בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה, אשר הוטלה על המבקש ביום 22.4.17.

עילת הפסילה הינה דו"ח הזמנה לדין שעניינו נהיגה ללא מלווה בשעות הלילה.

היות ובמקביל הוגשה בקשה לביטול צו איסור שימוש שהוצא כנגד רכבו של המבקש, הסכימו הצדדים כי טיעוניהם יתייחסו במשותף הן לעניין פסילת רישיון הנהיגה והן לגבי השבתת הרכב.

המבקש איננו חולק על קיומן של "ראיות לכאורה".

עיקר טענת המבקש הינה כי משעה שהמבקש נעצר ע"י שוטר בגין נהיגה במהירות העולה ב- 29 קמ"ש על המותר – ונתן בידיו דו"ח מסוג ברירת משפט, לא היה רשאי השוטר לפתוח כנגד המבקש בהליך נפרד בגין נהיגת רכב ללא מלווה.

הסניגור, המודע לכך שבפיו טענה "הגנה מן הצדק", מבקש כי טענה זו תשליך על ההחלטה בעניין הפסילה המנהלית ועל ההחלטה בעניין איסור השימוש ברכב. זאת, למרות שמודע לכך שמקומה של טענה זו במסגרת ההליך העיקרי.

דיון :

לשאלת הפסילה המנהלית:

פסילה זו אמורה להיבחן עפ"י 2 קריטריונים.

האחד – קיומן של ראיות לכאורה והשני – האם קיימת מסוכנות בהמשך נהיגתו של המבקש. ההכרעה בסוגיה זו תקבע לפי נסיבות האירוע ועברו התעבורתי של המבקש.

ולענייננו –

אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה, באשר הסניגור הסכים בדבר קיומן, (לצורך הדיון אשר בפניי).

לשאלת המסוכנות –

המבקש הינו נהג חדש צעיר, אשר נמצא עדיין בשלושה החודשים האחרונים מיום קבלת היתר נהיגה ולמרות זאת הרהיב עוז בנפשו ונהג ברכב בשעות הלילה ללא מלווה.

אין המדובר בעניין טכני בלבד. המלווה אמור להדריך את הנהג ,להתריע בפניו בדבר הופעת סכנות בדרכו, להסב תשומת לבו ולכוון תגובותיו להתרחשות אירועי תעבורה הנקרים בדרכו. כל זאת ועוד נדרש לנוכח חוסר מיומנותו של נהג חדש צעיר והקושי המוגבר בנהיגת לילה. במילים אחרות – נהיגה ללא מלווה הינה עבירה המסכנת חיים. בראש ובראשונה – מסכנת חיי הנהג עצמו. שעה שביהמ"ש נוכח, כי מדובר במבקש אשר איננו זהיר די הצורך בשמירה על חייו הוא – מקל וחומר אמורים הדברים שעה שנמצא מסכן חיי שאר עוברי דרך.

מפי הסניגור נמצאנו למדים כי בנוסף, הנאשם נהג במהירות העולה על המותר – עבירה אשר הודה בביצועה ע"י תשלום ברירת הקנס. מכאן חיזוק למסקנה כי קיימת סכנה בהמשך נהיגתו.

למעשה, מדובר בנהג צעיר, אשר "הדיו טרם יבש" על רישיון נהיגתו – בעובדה שבחר לסכן חייו וחיי אחרים, יש כדי ליצור חזקת מסוכנות.

מטרת הפסילה המנהלית הינה יצירת "אפקט צינון" ובדין הורה קצין המשטרה על פסילת רישיון נהיגתו.

אשר לטענת הסניגור בדבר "הגנה מן הצדק" –

בראש ובראשונה יש להדגיש כי השלב בו ראוי לבדוק טענה זו, הינו במסגרת התיק העיקרי – היה ויבחר המבקש לכפור באשמתו –

מכל מקום, מצאתי לנכון לציין כי לגופה של הטענה – אינני רואה עין בעין עם הסניגור.

אכיפת עבירת המהירות, מתרחשת בקטע דרך מסויים, קצר יחסית, בו הופעל הרדאר המשטרתי. אולם, עבירת הנהיגה ללא מלווה מתמשכת לאורך הנהיגה כולה. אף האלמנטים של העבירות שונים בתכלית. עבירת הנהיגה במהירות מהווה עבירה טכנית שעניינה כישורי נהיגה והפעלתם הלקויה ואילו עבירת הנהיגה ללא מלווה, מהווה עבירה התנהגויות – השייכת למשפחת ההתנהגות העבריינית המבטאת זלזול בהוראות החוק.

לא מצאתי כל זהות או השקה בין העבירות הנ"ל.

אשר לטענה כי מן הראוי היה לכלול שתי העבירות בכתב אישום אחד –

אף בעניין זה דעתי שונה.

מתקין התקנות מצא להחריג עבירות ברירת משפט.

בעניין זה יש להפנות לסעיפים 228 לחסד"פ ואילך (תיקון מס' 11), תש"ן – 1990.

למעשה – הפריבילגיה לבחירה בין מסירת הודעת תשלום קנס לבין הגשת כתב אישום, מסורה בידי התביעה!

אלא, שהגשת כתב אישום מותרת, אך ורק כאשר קיימות נסיבות לחומרה –

באשר סעיף 228 לחסד"פ – תולה האפשרות להגשת הזמנה לדין במקום ברירת משפט, בקיומן של "נסיבות מחמירות".

מכאן, יש להגיע למסקנה לפיה הימנעות שוטר מהגשת הזמנה לדין בעניין המהירות והגשת דו"ח ברירת משפט, פועלת לזכותו של העבריין ומהווה הגנה על זכויותיו של המבקש. ועתה, מה לו כי ילין?

סוף דבר –

הריני קובעת כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של הקצין, אשר הורה על פסילת רישיון נהיגת המבקש.

לא מצאתי עילה ראויה לביטול הפסילה או לקיצור תקופתה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשפ"א, 13 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.