בפנינו בקשה לסילוק הערעור על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, כמו גם היעדר סמכות מקומית ואיחור בהגשתו.

המערער משיג על החלטת המשיב מיום 11/10/20, בה נדחתה בקשתו לקבלת תגמולי מחיה מיוחדים. באותה החלטה צוין כי באפשרותו של המערער להגיש עתירה מנהלית על החלטה זו לבית המשפט לעניינים מנהליים (מחוז מרכז). נוכח האמור בהחלטה התבקש המערער לנמק מדוע מסורה הסמכות לוועדת הערעורים, וביום 16.12 הוגשה עמדתו.

לטענת המערער בתגובתו, קיימים הליכים דומים רבים בפני וועדות הערעורים ולבית המשפט המחוזי אין כלל לדון בהחלטות קצין התגמולים, אלא במסגרת ערעור לפי סעיף 34, וכי כל החלטה של קצין התגמולים ניתנת לערעור בפני הוועדה לפי סעיף 33(ב) לחוק.

בעקבות האמור בתגובה התבקשה עמדת המשיב כאמור בהחלטה מיום 20.12, ומשזו לא הוגשה ניתנה החלטה ביום 17.1 לפיה הוסק כי המשיב אינו חולק על עמדת המערער באשר לסמכות העניינית ובהתאם ניתנה הוראה להגשת תשובה לערעור.

לאחר האמור לעיל הגיש המשיב בקשתו זו ביום 1.4 בה טען, בין השאר להיעדר סמכות עניינית לוועדת הערעור.

בבקשתו לסילוק על הסף, טוען המשיב כי תגמולי מחיה מיוחדים הינם הטבה כספית המשולמת לזכאים לה מכוח הוראות אגף שיקום נכים (הוראה מס' 85.02) ולא מכוח חוק הנכים. כך שאין זה מסמכותו של קצין התגמולים להחליט בעניין, אלא הסמכות נתונה לוועדת תגמולי מחיה מיוחדים באגף שיקום נכים. לפיכך, השגה על החלטה כזו אינה בערעור לפי חוק הנכים, אלא בעתירה מנהלית.

בתשובה לבקשה חזר המערער על עמדתו והוסיף וטען כי לאחר ההחלטה מיום 17.1, אין לדון בעניין מחדש.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ראינו לנכון לקבל עמדת המשיב ולקבוע כי הסמכות לדון בהליך אינה לוועדה זו.

חוק הנכים מגדיר את התשלומים העיקריים למי שנמצאו זכאים: גמלת נכות, תגמול לנכה מחוסר פרנסה, תגמול טיפול רפואי וכדומה, אין חולק כי החלטה בעניין תשלומים לפי סעיפים אלה ניתנת בידי קצין התגמולים והערעור על החלטתו היא בפני וועדת הערעורים.

במקרה זה המערער אינו זכאי לתגמול מיוחד לפי סעיף 7 לחוק, עקב דרגת נכותו, והוא פנה לקבלת תג"מ 6. תשלום זה נקבע בסעיף 20 להוראת נוהל 85.02 של אגף השיקום, אשר בא לקבוע "תשלומי מחיה מיוחדים בנוסף לקבוע בחוק הנכים" (סעיף 5 לנוהל).

עפ"י סעיף 8 להוראה, תשלום מחיה מיוחד נקבע על ידי החלטת ועדת תשלומי מחיה מיוחדים ולא בידי קצין התגמולים. עיון בהחלטה הרלוונטית מגלה כי היא חתומה בידי סגן בכיר לראש האגף ור' היחידה לשירותי שיקום ולא קצין התגמולים.

כפי שפסק בית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע 3249/08 מדינת ישראל נ' גלר הטבות "לפנים משורת הדין" או מכוח הוראות פנימיות של אגף השיקום (להבדיל מהטבות וזכויות לפי חוק הנכים), נדונו בעבר בבג"ץ וזאת עד שנת 2005. בשנת 2005 תוקן חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים והתווספו לו עניינים שניתן להביאם לביקורת שיפוטית בדרך של עתירה מינהלית. סעיף 26 לתוספת הראשונה כלל מספר נושאים, והרלוונטי לענייננו:

(1) החלטה של רשות בענייני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון;

התשלום לו עותר המערער הוא בגדר הטבה שניתנת לנכה מכוח הנחיות פנימיות של אגף השיקום. לכן אינו נופל בגדר סמכותו של קצין התגמולים על פי החוק והתקנות, וממילא אין לוועדת הערעורים סמכות לדון בו.

יצויין כי מהנספחים אותם צירף המערער לתגובתו ומעיון בהם עולה כי בניגוד לטענתו שמדובר לכאורה במקרים דומים לעניינינו בהם לא העלה המשיב טענה לחוסר סמכות עניינית, אין מדובר במקרים הדומים לעניינינו (תגמולי מחיה מיוחדים), אלא מדובר בהחלטות של קצין התגמולים בעניין תגמולי נצטרך ותט"ר, תגמולים מכוח חוק הנכים, אשר כאמור אין מחלוקת שהשגה עליהן היא בערעור לוועדת הערעורים.

איננו מתעלמים מההחלטה ביום 17.1, אולם כידוע ההלכה היא כי בשאלה של סמכות עניינית בדרך כלל לא יהיה די בהסכמה מצד בעלי הדין, ובי המשפט אף יעורר אותה בעצמו, בלא צורך בבקשה. רק במקרים נדירים יהיה באיחור או מחדל דיוני כדי להצדיק הקניית סמכות לבית משפט שהחל לדון בהליך בחוסר סמכות, ולא זה המקרה דנן.

מאחר והתקבלה טענת המשיב בדבר היעדר סמכות עניינית, אין צורך לדון בערכאה זו בשאלת הסמכות המקומית והאיחור בהגשת ההליך.

אשר על כן, אני מורה על מחיקת הערעור.

ב"כ המערער ידאג להגשת הליך כנדרש לערכאה הנכונה בהקדם.

ניתנה היום, י' אייר תשפ"א, 22 אפריל 2021.