לפניי בקשה לפי סעיף 254ט(ט) לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט ד' מ' דמביץ), מיום 25.11.20, אשר ניתנה בר"ש 62292-09-20 (להלן: "בית המשפט קמא"). בגדרי ההחלטה נדחתה בקשת המבקש להארכת המועד לביצוע צו הריסה, מילוי ואטימה מנהלי שנעשה על ידי המשיב (להלן: "הצו") בהתאם לסעיף 254ט לחוק.

רקע

1. עניינה של הבקשה בצו הריסה מנהלי שניתן על ידי המשיב ביחס למבנה מגורים ברחוב יעקב יהושע 78 בשכונת פסגת זאב צפון בירושלים, גוש 31304 חלקה 42 קורדינטות 223473:637875 (להלן: "המבנה"). הצו ניתן ביום 2.9.20 והורה על הריסה, מילוי ואטימה של תוספות למבנה.
2. ביום 30.9.20 הוגשה בקשה לביטול הצו. הבקשה נדחתה ביום 1.10.20 עקב שיהוי בהגשתה. על החלטה זו הוגש ערעור לפניי (עפמ"ק 26183-10-20). לאחר דיון ביום 5.11.20 ניתן פסק הדין בו נדחה הערעור, משנקבע שצדק בית משפט קמא, כי לאחר שחלף המועד להגשת בקשה לביטול הצו המנהלי, הוא הפך לחלוט. לצד זאת צוין, כי פתוחה לפני המבקש הדרך להגיש בקשה למתן ארכה לביצוע הצו, וזה ינהג כחוכמתו.
3. ביום 18.11.20 הוגשה בקשה כאמור, בא נתבקש בית המשפט קמא ליתן ארכה של 90 יום לביצוע הצו. ביום 25.11.20 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט קמא, בא נדחתה הבקשה.
4. ביום 6.12.20 הוגשה הבקשה דנן, בה נטען כי נפלו פגמים בהחלטת בית המשפט קמא וכי יש ליתן רשות ערעור על ההחלטה.
5. ביום 16.12.20 הוגשה בקשה לעכב את ביצוע צו ההריסה עד למתן החלטה בבקשה זו, וביום 20.12.20 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת ש' ליבוביץ' לעכב את ביצוע הצו עד למתן החלטה בבקשה, לאחר שהמשיב לא התנגד לכך.

החלטת בית המשפט קמא

1. בית המשפט קמא דחה את הבקשה למתן ארכה, וזאת לאחר שסקר בקצרה את הליכי בקשת היתר הבניה, והגיע למסקנה כי לא ניתן לומר שהעבודות נעשות בדחיפות, ותוך צורך חיוני ובהול.
2. כמו כן, קבע בית המשפט קמא, כי לא ניתן בשלב זה לדעת אם ומתי יינתן היתר, ולאילו עבודות.
3. לפיכך, דחה בית המשפט קמא את הבקשה למתן ארכה. בית המשפט קמא ציין, כי לא הוגשו תצהירים כדין בנוגע לעבודות ולמבנה, ואף בכך יש לפגוע בטענתו של המבקש.
4. מיד לאחר החלטת בית המשפט קמא, הגיש המבקש בקשה לקיום דיון על מנת להבהיר את טענותיו. ביום 26.11.20 דחה בית המשפט קמא את בקשתו.

טענות המבקש

1. המבקש מיקד את טענותיו בנזק שייגרם לו, לכאורה, אם לא יוארך הצו, ובסיכויו לקבל את ההיתרים הדרושים. לדבריו, מהות העבודות שבצו הם הוספת מדרגות חירום לחילוץ ולהצלה, וכן הוספת פתח יציאת חירום, קירות תמך קרקע, בורות ניקוז וחלחול ופתחי אוורור. כמו כן, לדבריו אין מדובר בהוספת שטחים בנויים אלא עיקר הבניה היא מניעת סכנה בעת שריפה, מניעת הצפת המרתף בחורף ממי גשמים, וניקוז מים כלואים מידי שנה בקומת המרתף. לטענתו, משמעות הדברים היא שעל העבודות להתבצע בדחיפות. בנוסף, טען המבקש כי המבנה תוכנן בצורה לקויה, ועל מנת שהמבנה יהיה בטוח, חייבים לפתוח פתחי מילוט ויציאה מקומת המרתף.
2. המבקש מסר ששריפה אירעה בבניין בחודש יולי 2019, שבעקבותיה נגרמו נזקים גדולים לרכוש, ולטענתו בני הבית היו אף הם בסכנה גדולה וניצלו. לדבריו, אילו היו יציאות חירום כראוי, ניתן היה לחלץ בקלות את הדיירים, וכך הייתה מתאפשרת גישה קלה לכוחות ההצלה. לטענתו, מטרת הבניה והבקשה להיתר היא מניעת אסון כפי שאירע.
3. לטענת המבקש, עקב אופי העבודות ונחיצותן, ישנה סבירות גבוהה שיתקבל ההיתר. לפיכך לדבריו, הנזק במימוש הצו הינו חמור ובלתי הפיך.
4. בנוסף טען המבקש, כי בית המשפט קמא לא קיים דיון בעניין, ועל כן לא התבררו לפניו הנסיבות עד תום. לטענתו, ראוי היה לקיים דיון להבהרת הדברים, ומאחר שלא התקיים דיון, נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא.
5. לבסוף התחייב המבקש, כי אם תתקבל הבקשה ותינתן ארכה, לא ימשיך בביצוע פעולות עד שיתקבל היתר כדין ויושלמו הליכי הרישוי.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה וכן בתיק בית המשפט קמא ובהחלטתו מצאתי, כי דין הבקשה להידחות.
2. צו ההריסה המנהלי ניתן כנגד בנייה ללא היתר וללא רישוי. המועד להגשת בקשה לביטול הצו חלף ועל כן הצו הפך לחלוט. לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא עת קבע כי לא הוכח שמדובר בעבודות דחופות ונחוצות למניעת אסון באופן מיידי. בחינת מועדי הבניה ומועדי הגשת הבקשות להיתרים, לא היו בסמיכות לפרוץ השריפה, ועל כן לא נראה כי מדובר בבנייה בהולה ודחופה.
3. בעניין הסיכוי לקבלת ההיתר, לא מצאתי כי שגה בית המשפט קמא בקבעו ש"לא ברור אם ומתי יינתן היתר – ולאיזה עבודות". לא נעלמה מעיני, כי מימוש הצו עלול לגרום לנזק למשיב, אם אכן יינתן היתר בהמשך. אולם, כאשר עסקינן בבניה בלתי חוקית, שצו הריסה מנהלי חלוט תלוי ועומד כנגדה, כאשר נקבע לא אחת בפסיקה שתכליתו של צו ההריסה המנהלי הוא סילוק בנייה בלתי חוקית על אתר, על מנת להתמודד עם היקף ממדי תופעת הבניה הבלתי חוקית שפשתה במחוזותינו, על דרך של הרתעת עבריינים בכוח ובפועל, ליהנות מפרי עוונם (ראה, למשל, ע"פ 10505/03 אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל, נח(2), 625; ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה, מ(2) 445, 447 וכן רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא(14.6.15) (להלן: "עניין יחיא")), לא ניתן לקבל את הבקשה מנימוק זה.
4. יוער, כי במסגרת הליך הבקשה לביטול הצו וכן במסגרת הערעור על החלטה זו, טען המשיב כי מביקורים שנערכו בנכס עולה, שהמבקש ממשיך בביצוע עבודות ללא היתר, וכן הציב פיגומים והכין את המקום ליציקת תקרה. טענה זו התקבלה על ידי בית המשפט קמא. יודגש, כי די בנתון זה, כדי להוביל לדחיית בקשה למתן ארכה (בהתאם להוראת סעיף 254ח(ד) לחוק), ולמצער פוגמת בטענות המבקש ובהתחייבויותיו להקפיא את העבודות אם תינתן ארכה.
5. אשר לטענה, כי הדברים לא הובהרו עד תום בהיעדר דיון, לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לפניי, לא נראה כי קיום דיון היה מוביל לתוצאה אחרת, ועל כן גם בעניין זה לא מצאתי ממש בטענתו של המבקש.
6. בנסיבות אלה, לא נפל כל פגם בהחלטת בית-משפט קמא ואין מקום ליתן רשות ערעור.
7. לפיכך, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
8. מכיוון שלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשפ"א, 11 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.