בפני תביעה כספית בסך 21,601 ₪, בגין נזקים שנגרמו למכונית התובע בתאונה מול מכונית בה נהג הנתבע 1.

1. בכתב התביעה טען התובע, כי במהלך נהיגה בכביש, במסלול הימני המיועד לפניה ימינה, רכב הנתבע 1 נכנס למסלול נסיעתו, ללא מתן זכות קדימה, ופגע בצדו השמאלי של הרכב שלו.
2. הנתבעים טענו, כי האחריות לתאונה חלה על התובע. לאחר יציאת רכב הנתבע 1 מכיכר והשתלבותו בכביש, הגיע לפתע רכב התובע מימין, מבלי לציית לתמרור תן זכות קדימה הנמצא בנתיב בו נסע, יצא מנתיבו ופגע ברכב המבוטח בנתיב בו נסע.
3. מטעם התובע העידו התובע בעצמו ואביו, ומטעם הנתבעים העיד הנתבע 1.
4. תיאור סביבת המקום בו התרחשה התאונה.
5. התברר מעדות שני הצדדים ותמונות שהוצגו, כי התאונה התרחשה במקטע כביש ישר, הנמצא בין יציאה ממעגל תנועה לבין צומת T ובה אפשרות המשך נסיעה ישר או פניה ימינה, לכיוון אורנית. המרחק בין היציאה ממעגל התנועה לבין הפניה ימינה לאורנית, הוא פחות מ- מטר. לאחר היציאה ממעגל התנועה הכביש מתפצל לשני מסלולים, האחד לנוסעים ישר והשני מיועד לאלה הפונים ימינה, לכיוון אורנית.

מימין ליציאה ממעגל התנועה, נמצא נתיב נסיעה נוסף, המיועד למכוניות המגיעות לאותו מקום מכביש העוקף את מעגל התנועה. נתיב נוסף זה משתלב, בהמשך, עם נתיב היציאה ממעגל התנועה. בקצה הנתיב הימני הנוסף, לפני שהוא משתלב עם כביש היציאה ממעגל התנועה, במקביל ליציאה מהמעגל, מוצב שלט האט ותן זכות קדימה וכן מסומן קו עצירה על הכביש.

1. בעדותו מסר התובע גרסה שונה ומורחבת מזו שמסר בכתב התביעה.

לדבריו, הנתבע 1 נסע בכיכר לפניו ויצא לפניו ביציאה מהכיכר. לאחר היציאה מהכיכר, הנתבע 1 המשיך לנסוע ישר, לאט לאט, בנתיב השמאלי ואילו הוא עבר, לנתיב הימני במטרה לפנות ימינה לכיוון אורנית. אז, ממש לפני הפניה ימינה, בעת שהתובע עקף את הנתבע 1 מימין, במצב שבו הרכב של התובע מקדים במעט את רכב הנתבע 1, סטה הנתבע 1 מהמסלול השמאלי לתוך המסלול בו נסע התובע ופגע במכונית של התובע, בדופן השמאלית בערך בין הדלתות. כאילו החליט הנתבע 1 לשנות כיוון ברגע האחרון. מקום הפגיעה במכונית הנתבע 1 היה באזור הגלגל הקדמי-ימני.

התובע העיד כי אביו, אשר נסע איתו במכונית, ישב במושב האחורי ולא ליד הנהג מכיוון שבמושב הקדמי שליד הנהג היתה מונחת צידנית.

1. אביו של התובע מסר בעדותו גרסה אשר סתרה את גרסת התובע בשני נוסעים מהותיים.

האב סיפר, כי ישב במושב ליד הנהג, במקום שהתובע טען שהייתה צידנית, ולא במושב האחורי.

האב מסר, כי המכונית של הנתבע 1 לא נסעה בכיכר לפניהם ולא יצאה מהכיכר לפניהם. לשאלה האם היה יכול לראות את מכונית הנתבע 1 אילו הייתה נוסעת לפניהם, השיב: "לפני בטוח הייתי רואה. לא ראיתי אותו" (עמ' 5 שורות 2-7 לפרוטוקול מיום 6/9/22).

לאחר שמסר את הדברים הנ"ל החליט אביו של התובע לשנות את גרסתו ומסר, שכלל לא הסתכל על הדרך אלא היה עסוק בטלפון הנייד שלו כל הזמן. החל משלב זה לא היה מוכן למסור עוד פרטים כלשהם לגבי התאונה והרגעים שקדמו לה, ושב ואמר שלא ראה דבר. התנהגותו הותירה רושם, של מי שהבין, שעדיף, לא להיות מסוגל למסור פרטים שאפשר לאמת את נכונותם.

1. הסתירות בין עדות האב לעדות התובע פוגעות במידת האמון שניתן לתת בעדויות שניהם. שינוי הגרסאות והתנהגות האב על דוכן העדים יצרו תחושה קשה של חוסר אמינות והותירו רושם של ניסיון לבנות גרסה לצורך זכיה בתביעה, ולא במטרה להוציא את האמת לאור.
2. הנתבע 1 חזר בעדותו על גרסת ההגנה והוסיף, כי הוא גר באורנית, לשם נסע ולכן התכוון לפנות ימינה, אחרי היציאה ממעגל התנועה, כפי שהוא עושה כל יום.

הוא הכחיש שהתובע נסע מאחוריו במעגל התנועה ויצא מהמעגל אחריו, וטען, כי התובע הגיע מימינו, מייד לאחר היציאה מהכיכר.

לדבריו, בניגוד לדברי התובע, התאונה התרחשה מיד לאחר היציאה ממעגל התנועה, ולא בהמשך הכביש ליד הפניה ימינה לאורנית. לכן, לא היה מקום שאפשר לתובע לעקוף אותו מימין לאחר היציאה ממעגל התנועה ועד לקום התאונה.

1. בניגוד לעדות התובע ואביו, עדותו של הנתבע 1, הייתה עקבית, פשוטה והותירה רושם אמין, של מי שאין לו מה להסתיר. הוא לא נמנע לומר גם דברים שלא שרתו בהכרח את מטרות ההגנה.
2. גרסת הנתבע 1 הולמת את שאר הראיות ומתיישבת איתן, הרבה יותר מאשר גרסת התובע, וסבירה ממנה בהרבה, כמפורט להלן.
3. נוכח מוקדי הנזק - אצל התובע במרכז הדופן השמאלית ואצל הנתבע בקדמת דופן ימין – ברור, כי בזמן התאונה הנתבע 1 היה יכול לראות את מכונית התובע מימינו וקצת לפניו. לכן, אין כל הגיון בכך שיתנגש במכונית התובע במודעות, בכוונה. מבחינת התובע המצב שונה, בזמן התאונה, המכונית של הנתבע הייתה משמאלו וקצת מאחוריו, במקום שבו, ללא הפניית הראש לאחור, לא היה יכול לראות אותה. לכן, סביר הרבה יותר, שדווקא התובע נכנס לתוך נתיב הנסיעה של הנתבע 1, מבלי לשים את הלב לכך שהנתבע 1 נמצא שם.
4. התובע הציג בפני, על גבי מכשיר הטלפון הנייד שלו, תמונה שצילם, בה ניתן לראות את מכונית הנתבע 1 מיד לאחר התאונה. על פי מיקום המכונית בתמונה, ניתן לראות שהתאונה התרחשה מיד לאחר היציאה ממעגל התנועה, כגרסת הנתבע 1, כמה עשרות מטרים לאחר מכן, לפני הפניה ימינה לאורנית, כגרסת התובע.

עובדה זו תומכת בגרסת הנתבע ומחלישה את גרסת התובע.

בנוסף לכך, עובדה זו שומטת את הקרקע מתחת לגרסת התובע, כי עקף את הנתבע 1 מימין, לאחר שהנתבע 1 המשיך לנסוע ישר בנתיב השמאלי. המרחק בין היציאה ממעגל התנועה לבין מקום התאונה, לא מאפשר לבצע תמרון כזה באופן סביר, אם בכלל.

1. בהתחשב בכך שהנתבע 1 גר באורנית, ופונה ימינה באותו מקום כל יום, לא סביר להניח שהחליט לפנות ימינה במפתיע, ממש לפני הפנייה, הישר מהנתיב השמאלי.
2. נוכח כל אלה, מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל הראיה להוכיח את תביעתו. להיפך, גרסת הנתבע 1 אמינה יותר, סבירה יותר, מתיישבת טוב יותר עם מכלול חומר הראיות וגוברת על גרסת התובע באופן ממשי.
3. אשר על כן, אני דוחה את התביעה.
4. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,800 ₪, בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' אלול תשפ"ב, 06 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.