301/03 אחים סקאל בע"מ נ' רשות שדות התעופה (18.03.2003); בר"ם 8133/02 רובינשטיין נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה – כרמיאל (22.12.2002); בר"ם 1190/06 סנדל נ' מינהל מקרקעי ישראל (18.5.2006).

משעה שהעותר כלל לא העלה טענות לעניין סיכויי העתירה להתקבל ומאזן הנוחות, לא ניתן להיעתר לבקשה.

1. העותר גם לא הסביר מדוע הוגשה הבקשה במועד בו הוגשה ולא במועד הגשת העתירה וגם בכך יש כדי ללמד כי אין דחיפות בסעד המבוקש.

כידוע, גם שיהוי עשוי להוות טעם לדחייה של בקשה למתן צו ביניים. ראו: בר"מ 1146/17  עמירם נ' עיריית ראשון לציון (22.02.2017)‏‏; בר"ם 6347/10 המכללה הארצית לכדורסל בע"מ נ' עיריית תל אביב - המחלקה לספורט מינהל החינוך התרבות, פסקה 4 (16.9.2010); בר"ם 4016/14 מ.ס קבלאן חברה קבלנית בע"מ נ' מועצה מקומית חורפיש, פסקאות 17-16 (17.6.2014).

1. מקובלת עלי גם טענת המשיבה כי הלכה למעשה הבקשה למתן צו עשה למשיבה להנפיק אישור עירייה מהווה את הסעד האופרטיבי העיקרי בעתירה, וכי יווצר מעשה עשוי בזיקה למחלוקת בין הצדדים, אם יינתן צו העשה המבוקש עוד בטרם התבררה המחלוקת לגופה, ועל כן אין להיעתר לבקשה למתן צו ביניים גם מטעם זה.
2. כמו כן, מדובר בבקשה לצו עשה זמני וכידוע קיימת גישה מצמצמת ביותר למתן צו עשה כסעד זמני שכן אין הוא משמר את המצב הקיים עד למתן פסק דין. ראו: עע"ם 2482/12 אריאס נ' שר הפנים (19.4.2012); עע"ם 2357/14 אסבוק נ' משרד הפנים (7.5.2014); בר"ם 4026/08 משרד הפנים נ'29.6.2008) Jagadesh  ).

התוצאה

1. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.
2. העותר יודיע לב"כ המשיבה ולבית המשפט עד יום 25.1.2021 האם בנסיבות העניין הוא מקבל את הצעת המשיבה להפקיד את הסכום השנוי במחלוקת בקופתה "תחת מחאה". העותר רשאי לקבל לידיו את הפיקדון שהופקד על-ידו בקופת בית המשפט.

ניתנה היום, ז' שבט תשפ"א, 20 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.