כב' השופט כהן יוחנן

פסק דין

1. בפני ערעור של מבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.11.2020 אשר דחתה את ערר המערער והותירה את שיעור נכותו הצמיתה של המערער בגין הגב התחתון הוא 5% בהתאם לסעיף 37(7)(א) במחצית לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן- התקנות) ואת שיעור נכותו הצמיתה של המערער בגין ליקוי נוירולוגי הוא 5% בהתאם לסעיף 32(1)אI לתקנות (להלן - ההחלטה).

יוטעם כי ההחלטה ניתנה לאחר שעניינו של המערער הושב לוועדה בעקבות הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין (ב"ל (אזורי ב"ש) 53809-01-20) (להלן – פסק הדין המחזיר).

רקע עובדתי

1. המערער, יליד שנת 1980, נפגע ביום 6.11.2015 בפגיעה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.
2. ביום 9.12.202016 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי שיעור נכות המערער בגין הגבלה בתנועות הוא 5% לפי סעיף 37(7)(א) במחציתו ושיעור נכות המערער בגין פגיעה שורשית הוא 5% לפי סעיף 32(1)(א)(I).
3. ביום 23.6.2017 דחתה ועדת הערר את ערר המערער.
4. ביום 14.3.2018 ניתן תוקף של פסק דין (ב"ל (ב"ש) 72466-01-18) (להלן- פסק הדין הראשון)) להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר באותו הרכב.
5. ביום 17.8.2018 קבעה ועדת הערר אשר התכנסה מכוחו של פסק הדין הראשון, כי לאור ממצאי סרטי מעקב אחר המערער - היא דוחה את ערר.
6. ביום 19.9.2019 נקבע בהליך ב"ל 61963-08-18 (להלן- פסק הדין השני), כי עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר באותו הרכב.
7. ביום 27.12.2019 קבעה ועדת הערר אשר התכנסה מכוחו של פסק הדין השני כי היא דוחה את ערר המערער וכי למערער לא נותרה כל נכות.
8. ביום 6.5.2020 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (ב"ל 53809-01-20) לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדת ערר בהרכב חדש.
9. ביום 27.11.2020 קבעה ועדת הערר אשר התכנסה מכוחו של פסק הדין המחזיר כי היא דוחה את ערר המערער.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת המערער הוועדה לא בדקה את המערער באותן בדיקות המצוינות בחוות דעת המומחה מטעמו, ד"ר רנד, מיום 1.3.2017. ולא התייחסה בצורה עניינית ומנומקת לחוות דעת זו.

נטען כי הוועדה מנמקת את החלטתה עקב קיומו של מצב קודם אמורפי וזאת מבלי שהוצגו ממצאים של הגבלות תנועה ונכות בעברו של המערער אשר סבל רק מכאבים עובר לתאונה כאשר הלכה פסוקה היא כי כאבים אינם מקנים נכות.

המערער טען כי הוועדה לא הזהירה אותו בדבר חשדה לאי שיתוף פעולה מצידו והעניקה לו רק מחצית מסעיפי הליקוי האורתופדי והנוירולוגי ללא כל הסבר והנמקה.

1. לטענת המשיב, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה אשר קביעותיה הינן קביעות רפואיות מקצועיות מובהקות הנמצאות במסגרת שיקול דעתה הרפואי והמקצועי של הוועדה.

יש לדחות את טענות המערער בעניין בדיקות הוועדה שכן המדובר בשיקול דעת המסור בלעדית לוועדה.

כן, יש לדחות את טענות המערער בנוגע להתייחסות הוועדה לחוות הדעת של ד"ר רנד. הוועדה מציינת מפורשות כי עיינה בחוות הדעת ואינה מקבלת את האמור בה וזאת משום שממצאי בדיקת הוועדה שונים מהממצאים המפורטים בחוות הדעת וזאת תוך ציון העובדה כי בדיקתו של ד"ר רנד נערכה 4.5 שנים עובר למועד בדיקת הוועדה.

עוד נטען, כי החלטת הוועדה בדבר מצב קודם נעשית תוך הפנייה לממצאים מוכחים ומתוארכים המעידים על רדיקולופטיה עוד קודם לתאונה עם קליניקה דומה לזו אשר נצפתה לאחריה.

המשיב הטעים כי אין מקום לטענות המערער בדבר אי אזהרתו על ידי הוועדה שכן קיים הבדל מהותי בין מצב בו יש חוסר שיתוף פעולה אשר אינו מאפשר לוועדה לקבוע ממצאים רפואיים לבין מצב בו המערער מאדיר את מגבלותיו אך באופן המאפשר לוועדה לקבוע את ממצאיה.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה היא, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב' 160 (1992)).
2. ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).
3. כאן המקום להזכיר את נוסח פסק הדין המחזיר, שניתן על יסוד הסכמת הצדדים, והורה כדלקמן :

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש אשר תדון בערר מיום 30.1.17 מראשיתו תוך התייחסות לחוות הדעת של ד"ר רנד מיום 1.3.17. פרוטוקולי וועדות עררים קודמות לא יעמדו בפני הוועדה בהרכבה החדש. המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון את טענותיהם בפני הוועדה בהרכבה החדש."

1. ממצאי בדיקת הוועדה בהתכנסותה הראשונה ביום 7.8.2020 תועדו בפרוטוקול כך :

"מתהלך ללא מכשירי עזר. אין הפרעה ביציבות גם שמחזיק מכשיר נייד ביד, לעיתים מדגיש צליעה אך בהליכה מהירה הצליעה נעלמת כליל. מסוגל להלך על קצות אצבעות ועקבים. אין דרופ-פוט למעט הדגשת כאב ברגל ימין לאורך כל הבדיקה. אין עדות מרידה בכוח גס פרוקסימלית או דיסטלית. החזרים קיימים פיטלארי ואכילס דו"צ. אין החזרים פתולוגים (בבניסכני.. שלילי ללא קלונוס) מציג תמונה של גירוי שורשי מצד ימין. נמנע מלשבת ישיבה של 90 מעלות כשרגליו פשוקות קדימה לסג שלילי משמאל, כוח גס שמור פרוקסימלי ודיסטאלי וכך גם הכנפי השוקיים דו"צ ללא דלדול שרירים. בעמידה – הטיות לאחור ורוטציה לצדדים שמורה מגביל את עצמו בשל כאב בכיפוף לפנים במידה שלא ניתן להעריך במדויק את המגבלה. "

ובהתאם, סיכמה הוועדה כך:

"לציין שלמרות השנים הרבות מאז הפציעה, לא עשה בירור נוסף. לא ביצע בדיקות נוספות, מוסר שבידו הפניות ל MRI שאותה הוא ביקש לדבריו ואמורה להתבצע במועד קרוב. כמו כן מוסר שלא בוצעה בדיקת EMG עדכנית.

הוועדה מבקשת הפניה לביצוע בדיקת EMG וכן שימציא תוצאות בדיקת MRI שאמור לבצע וכן תיק אורטופדי משנים 2019-20.

יסוכם ללא נוכחות. "

1. בפרוטוקול הוועדה בהתכנסותה מיום 27.11.2020 סיכמה הוועדה כך:

"המשך דיון מיום 7/8/20, בה הוועדה עצרה דיון וביקשה EMG גפיים תחתונות. בבדיקה מ- 17/9/20 נבדקו גפיים תחתונות במנוחה, פעילות מינימלית והתכווצות מלאה של השרירים הנבדקים. התקבלה פעילות אינסרציה מלאה. נצפו פיברולציות גיוס מופחת של יחידות מוטוריות בשרירי הסובך מימין. סוכם כרדיקולופטיה LsS1 מימין ללא נוירופטיה דיסטלית.

MRI מ- 20/8/20: סוכם כשינויים ניווניים עם בלטי דיסק, מ, S1-3 בגובה Ls-S1 נמצאו שינויי מודיק עם בלט אחורי נמשך לרצס הימין ולחץ על שורש LS ימין.

לציין תיעוד של דיסקופטיה מותנית L4-L5, Ls-S1 כבר ב -2010.

כמו כן בביקור מ- 15/11/13 "סובל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין. ידוע על כאבי גב כרוניים."

בביקור מ- 20/7/14 כאב בישבן מימין מזה מס' חודשים, לאחר מתיחה בזמן שהייה בחו"ל.

לאור ממצאי הבדיקה בוועדה ובדיקות ההדמיה הוועדה סבורה שקיים רקע קודם מובהק של כאב גב ורדיקולופטיה מימין המתאים לפיזור Ls-S1, כבר טרם התאונה.

בדיקות הדמיה עדכניות דומות לאלו הידועות, וגם הקליניקה זהה לזו שתואר טרם התאונה, כך שבמקרה זה הוועדה מסתפקת בדחיית הערר.

הוועדה עיינה בחוו"ד דר רנד מיום 1/3/17 (מלפני 4 וחצי שנים) אך אינה מקבלת מסקנותיו לעניין גובה הנכות כי בוועדה בה נבדק התובע לא נמצאו המגבלות המתוארות במכתבו. "

1. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להדחות.
2. יש לדחות את טענות המערער המכוונות לאופן ביצוע הבדיקה שערכה הוועדה שכן נפסק בהתאם להלכה כי ההחלטה אילו בדיקות יש לערוך למבוטח ומהן המסקנות הנגזרות מבדיקות אלו, מסורה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה, ולה בלבד (בר"ע (ארצי) 57072-01-16 שמואל מוניס - המוסד לביטוח לאומי (22.2.16)) כאשר הוועדה אינה נדרשת לבצע את אותן הבדיקות שנערכו בידי המומחה מטעם המבוטח (ראה: ברע (ארצי) 34683-03-15‏ ‏ ראיק דמאירה - המוסד לביטוח לאומי (15.4.2015)).
3. באשר לטענות המערער בדבר התייחסות הוועדה לחוות הדעת מאת ד"ר רנד, הרי שפרוטוקול הוועדה מצויין כי "הוועדה עיינה בחוו"ד דר רנד מיום 1/3/17 (מלפני 4 וחצי שנים) אך אינה מקבלת מסקנותיו לעניין גובה הנכות כי בוועדה בה נבדק התובע לא נמצאו המגבלות המתוארות במכתבו" ודי באמור באשר לממצאי בדיקה שונים תוך ציון חלוף הזמן ממועד מתן חוות הדעת האמורה, כדי להוות הנמקה מספקת.
4. גם טענות המערער בדבר 'ניכוי מצב קודם' דינן להידחות. הוועדה קבעה כי "בדיקות הדמיה עדכניות דומות לאלו הידועות, וגם הקליניקה זהה לזו שתואר טרם התאונה" קרי, מצבו של המערער כיום כפי שעולה מבדיקות ההדמיה ומהבדיקה הקלינית שנערכה למערער על ידי הוועדה, זהה למצבו עובר למועד התאונה. מכאן ברורה מסקנת הוועדה כי לפנים משורת הדין "הוועדה מסתפקת בדחיית הערר".
5. מקובלת עליי טענת המשיב לפיה יש לאבחן בין חוסר שיתוף פעולה של מבוטח שאינו מאפשר לוועדה להגיע לממצאים רפואיים לבין מצב שבו המבוטח משתף פעולה עם הבדיקה תוך כדי האדרת מגבלותיו, כך שהוועדה יכולה לקבוע ממצאים בעניינו (ראה: ברע (ארצי) 33514-11-19 חאלד יעקובי - המוסד לביטוח לאומי (17.11.2019)) ; עב"ל 15185-10-11 המוסד לביטוח לאומי - אנטולי קגנובסקי (8.2.2012)).

בענייננו, מעיון בפרוטוקול עולה כי המערער שיתף פעולה עם הבדיקה, אלא שהוא עשה כן תוך כדי תלונות על כאבים והאדרת מגבלותיו. עוד עולה מהפרוטוקול כי הבדיקה הקלינית אפשרה קביעת ממצאים.

אמנם צויין בפרוטוקול כי לא ניתן להעריך במדוייק את מגבלת תנועת הכיפוף לפנים, אך נכתב מפורשות כי ההגבלה נעשית בשל הכאב אותו חש המערער ולא עקב אי שיתוף פעולה "מגביל את עצמו בשל כאב בכיפוף לפנים במידה שלא ניתן להעריך במדויק את המגבלה" (הדגשה שלי; י.כ).

סוף דבר

1. על יסוד כל האמור, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.
2. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' ניסן תשפ"א, (22 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.