1. לפניי בקשת התובעת למינוי מומחה בתחום הכאב.

התובעת, ילידת 1981, נפצעה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, בתאריך 15.4.19.

הוועדה הרפואית שדנה בתביעת התובעת במל"ל, קבעה כי לא נותרה לה נכות בתחום האורתופדי ובתחום הנוירולוגי.

בעקבות חוות הדעת בתחום הראומטולוגי קבעה הוועדה הרפואית כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פיברומיאלגיה, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

קביעות אלה, מהוות קביעה על פי דין, בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק.

1. התובעת הגישה בקשה למינוי מומחים בתחום הפסיכיאטריה, ובתחום הכאב. מומחה בתחום הפסיכיאטריה מונה בהסכמת הצדדים.

בחוות דעתו שהוגשה ביום 12.10.21, קבע המומחה, פרופ' פניג, כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי כתוצאה מהתאונה.

1. לאחר קבלת חוות הדעת, שבה התובעת וביקשה להכריע בבקשתה למינוי מומחה בתחום הכאב. לטענתה, הוועדות הרפואיות במל"ל בדקו אותה ביחס לתלונותיה בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה, והראומטולוגיה בלבד, אך לא בדקו אותה ולא התייחסו לתחום הכאב הכרוני ותסמונת צליפת השוט ממנה היא סובלת בעקבות התאונה.

לטענתה, תחום הכאב הוא תחום נפרד, ואף שהראומטולוגיה והכאב הם תחומים קרובים, אין הם חופפים. מעיון בחומר הרפואי, עולה כי בסמוך לתאונה החלה להתלונן על כאבי ראש וצוואר חזקים, וכאבים בחגורת הכתפיים, ולאחר סדרה של בדיקות וצילומים אובחנה כסובלת מתסמונת כאב כרונית, מצליפת שוט, ומפיברומיאלגיה.

לטענת התובעת, היא מקבלת טיפול במרפאת כאב, אך מצבה לא השתפר אלא רק החמיר, ולאחרונה קבעו הרופאים המטפלים בה כי מבחינת כאבי הראש והצוואר קיים רושם שיש מרכיב ובעיה עצבית. לטענתה, הרופאים המטפלים בה במרפאת הכאב, אינם מתייחסים לכאב ממנו היא סובלת, ככזה הנובע מהפיברומיאלגיה.

לתשובה שהגישה, לתגובת הנתבעת, צירפה התובעת מסמך רפואי עדכני, התומך לטענתה בבקשתה.

טענה נוספת שהעלתה התובעת בבקשתה, היא כנגד העובדה שב"כ הנתבעת ציינה בפנייתה אל המומחה שמונה בתחום הפסיכיאטרי, כי וועדה רפואית של המל"ל קבעה שלתובעת נכות בגין 10% בגין פיברומיאלגיה.

1. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, התובעת נבדקה על ידי מומחים בתחום האורתופדי והנוירולוגי, אשר קבעו כי לא נותרה לה נכות בתחומים אלה, כתוצאה מהתאונה.

המומחה בתחום האורתופדי שבדק את התובעת במל"ל, התייחס, בפירוט הטענות מפי התובעת ובא כוחה "תאונת דרכים עם צליפת שוט" וקבע כי לא נותרה נכות בתחום האורתופדי. גם בחוות הדעת הנוירולוגית, נקבע כי אין נכות בתחום הנוירולוגי.

לטענת הנתבעת, לא התעלמה הוועדה מתלונות התובעת בתחום הכאב, ובגין תלונות אלא נקבעה לה נכות בתחום הראומטולוגי.

התובעת הוכרה כמי שסובלת מנכות צמיתה בתחום הכאב, טענותיה בנושא נבדקו על ידי ראומטולוג, בוועדה מיום 3.7.20, ובגין תלונותיה על הכאבים הקשים כתוצאה מהתאונה נקבעה לה נכות בשיעור של 10%.

במסגרת תלונותיה, בפני הוועדה, התלוננה התובעת בין היתר על "כאבים מפושטים בכל הגוף, כאבים שמחמירים, כאב ראש, צוואר...כאב בראש מאחור ובמצח...."

בא כוחה, שהיה נוכח אף הוא בוועדה, טען כי היא סובלת מכאבים בכל הגוף, כולל כאבי ראש, אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה, וכי היא מבקשת לקשור את התסמונת לתאונת הדרכים. בקשתה נענתה, והוועדה קבעה כי היא סובלת מפיברומיאלגיה, בעקבות התאונה.

כאמור, התובעת עצמה ובא כוחה טענו בפני הוועדה שכאבי הפיברומיאלגיה כוללים כאבי ראש וצוואר.

עוד טוענת הנתבעת, כי הטיפולים במרפאת הכאב עמדו בפני הוועדה, וכן מכתבי הראומטולוגים פרופ' אלקיים ופרופ' סטרן.

התובעת לא הגישה ערר על קביעת המל"ל, לא בקשה להבאת ראיות לסתור, ולא בקשה להחמרת מצב. לטענת הנתבעת, מדובר בניסיון למקצרה שיפורים.

בנוסף, טוענת הנתבעת כי הפסיקה אליה מפנה התובעת אינה רלוונטית לענייננו, משום שבמקרה שלפנינו נבדקה תסמונת הכאב, ונקבעה בגינה נכות.

1. הנתבעת אף הפנתה לכך שהמומחה שמונה בתחום הפסיכיאטריה, אשר קבע כי לא נותרה לתובעת נכות בתחום זה, ציין בחוות דעתו כי שתי בדיקות האמינות שבוצעו לה, הצביעו על בעיה באמינות.
2. ביחס לטענות התובעת, לפיה לא היה מקום לציין בפניה אל המומחה בתחום הפסיכיאטרי כי לתובעת נקבעה נכות בשיעור 10% בגין פיברומיאלגיה, טוענת הנתבעת כי אין כל מניעה להמציא למומחה פרוטוקול ועדה רפואית המהווה קביעה על פי דין. ב"כ הנתבעת הסכימה לא להעביר את הפרוטוקול, לפנים משורת הדין, אך לא יעלה על הדעת שהמומחה לא ידע כי לתובעת נקבעה נכות בגין פיברומיאלגיה. מכל מקום, טוענת הנתבעת, אין כל בקשה אופרטיבית מטעם התובע בנושא.

דיון והכרעה

אקדים ואומר כי החלטתי לדחות את הבקשה. להלן נימוקיי:

1. איני מקבלת את טענת התובעת לפיה, באבחנות הוועדה הרפואית במל"ל לא נכללו כל הלקויות וההפרעות מהן היא סובלת. עיון בחוות דעת האורתופד במל"ל, מלמד כי האורתופד דן בטענות התובעת בדבר "תאונת דרכים עם צליפת שוט" ובמסגרת תלונותיה נרשמו כאבים מפושטים בכל הגוף, "בעיקר כתפיים ברכיים גב..." וכן כאבים בעורף ובקרקפת. לאחר בדיקת התובעת נקבע כי לא נותרה נכות בתחום האורתופדי.

בתחום הנוירולוגי, נבדקה התובעת על ידי מומחה, יועץ הוועדה הרפואית במל"ל, בפניו התלוננה על כאבים מפושטים בכל הגוף, ובפרט על כאבי עורף ראש וצוואר, ואף הוא קבע כי לא נותרה לתובעת נכות בתחום הנוירולוגי.

1. התובעת העלתה בפני כל המומחים שבדקו אותה במל"ל, את טענותיה, בדבר כאבים כרוניים מהם היא סובלת, הכוללים, מלבד כאבים מפושטים בכל הגוף, גם כאבי ראש וצוואר, ובא כוחה, שליווה אותה לבדיקת הראומטולוג ציין כי:

"אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה. כאבים שמחמירים במאמץ, כאבים בכל הגוף, כאבי ראש, מבקשים לקשור את התסמונת לתאונת דרכים"

כלומר, התובעת טענה כל העת כי היא סובלת מכאבי ראש וצוואר, וייחסה אותם לפיברומיאלגיה, שנגרמה לה, לטענתה, כתוצאה מהתאונה. טענתה התקבלה, ונקבעה לה נכות בשיעור של 10% בגין פיברומיאלגיה, על פי תקנה 35(1)ב לתקנות המל"ל.

1. כעת, משנקבעה לה נכות בגין תסמונת הכאב, כפי שביקשה, טוענת התובעת כי כאבי הראש והצוואר נובעים ממקור אחר, ולא מתסמונת הפיברומיאלגיה. מדובר בטענה חדשה, העומדת בסתירה לטענות שמכוחן נקבעה לה נכות בשיעור 10%.
2. כאמור, טענתה העיקרית של התובעת היא כי פיתחה כאב כרוני הנובע מצליפת השוט, בעקבות התאונה. כאב זה, לטענתה, נפרד מהכאבים מהם היא סובלת בשל הפיברומיאלגיה, ומקורו שונה.

לתשובה לתגובה צירפה התובעת את מכתבו של פרופ' אילון איזנברג, מומחה ברפואת כאב, הכותב, במכתב המופנה אל הרופא המטפל, כי להתרשמותו פיתחה התובעת תסמונת כאב כרוני לאחר Whiplash שהתפתחה ככל הנראה במקביל לתסמונת כאב מפושט, למרות שאף הוא כותב כי: "עיקר תלונותיה הן כאב מפושט ורגישות בנקודות פיברומיאלגיה"

1. "צליפת שוט" היא פגיעה מתחום האורתופדיה, או הנוירולוגיה, וגם מבחינה זו מעוררת טענת התובעת קושי, משום שמומחים בתחומים אלה קבעו כי לא נותרה לה נכות, ומדובר בקביעה על פי דין שהתובעת לא תקפה.

יש לזכור, כי הוועדה היתה מודעת לטיפולים שעוברת התובעת במרפאת הכאב, ועמדו בפניה גם מכתבי הראומטולוגים פרופ' אלקיים וד"ר סטרן.

גם התלונות שנרשמו מפי התובעת במכתבו של פרופ' איזנברג, הן למעשה תלונות על כאבי ראש (בגינם נקבעה לה נכות בשל פיברומיאלגיה) ותלונות בתחום הנוירולוגי והאורתופדי (בסעיפים 2, 3 לפירוט התלונות) בהם נקבע כי לא נותרה לה נכות.

1. התובעת לא הגישה ערר על קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל, לא הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור, ואף לא בקשה להחמרת מצב.
2. התובעת מפנה לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 4299/07 משה ציון נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (22.10.07) וברע"א 3504/11 שי ששון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (5.9.11). באותם פסקי דין נפסק כי רפואת הכאב היא תחום נפרד היכול לעמוד בפני עצמו, כאשר "יש ראשית ראיה לכך שהכאב מוביל לתסמונת כרונית, אשר נבדלת באופן ניכר מהתחומים הרפואיים בהם כבר מונו מומחים".

אכן, עמדת הפסיקה היא שיש למנות מומחה רפואי בתחום הכאב, כאשר קיימת תסמונת כאב כרונית, הנבדלת מהתחומים האחרים.

עם זאת, במקרה הנדון נבדקו תלונות התובעת בתחום הכאב, תלונות נפרדות מתחום האורתופדיה והנוירולוגיה, ובגינן נקבעה לה כבר נכות בתחום הכאב. מה טעם יש למנות מומחה נוסף שיחווה אף הוא דעתו בתחום הכאב?

1. לשם המחשת הקושי שמעוררת הבקשה, אניח כי הייתי נעתרת לה, ומורה על מינוי מומחה נוירולוג המתמחה בכאב. בפני המומחה היה מוצג פרוטוקול הוועדה הרפואית של המל"ל, כמתחייב במקרה זה (רע"א 271/20 שומרה נ' פלוני), ויש להניח כי היה מתקשה לקבוע אם כאבי הראש והצוואר של התובעת מקורם בפגיעת ה- Whiplash או שהם חלק מכאביה המפושטים על רקע מחלת הפיברומיאלגיה, שאף היא נגרמה לה כתוצאה מהתאונה, ושאחד מתסמיניה הוא כאבי ראש קשים. כאן המקום לתהות, מה הנפקות של אבחנה זו בדבר מקור הכאב – שכן אם התובעת סובלת מכאבים קשים, בגינם, כפי שעולה מפרוטוקולי הוועדה הרפואית, נקבעה לה נכות בשיעור 10% האם באמת יש חשיבות למקור הכאב?

מכל מקום, אף אם היה המומחה מגיע למסקנה שמדובר בכאב ממקור עצבי, ומבקש לקבוע נכות בגינו, היה פונה, מן הסתם, לסעיף 35(א) לתקנות המל"ל, אלא שעל פי סעיף זה כבר נקבעה לתובעת נכות, בגין מחלת הפיברומיאלגיה, והיא מהווה קביעה על פי דין. כך שהמומחה לא רשאי היה לקבוע נכות בשיעור גבוה יותר על פי אותו סעיף.

ברור, אם כן, כי מינוי מומחה בתחום הכאב בתיק זה, יהיה מיותר ומנוגד לדין.

1. התובעת מפנה גם לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ברע"א (ת"א) 14142-05-21 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' א.ח (18.7.21).

באותו מקרה, ביקש בית משפט השלום משלושה מומחים שמינה בתחומים אחרים להתייחס לצורך במינוי מומחה בתחום הכאב. שניים מהם סברו שאין בכך צורך, ואחד המומחים, ד"ר דרנל, המליץ למנות מומחה בתחום הכאב, אך בתשובה לשאלת הבהרה, השיב, כי אם מונה מומחה רפואי בתחום הראומטולוגיה, הערכה של רופא מומחה בתחום הכאב מיותרת. עם זאת, החלטת בית משפט השלום למנות מומחה בתחום הכאב ניתנה בטרם ניתנה תשובה זו לשאלת ההבהרה, ובית המשפט החליט לא לשנות החלטתו בעקבותיה, ועל כן הוגשה בקשת רשות הערעור.

בית המשפט המחוזי קבע, כי בנסיבות המיוחדות של התובעת שם, יש מקום להשאיר את המינוי על כנו, משום ששוכנע כי: "המשיבה סובלת מתסמונת כאב נפרדת למחלת הפיברומיאלגיה הראומטולוגית שאינה דלקתית".

כפי שניתן ללמוד מפסק הדין, באותו מקרה סבלה התובעת מפיברומיאלגיה עובר לתאונה, ובית המשפט מציין שם:

"רק מטעם זה, המצב הרפואי שלאחר התאונה ביחס לזה שלפניה, יש לקבוע כי הנכות בתחום הראומטולוגי אינה חופפת לנכות בתחום הכאב."

על כן, שונה המקרה שנדון שם מהמקרה שלפניי.

1. ערה אני, כמובן, למגמה השלטת בפסיקת בתי המשפט, בהתאם לרע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ שם נפסק:

"הנה כי כן, במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, ואז גם ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. בסופו של יום על בית המשפט למנות מומחים מטעמו שהם מהמעלה הראשונה וניתן לסמוך עליהם שאם לא נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה הם יעמדו על כך ויקבעו זאת בחוות דעתם. ההחלטה שלא למנות מומחה בתביעה לפי החוק תעמוד, איפוא, לביקורת קפדנית של ערכאת הערעור (ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, (מהדורה רביעית, 2012) 651)."

עם זאת, חרף גישה מקלה זו, אין מקום למינוי מומחה כאב במקרה שלפניי, מכל הטעמים עליהם עמדתי לעיל, ובתמצית – התובעת נבדקה על ידי שלושה מומחים בתחומים שונים, שקביעתם מחייבת על פי דין, ותלונותיה בתחום הכאב כבר התקבלו על ידי הוועדה הרפואית במל"ל, ונקבעה לה נכות בשיעור 10% בגינם.

1. ביחס לטענת התובעת לפיה לא היה מקום לציין בפני המומחה בתחום הפסיכיאטרי כי לתובעת נכות בשיעור 10% בגין פיברומיאלגיה, איני מוצאת כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעת בנדון, ואני דוחה את הטענה, אף שממילא לא התבקש בצידה כל סעד אופרטיבי.
2. לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

התובעת תישא בשכר טרחת בא כוח הנתבעת בגין בקשה זו בסכום של 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשפ"ב, 28 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.