מבוא

1. מונחת בפני תביעת התובעת בסד"מ על סך כולל של 35,359 ₪, אשר במקורה נפתחה כתביעה על סכום קצוב, אך לימים ועל פי החלטתי מיום 7.1.21, הודיעה התובעת כי היא מסכימה כי התביעה תידון בסדר דין מהיר.
2. מהותה של תביעה זו בכספים אשר לעניות דעת התובעת, שהינה מוסך העוסק בתיקון רכבים לאחר תאונות דרכים, מגיעים לה מהנתבעת, וזאת לאחר שבנה של הנתבעת מסר בידי התובעת רכב מסוג מרצדס ביום 28.8.18, שהיה בבעלות הנתבעת, לתיקון לאחר תאונת דרכים וזה תוקן לשביעות רצונו.
3. התובעת טוענת כי ביום 10.10.18 חברת הביטוח של הנתבעת פיצתה את הנתבעת בדמי הביטוח בגין תיקון הרכב, ואולם, עד לרגע זה התובעת לא זכתה לקבל את כספה עבור תיקונו, אף שכאמור היא תיקנה אותו ומלאכתה הסתיימה כאשר לשם כך הוצאה על ידה חשבונית תיקון על סך 35,072 ₪.
4. נטען כי חרף פניותיה של התובעת לנתבעת זאת מחזיקה בעזות מצח כספים האלה השייכים לה, ובחרה לשלשל אותם לכיסה.
5. עמדת הנתבעת בהגנתה מנגד הינה, כי האומנם הרכב הנ"ל היה רשום על שמה והינו בבעלותה, ואולם היא מעולם לא החזיקה או שלטה בו ומי שעשה כן היה בנה אשר גם תיקן את הרכב אצל התובעת.
6. לעמדתה, מעולם לא היה לה קשר עם התובעת, היא לא התחייבה כלפיה בדבר, וכפי שידוע לה בנה שילם לתובעת עבור תיקון הרכב וקיבל לידיו את הרכב חזרה.
7. עד כאן טענות הצדדים, תוך שיוסף כי בנה של הנתבעת משך המחאת ביטחון לטובת התובעת בסכום עלות תיקון הרכב , אשר לימים חוללה מסיבת א.כ.מ ועל כן התובעת נאלצה בהגשת תביעה זו כנגד הנתבעת.

דיון ומסקנות

1. יוער, כי אף שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר, מצאתי לנכון לקיים את הישיבה המקדמית כישיבת הוכחות במעמד הצדדים וזאת לאחר שכל טענות הצדדים מונחות בפני בית המשפט, הצדדים טענו את טיעוניהם לרבות הנתבעת אשר טענה לפרוטוקול הדיון, וב"כ הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב. לא מצאתי כי , פרט למשיכת זמן מיותרת וזמן שיפוטי יקר, קביעת התיק לחקירת עדים תועיל במקרה זה לחקר האמת וזאת כאמור כאשר טענות הצדדים מוצקות ומונחות בפניי ויש לדון בהן בסופו של יום בהיבט המשפטי ופחות בהיבט העובדתי המצריך בירור עובדתי ראייתי על בסיס עדים.
2. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש מקום להורות על קבלת התביעה בחלקה זאת על הסך של 31,989 ₪ ככספים שהנתבעת קיבלה מעת חברת הביטוח שלה בתור תגמולי ביטוח שלה השייכים בסופו של יום לתובעת.
3. אבאר את נימוקי לפסק הדין בקצרה כדלקמן:
4. אין חולק, והנתבעת גם הודתה בכך במעמד הדיון היום, כי היא קיבלה לידיה את כספי הביטוח שהופקדו בחשבונה.
5. בבעלות הנתבעת רכב, אשר מצבו הוטב על חשבון התובעת בעקבות תיקונו על ידה, לאחר שזה עבר תאונת דרכים.
6. על כן, חזקה היא כי מצבה של הנתבעת הוטב על חשבון מצבה של התובעת שמצבה הורע, תוך כדי עשיית עושר ולא במשפט.
7. במקרה שכזה, כאשר הנתבעת קיבלה לידיה כספים לא לה, ולמעשה רכבה תוקן והוחזר למצבו ערב התאונה (אין כל טענה מצד הנתבעת לעניין טיב התיקון או כשל תמורה בעניינו), אזי לא הייתה לנתבעת כל רשות להחזיק בכספים אלה והיה עליה להעבירם לידי התובעת.
8. במסגרת הדיון היום טענה הנתבעת כי את הכספים שהיא קיבלה מחברת הביטוח היא העבירה לבנה על פי דרישתו, כדי שישלמם לתובעת. אך משזה לא עשה כן, אין להטיל עליה כל חבות.
9. דא עקא, שטענה זו הנוגעת להעברת כספים לידי בנה, כלל לא הוזכרה על ידה בהגנתה. נהפוך הוא, עמדת הנתבעת בהגנתה היתה מעט מיתממת, שכן היא טענה בתצהירה כי כפי שידוע לה, בנה שילם לתובעת עבור תיקון הרכב וקיבל לידיו את הרכב חזרה. עניין זה, משליך על אמינות גרסתה במקור, ובכל מקרה, לעניות דעתי, אין הדבר מעלה או מוריד בנדון, שכן באם יש לנתבעת טענות כלשהן, הן צריכות להיות מופנות לבנה ולא לתובעת שאת כספה נטלה הנתבעת לידיה.
10. לעניין זה בא לעזרנו סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979, הקובע כדלקמן:

"1(א)מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן-הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן-המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה".

1. הנה כי כן, משהנתבעת קיבלה לידיה כספים שאינם שייכים לה בדין מאחר, היא חייבת להשיב כספים אלה למי שנתן לטובתה שירות, והלא היא התובעת.
2. סעיף 2 לחוק הנ"ל מלמד בנוסף כי בית המשפט רשאי לפטור את הנתבעת במקרה שכזה, כאשר הזכיה של הכספים לא היתה כרוכה בחיסרון המזכה, דבר שכלל אינו מתקיים בענייננו, או שהוא ראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת, דבר שגם אינו מתקיים בענייננו, שכן צודק יותר כי הכספים ישולמו לתובעת ולא יוותרו בידיה של הנתבעת.
3. מעבר לאמור יודגש, כי הנתבעת עשתה הכול בכדי שגרסת בנה לאירוע לא תובא בפני בית המשפט. לא ברור כלל, מדוע זה באם לשיטתה על פי תצהירה, בנה שילם לתובעת עבור תיקון הרכב מכספי הביטוח שהיא העבירה לידיו, או ככלל בנה הוא זה שנושא באחריות כלפי התובעת, היא לא טרחה בהבאת עדותו בפני בית המשפט.
4. יתרה מכך, במסגרת הדיון היום טענה הנתבעת כי איש לא פנה אליה לאחר שהכספים הועברו לחשבונה, ועל כן היא כלל לא ידעה על מה מדובר ולמה אלא שאני מתקשה לקבוע כי הנתבעת לא ידעה על מקורם של הכספים, שכן היא טענה שהיא מסרה כספים אלו לבנה בכדי שישלמם לתובעת, ואולם בכל מקרה כפי שראינו על פי הדין כאמור לעיל, אין רבותא לשאלה באם ידעה הנתבעת או לא ידעה על מקורם של הכספים, ואם התקשרו אליה או לא התקשרו אליה מעת חברת הביטוח או סוכן הביטוח שלה, כדי שתעביר כספים אלו לתובעת, ודי לצורך העניין כי בדיעבד התברר כי מדובר בכספים ששייכים לאחר והיא נהנתה מהם על מנת לקיים חזקה בדבר חובתה להשיבם לידיו, תוך שאני מדגיש כי הטענה שהיא מסרה כספים לבנה פרט לעובדה שלא הוכחה כלל, היות ובנה לא הובא לעדות, הינה טענה שאינה צריכה לגרוע מעת זכותה של התובעת להשבת הכספים כאמור לידיה, ואם יש לנתבעת טענות בעניין זה עליה להפנותם לבנה.

סוף דבר

1. הוכח כי התובעת אשר בבעלותה רכב, נהנתה מתיקון הרכב על ידי התובעת ובד בבד לכך קיבלה את כספי התיקון השייכים לתובעת ולמעשה נהנתה פעמים- פעם אחת מתוקף תיקון הרכב ופעם שנייה מתוקף קבלת כספי התיקון לידיה.

1. כספים שייכים לתובעת, ועל הנתבעת אשר עשתה בהם שימוש, להשיבם לידיה ובהתאם ולפיכך כך אני מורה: הנתבעת תשיב לידי התובעת את הסך של 31,989 ₪ שהתקבלו אצלה, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 10.10.187 שהינו המועד שבו כספים אלו הופקדו בחשבונה והכל בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪, ואגרת בית משפט ששולמה בעת פתיחת התיק, לתשלום על ידה בתוך 30 יום מהיום.
2. על חשבון הכספים האמורים, המזכירות תעביר את הסך של 1,000 ₪ שהנתבעת הפקידה בקופת בית המשפט במסגרת החלטת יום 6.12.20 לידי התובעת.
3. אעיר לסיום כי היות והתובעת מימשה את ההמחאה שמסר בנה של התובעת בהוצל"פ, לא יקום לתובעת כפל תשלום, היינו, ככל שהיא תגבה כספים כל שהם מהבן, יהיה עליה לקזזם מאת הנתבעת על פי חיוביה בפסק דין זה.

ניתן היום, כ' אייר תשפ"א, 02 מאי 2021, בהעדר הצדדים.