08 אוגוסט 2021

1. לפניי ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12.10.2020 (להלן – הוועדה) אשר דחתה את עררו של המערער וניכתה 10% בגין מצב קודם במישור הנוירולוגי.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים

1. המערער יליד 1971, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 14.1.19, פגיעה אשר הוכרה כפגיעה בעבודה.

1. המערער הופיע בפני דרג ראשון ביום 30.10.2019 שם נקבע כי לאחר תום הנכות הזמנית לא נותרה למערער נכות צמיתה בשל הפגיעה המוכרת.
2. המערער ערר על קביעת הדרג הראשון. הוועדה מושא הליך זה קבעה, כי בניגוד לקביעת דרג ראשון, נותרה למערער נכות צמיתה במישור הנוירולוגי בשיעור 10% ואולם ניכתה נכות זו במלואה בשל מצב קודם. לאחר דיון הערכה מוקדמת שהתקיים ביום 2.6.21 לפני כב' הרשמת קרמר, צמצם המערער טענותיו לקביעה זו בלבד.
3. לטענת המערער, החלטת הוועדה מנוגדת להלכת מרגוליס (נג/46-01 (ארצי) מרגוליס יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364), לפיה אין לנכות מצב קודם אלא אם אובחנו ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה התואמים סעיף מסעיפי הליקויים שהוגדרו בתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.
4. כאן המקום לציין, כי בעקבות הדיון מיום 2.6.21 ולבקשת המערער, המשיב הגיש את המסמכים עליהם הסתמכה הוועדה בקביעתה בדבר קיומו של מצב קודם. המדובר בממצאי בדיקת CT של עמוד שדרה צווארי אשר בוצעה בתאריך 1.6.14 (להלן: "בדיקת 2014").
5. לטענת המערער בתגובתו מיום 19.7.21, אין באמור בבדיקת 2014 כדי לעמוד בדרישת הפסיקה לעניין ניכוי מצב קודם. עוד צירף המערער סדרה של מסמכים רפואיים המאוחרים לבדיקת 2014 ואשר לטעמו, משמיטים את הבסיס תחת הקביעה הרפואית בבדיקת 2014. כך, המערער טען, כי המשיב מסתמך על סיכום ביקור אחד מיום 26.5.2014 בו מציין ד"ר בושרי רדיקולופטיה C5. המערער הצביע על כך שד"ר בושרי הוא אורתופד ולא נוירולוג וכי ביום 30.6.2014, חמישה ימים לאחר מכן, ד"ר בבקין יורי (גם כן אורטופד) מאבחן הנמכה של המרווח הבין חולייתי ולא רדיקולופטיה, וכי ד"ר בושרי עצמו מאבחן, שבוע לאחר בדיקתו הראשונה, רק pain in the neck.

לטענת המערער, המשיב מתעלם ממסמך מיום 5.8.2014 בו ד"ר טליאנסקי אליסה, מומחית מתחום הנוירולוגיה קבעה, כי כאבי היד והפרעת התחושה חלפו ברובן ומכך שזה המסמך האחרון מעברו של המערער טרם התאונה. הוסיף המערער והדגיש כי אין כל בדיקת הולכה עצבית מעברו המעידה על רדיקולופטיה וטוען כי מהחומר הרפואי עולה כי היה מדובר בכאבים ספורדיים ואפיזודיים שלא היו מקנים לו אחוזי נכות ומשכך אין לנכות מצב קודם לפי הלכת מרגוליס.

1. לטענת המשיב, הוועדה קיבלה את ערר המערער וקבעה נכות בשיעור 10% בגין בעיה שורשית צווארית. כטיעון משלים לאחר הדיון ביום 2.6.21 הוסיף המשיב, כי מהתיעוד משנת 2014 עולה, כי כבר אז אובחן המערער כמי שסובל מרדיוקולופתיה צווארית משמאל, חוסר החזרים של בייצפס וברכיודיאליס משמאל וכאבים, ממצאים זהים לאלה שנמצא בבדיקת הוועדה מיום 20.7.20. על כן, דין הערעור להידחות.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בתיק, מצאתי כי דין הערעור דחייה. להלן אפרט מסקנתי זו.
2. סעיף 123 לחוק, מסמיך את בית הדין לדון בערעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד. על-פי ההלכה נדרש בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).
3. אשר לחובת ההנמקה של הוועדה נקבע בפסיקה, כי בהיותה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הלך מחשבתה ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474; דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו, 60). כמו כן ראוי, שהחלטת הוועדה תהא ברורה ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 188).
4. במקרה שלפניי, הוועדה האזינה לדברי המערער ובא כוחו, שתועדו בפרוטוקול כדלקמן:

"תלונות התובע: מאז האירוע, החיים לא אותם חיים, יש זרמים שמלווים אותי, חוסר תחושה באגודל שמאל, מוגבל בפעילות ספורט, קושי לקשור שרוכים.

עורך דין:מהנדס במקצועו, שנה לאחר מועד התאונה עדיין סובל ממגבלות כאבים בצוואר וגב, תחושת נימול והקרנה, כאב ורדימות ליד שמאל, לעבר הבוהן, תחושת קהות, מתקשה בישיבה ממושכת, הליכה ועליה, במדרגות, קושי באחיזה ולפתוח בקבוק, נמצא במשככי כאבים, מטופל בפיזיוטרפיה ללא הטבה במצבו.

הוועדה מדרג ראשון לא קבעה נכות לנזקים המוכחים ולמגבלות התנועה כפי שמתועד בחומר הרפואי. הוועדה בפרוטוקול מציינת כי בבדיקה נוירולוגית התובע מתלונן על זרמים ואינה מנמקת את החלטתה, מפנה לCT הודגם בלט דיסק, ובקע דיסק, והדמיה של MRI.

מבקשים לקבוע נכות צמיתה בצוואר וגב בגין הפגיעה העצבית.

לדברי בא כוחו עבר בדיקת EMG יצא תקין, אין ברשותם את תוצאות הבדיקה" [ההדגשה אינה במקור].

1. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, התייחסה לממצאי הבדיקות והצילומים וסיכמה, כדלקמן:

"בבדיקה נוירולוגית – ללא דלדול שרירי טאנר. כח גס תקין בשרירים פרוקסימאלים ושרירים אינטרינסים בכפות ידיים. החזר ביצפס וברכיאורדיאלי מופחתים מצד שמאל לעומת צד ימין. לא הופק סימן טרמנר. בבדיקת תחושה מוסר על ירידת תחושה בפיזור חלקי של 6 C מצד שמאל. מסוגל לעמוד על קצות האצבעות ועל עקבים. החזרי פיקה ואכילס הוחזרו תקינים, סימטרים. תחושה ברגלים תקינה. סימן לסג שלילי דו צדדי.

בדיקה אורתופדית: ע"ש צווארי תנועות סביוביות 70 מ' לכל צד, הטיות צדדיות 45 מ' לכל צד, מגיע עם הסנטר עד 1 ס"מ מעצם החזה, אקסטנסיה 20מ'.

ע"ש מותני, תנועות סיבוביות מלאות, הטיות 30 מ' לכל צד, בכיפוף קדמי מגיע עם קצות האצבעות עד 10-15 ס"מ מהרצפה כאשר הברכיים צמודות וישרות, אקסטנסיה 20 מ'.

הוועדה מציינת כי אין הבדל משמעותי בין בדיקת CT צווארי מ2014 לבין CT צווארי מ2019" [ההדגשה אינה במקור].

בתום הדיון, הוועדה ביקשה לקבל "כרטיס רפואי אורתופדי, נוירולוגי וכללי ותוצאות בדיקת EMG שביצע". ביום 12.10.2020 התכנסה הוועדה פעם נוספת. וסיכמה כדלקמן בעניין הנוירולוגי:

"מבחינה נוירולוגית נכותו בשיעור 10 אחוז בגין בעיה שורשית ע"ש צווארי לפי סעיף מותאם 29 6 א-ב.

בעיון בתיקו הרפואי עולה כי בעבר סבל מכאבי צוואר עם הקרנה ליד שמאל כאשר בבדיקה פיזיולוגית נמצא אותו חסר נוירולוגי אשר צוין בבדיקת הוועדה לאור זאת הוועדה מנכה 10 אחוז לפי סעיף מותאם 29 6 א-ב סהכ נכותו 0 אחוז."

מן הפרוטוקול שצוטט לעיל עולה, כי החלטת הוועדה התבססה על ניתוח יסודי של המסמכים הרפואיים הרלבנטיים לרבות הצילומים שהמערער הציג בפני הוועדה, תוך שהיא מפעילה שיקול דעת מקצועי בעניין קביעת שיעור הנכות וניכוי מצב קודם.

1. מתגובת המערער מיום 19.7.21 עולה, כי תיקו הרפואי של המערער עבור שנת 2014 בגין הפגיעה הנוירולוגית בצווארו בעקבות תאונת דרכים מאותה שנה, מוכר לו היטב שכן הוא הפנה למספר רב של מסמכים מתוכו וטען אודות אותה פגיעה בהרחבה. אין בטענות המערער לפיהן רופאים אחרים קבעו בשנת 2014 שהנזק הנוירולוגי חלף, כדי להעלות או להוריד ביחס לניכוי המצב הקודם שכן אין זה בסמכותו של בית הדין לדון בטענות רפואיות מסוג זה.
2. במילים אחרות, טענות המערער, כי ד"ר בושרי לא היה מוסמך בזמנו לקבוע את שקבע, כי כעבור זמן התקבלו קביעות אחרות מטעם רופאים אחרים וכי במהלך השנים לא היו עוד תלונות מצד המערער, אינן רלבנטיות הואיל ומדובר בטענות רפואיות (וראו עב"ל 637/09 המוסד לביטוח לאומי נ' דבורה וקנין (ניתן ביום 7.2.10) וכן בר"ע 22955-07-14 גיל מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.11.2014)).
3. זאת ועוד, תגובת המערער דווקא תומכת בהחלטת הוועדה שכן עולה ממנה, כי בשנת 2014 היו למערער אותן תלונות כמו בשנת 2019, "כאבי יד והפרעת תחושה". יחד עם האבחונים הרפואיים בבדיקת 2014 והמסמך של ד"ר בושרי מתאריך 26.5.14, נראה כי ניתן היה לקבוע שיעור נכות בשנת 2014 ועל כן, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה לנכות מצב קודם.
4. אשר על כן, משמדובר בהחלטה מנומקת היטב, אשר ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה והואיל והמערער לא הצביע על טעות משפטית שנפלה בה, כל שכן כזו המצדיקה השבת עניינו של המערער לוועדה, הערעור נדחה.
5. כמקובל בהליכים מסוג זה – אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ל' אב תשפ"א, (08 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.