בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת קנס שמספרה 1052902754 (להלן: "הדו"ח").   

המבקש טוען כי נודע לו אודות הדו"ח רק עם בירור במשרד הרישוי והוא כופר בביצוע העבירה. עוד טוען המבקש כי הוא שלח בקשה להישפט שלא נענתה.  כן טוען המבקש לכשלים ראייתיים כלליים, וכי ייגרם לו עיוות דין מאחר ולא קיבל את יומו בביהמ"ש.  

 המשיבה מתנגדת לעצם הגשת הבקשה בביהמ"ש בחיפה, מחוסר סמכות מקומית וטוענת כי הסמכות היא לביהמ"ש בחדרה. מכל מקום מוסיפה המשיבה כי הדו"ח שולם בתאריך 18/6/19, ומתנגדת לשיהוי הרב בהגשת הבקשה שכן מדובר בעבירה מתאריך 30/6/18.

דיון והכרעה :

דין הבקשה להידחות.

יובהר כי על דרך הכלל ראוי היה להעביר את הדיון לביהמ"ש המוסמך בחדרה, אולם במכלול הנסיבות ומקום בו קיימת סמכות מקבילה, אני רואה לדון בבקשה לגופה ולדחות אותה.

המבקש שילם את הקנס ולפיכך, על פי הוראות החוק, יש להתייחס אליו כאל מי שהודה בביצוע העבירה. המבקש טען תחילה כי הגיש בקשה להישפט, בעוד שהוא שילם את הדו"ח לפני יותר משנה. יודגש כי מחובתו של המבקש הייתה לוודא כי הודעת הקנס תטופל על ידו בהתאם לכוונתו המקורית.

סעיף 229 ח' לחסד"פ מורה כלדקמן:

 "(ח) שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230."

מלשון הסעיף עולה כי עם תשלום הקנס הרשעתו של המבקש השתכללה בעבירה המיוחסת לו, והוא נשא את עונשו במלואו. עם זאת, על פי הוראות החוק והפסיקה בעקבותיו, הארכת מועד להישפט לאחר שהקנס שולם היא עדיין אפשרית, וזאת חרף עיקרון סופיות ההליך וזאת בהתבסס על לשונו של סעיף 229 לעיל.

הנסיבות שבהן תתאפשר הארכת המועד להישפט לאחר תשלום הקנס הינן חריגות ביותר; כמו למשל אי ידיעה וחוסר יכולת הנאשם לדעת אודות הדוח (רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל ניתן ביום 10.11.08); או כאשר בסמוך לקבלת הדוח הנאשם לקה במחלה קשה, כך שהמעקב והטיפול הרפואי דחקו את נושא הטיפול בדוח אל מחוץ לתשומת הלב וגרמו לאיחור בהגשת הבקשה (עפ"ת חיפה 40444-10-18 פטאל פנינה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 2.11.18).

במקרה זה לא מצאתי כי מתקיימים אותם נימוקים מיוחדים המצדיקים החזרת הגלגל לאחור לאחר שהדו"ח שולם.

באשר לטענה בדבר חשש לעיוות דין, פרט לאמירה כללית כי לא קיבל את יומו בביהמ"ש, המבקש לא פירט בבקשתו את נימוקי הגנתו הנטענת וכידוע "משנמנע המבקש מלפרט בפני בית המשפט לתעבורה את הנימוקים התומכים בטענתו כי הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, אין לקבל את טענתו הכללית כי הוא לא זכה לקבל את יומו בבית המשפט" (רע"פ 9019/17 מקסים סדובוי – (פורסם בנבו)).

בנוסף, הגשת הבקשה כמעט כשנה וחצי לאחר תשלום הדוח ורק לאחר שהמבקש נדרש לבצע אמצעי תיקון, מעלה את החשד שמא הבקשה נועדה אך ורק לשחרר את המבקש מעולו של אמצעי התיקון. יפים לעניין דבריו של כב' הש' בולוס בעפ"ת 51587-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל (3.12.18):

"כן בשל עוצמת החשד שאף טבוע בבקשה מהסוג זה שלרוב מוגשת אחרי קבלת הודעה מאת משרד הרישוי באשר לצבירת נקודות ונקיטה באמצעי תיקון (כגון פסילה מנהלית). הרוב המכריע של הבקשות המוגשת אחרי קבלת הודעה מאת משרד הרישוי בדבר הפעלת  אמצעי תיקון בעקבות שיטת הניקוד,  נגועות בחשד כי  התכלית האמיתית העומדת ביסודן שונה מזו המוצהרת:

"דומה כי יש יסוד להנחה, שפנייתו של המבקש לבית המשפט באה רק מש"חרב הפסילה" הונפה מעל ראשו. חוששני כי בנסיבות אין בטענותיו בבקשה זו כדי להצדיק - כאמור - הליך בגלגול שלישי" (רע"פ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל, פס'  ו (19.4.12)".

סוף דבר, כפי שציינתי לעיל, הארכת המועד להישפט לאחר תשלום הדו"ח אפשרית רק בנסיבות חריגות ביותר כמו המקרים שפורטו לעיל.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

5129371

546783135129371זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ו' שבט תשפ"א, 19 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.